Little Things הקדמה+פרק 1 | פאנפיק על וואן די

הקדמה:
היי, אני ניקול ואני סובלת מבריונות.כל יום בבית הספר אני מרגישה כמו מפלצת.
"שמנה" הם קוראים לי. "רגלי חזיר" הם חוזרים אבל אני לא שמנה..
"מכוערת" והם לא מפסיקים את הכאב.
וכל זה? בגלל שאני דיירקשנית..
אני שונאת את זה שיורדים עליי בגלל זה!
"לכי תרקדי עם הרקדן הזה זאין" אמרה לי לוסי בעודי קושרת את שרוכיי.
לוסי היא אחת התלמידות היפות ביותר בבית הספר, היא לא מעריצה אף זמר, אולי היא עסוקה בלהעריץ את עצמה.
אבל אני לא אתן לדברים הקטנים האלה להשפיע עליי לרעה, אני לא ארד לרמה שלהם!!

פרק 1
עוד יום, עוד הצקות. נמאס לי פשוט נמאס לי!
היום שחזרתי מבית הספר ציפיתי לטוב.
אכלתי את ארוחת הצהריים שהגישה לי אימי, סלט ירוק בשבילי וכל השאר – המבורגרים ובשר וכל דבר שמשמין.
סיימתי את הסלט שלי ורצתי למחשב, למחוק פרסומים מביכים כמו הקללות הפוגעות וכל הסטטוסים המעליבים.. כל מילה, עוד דמעה.
מספיק עם הפייסבוק. אמרתי לעצמי. יצאתי החוצה וקיבלתי שיחה מחסוי.
'הלו?'
'קוופה שליי!!!'
'שתקי כבר לוסי אני יודעת שזו את!'
'את אוהבת לנחש אה? זאת לא לוסי זה גור'
'גור לך גם כן אתה.. מה אתה רוצה ממני?'
'שתעופי מהפנים שלי יא מפגרת'
'אז למה התקשרת אליי יא מטומטם?!'
'למה את ענית?'
*מנתקת את הטלפון*
אידיוט.. מילמלמתי לעצמי. כל יום יש לי שיחה כזאת. שמתי אוזניות והפעלתי באיפוד את Little Things. השיר היחיד שבאמת עוזר לי ברגעים קשים..
כמעט החשיך, אז חזרתי הביתה.
בדרך עברתי בקיצור דרך, דרך הפארק. ממש התמזל מזלי שראיתי את לוסי מחזיקה קרטון של ביצים ביד.
רצתי משם כמו לא יודעת מה, לא יכלתי לעצור עד שהגעתי לרחוב ללא מוצא.
לוסי עצרה אותי. השפוטות שלה והמשרתים שלה שלפו ביצה מהקרטון 'תחשבי מהר'
כולי הייתי מסריחה, מלוכלכת ומובכת. רצתי בבכי מהמקום הזה..
'אני מקווה שלמדת לקח' היא צעקה. איזה לקח יש לי ללמוד?? לא להסתובב ברחוב?
חזרתי הביתה, והתקלחתי . מקלחת רציניית !!!
אכלתי ארוחת ערב ואמא הודיעה הודעה חשובה.
"ניקול? נחשי מה!"
"מה אמא? אני עוברת בית ספר?! יוואו תוודה אמא את מושלמת !!"
"לא.. אנחנו עוברים לגור בלונדון!"
התרגשתי ממש, כי ידעתי שוואן דיירקשן גרים שמה, וגם לברוח מהמציאות האיומה הזאת .
הודעתי למנהלת, למורה וגם רשמתי על זה סטטוס בפייסבוק. אני ממש מתחרטת על זה שרשמתי את זה בסטטוס, אבל שווה כל רגע!
"יש, עכשיו תעוף מבית הספר חנונית שמנה אחת"
"הגיע הזמן"
למי אכפת מה הם אומרים? מחר אנחנו אורזים וטסים ב-19:00
אני חושבת שזה היום המושלם בחיי :)