LIKE A LOVE SONG – פרק 2 – did I ?

אני קמה בשעה 7 מהמיטה .
אני נכנסת להיתקלח כדאי להעביר את ריח הדם שעל גופי .

לאחר המקלחת , אני מתלבשת בבגדים האופייניים שלי .
חולצה צמודה לבנה וסיקיני ג'ינס כחול , אני שמה מעל החולצה סריג בצבע לבן שמצויירים עלוו פרחים ונועלת את נעלי הקונברס שלי .

כן , הבנאדם שאני עובדת בשבילו עשיר .
וכן , אני גרה כאן לבד , מתאמנת לבד בקומת המרתף ומתכננת את דרכי ההריגות שלי .

אני משפריצה בושם ויורדת לקומה התחתונה .

במדרגה האחרונה אני שומעת רעשים , אני הולכת בזהירות לכיוון שולחן הסלון ולוקחת את הרובה שמוחבא למטה .
אני מתקדמת במהירות ובהיתכוננות לירות , כשאני מגיעה לקיר של המטבח אני משקיפה לשם , אין שם אף אחד .
אני מורידה את האקדח והולכת לאי שבאמצע המטבח , לוקחת תפוח וקוראת את המכתב .

'איזבלה שלום .
מחר תקבלי מתמחה , שיגור איתך בבית .
את תלמדי אותו כל מה שאת יודעת , והוא ילמד איתך בבית הספר .
עוד 3 שבועות , את תראי אותי בפען הראשונה .
אני יראה מה את יודעת ואשקול להעביר אותך לרוסיה לעבוד בשבילי שם .
המשך יום טוב , איזבלה .
נ.ב
אני מקווה שדיימון לא הבהיל אותך ששם את המכתב על האי .'

אני נאנחת .
מה מתמחה עכשיו ? בפעם הראשונה שלימדתי הייתה לפני שנתיים והוא היה גדול מימני ב3 שנים . הוא מת שתקפנו קבוצה של אנשים . כן הוא היחיד שמת בגלל שכולם עשו עבודה טובה .

אני לוקחת תפוח וכסף מהקופה שבמטבח ויוצאת מהבית .

כשאני פותחת את האוטו אני מקבלת שיחה מבברלי .

"היי איז ! תקשיבי את יכולה לקחת אותי ? אמא שלי היתעצבנה אליי ולא רוצה לקחת אותי ."
היא אומרת ונאנחת .
אני מגלגלת עיניים אני יודעת שאמא שלה לא באמת היתעצבנה אליה , אני רצחתי את אמא שלה לפני 3 שנים . היא כנראה רוצה שיראו אותה עם 'מלכת השכבה' וגאד זה כלכך נמאס .
"כן כן ברור . אני כבר שם " . אני מנתקת את השיחה ופותחת את הקלאץ' .
אני יוצאת מהחנייה , ומתמזגת עם הכביש .

כשאני מגיעה לבית של בברלי , היא מחכה בחוץ ונכנסת במהירות לרכב שהיא רואה אותי .
"תודה איז !" היא אומרת בקול גבוה ומעצבן .
"אין על מה בייב" בייב בתחת שלי .

כשאני מגיעה לבית ספר , אני מקבלת שלל מבטים מהבנים ומבטי קנאה מהבנות .

"היי איז ! אני ואת שותפות בכימיה טוב ?!" טיפאני אומרת עם קול צפצפני .
"ברור' אני מחייכת .
הבנות המשיכו לברבר מסביבי ואני הולכת ללוקר שלי .

"היי בייב ." סימון אמר . אני לא סובלת אותו . אפילו עם הוא חתיך , הוא מפלרטט איתי בכל שניה .
"היי ." אני מחייכת חיוך מזיוף .
"אני את דייט מחר , איך?" הוא שואל ומחייך חיוך של אוזן אל אוזן .
"לא נראה לי , ביי סימון" אני אומרת והולכת בהמשך המסדרון .

למה כל המטומטמים באים אליי ?!?!