life is strange (סיפור קצר)

היא היתה מרוחקת ממנו בשבוע האחרון, הוא ידע זאת.
הוא הבחין שעיניה התחמקו ממבטו כמסתירות דבר, שפתיה היו קפוצות ודרוכות כאילו רוצות להגיד דבר מה שהיא מתאפקת בכוח לא להגיד.
הוא היה עיוור במידה מסוימת לעובדה שהיא מנוכרת ממנו; ראשו זעק לעובדה שמשהו לא בסדר, אבל ליבו היה אטום והתעלם מזעקותיו כאילו עובדת התעלמותו יכולה לשנות את המציאות.
אבל זה לא שינה.
"אני צריכה הפסקה," היא אמרה.
הם ישבו במכונית, הוא בדיוק עצר מול הבית שלה לאחר ארוחת ערב והיא עמדה לצאת.
הוא שתק והביט בה; הוא ציפה לזה באופו מסוים- במיוחד לאור התנהגותה המסויגת בערב הזה- אך המילים שלה הכאיבו לו כפי שמעולם לא יכול היה לדמיין. הוא הרגיש את הלב שלו משתולל בחזהו וידיו התהדקו על ההגה.
"אני פשוט צריכה זמן לחשוב…" היא הרימה אליו את עיניה, נבוכה במידה מסוימת, מתנצלת ומהוססת.
"אני לא מבין," הקול שלו יצא מקרקר. הוא שנא זאת. "עשיתי משהו לא בסדר?"
"לא," היא אמרה במהירות. "אני פשוט לא בטוחה- אני חייבת זמן לחשוב-" היא גמגמה והשפילה את מבטה.
הוא לא ידע מה להגיד. הוא רצה לצעוק ולחבוט בהגה, רצה לדרוש הסבר, להבין מה קרה, מה השתנה, למה היא התרחקה בפתאומיות, אבל הוא שתק.
המילים נתקלו במחסום. הוא תמיד היה מופנם וסגור, אף פעם לא הראה את רגשותיו; בת דודתו היתה אומרת לו להפסיק להיות כול כך קשוח ולהשתחרר מעט.
אירוני.
היא יצאה מהמכונית וצפתה בו נוסע. היא רצתה לבכות, היא הרגישה חנוקה.
הוא היה פגוע.
היא לא רצתה לפגוע בו; זה הדבר האחרון שהיא רצתה לעשות, אבל היא היתה כול כך מבולבלת.
הוא אהב אותה, היא הרגישה וראתה זאת; עם כול יום שעובר היא ראתה אותו נסחף אל תוך הקשר יותר ויותר, מתאהב ומאבד את עצמו בתוך הקשר.
והיא נשארה באותו מקום.
בהתחלה היא חיבבה אותו, היתה אף דלוקה עליו והתרגשה כשהקשר ביניהם החל. השבועות עברו ולפתע הרגשתה השתנתה בבת אחת. היא לא ידעה מה גרם לשינוי אבל לפתע הכול היה שונה.
זה היה בלילה שבו הוא התוודה שהוא שם עליה עין מלפני הרבה זמן אך לא הצליח לתפוס אומץ לגשת אליה. הוא היה חסר ביטחון וביישן.
לפתע היא הבינה עד כמה הוא מחבב אותה וזה הפחיד אותה.
לפתע היא ידעה שהוא מאוהב בה וזה הרתיע אותה.
היא תמיד פחדה ממחויבות ולפתע היא ראתה את עצמה נכנסת לתוך מערכת יחסים שהיא לא היתה בטוחה לגביו.
שניהם היו במקומות שונים לגמרי והיא לא ידעה מה לעשות. האם היא אמורה להמשיך עם הקשר ולראות אם היא תתאהב בו גם עם הזמן או להפסיק להשלות אותו ולקטוע את הקשר כבר עכשיו? האם אהבה צריכה להיות ממבט ראשון או שלפעמים צריך לעבוד קצת יותר קשה מאחרים כדי לקבל אותה? האם היא האמינה שאהבה אמיתית יכולה להיבנות עם הזמן? האם היא האמינה שהיא יכולה לאהוב אותו באותה מידה שבה הוא אוהב אותה?
לבסוף היא החליטה להמשיך עם הקשר, קיוותה שהרגשתה תשתנה עם הזמן.
אבל ההרגשה לא השתנתה והיא היתה מיוסרת.
עכשיו היה הזמן להחליט: כמה זמן היא יכולה להמשיך את הקשר איתו כשהוא מתאהב בה יותר ויותר עם כול יום שעובר, והיא עצמה נשארת באותו מקום של ספק ופקפוק? האם היא יכולה להמשיך להשלות אותו או שעם הזמן ההרגשה שלה יכולה להשתנות?
לפתע היא ראתה את כול החסרונות שבו: הוא היה רומנטי מדי, הוא היה שולח לה שירים עם מילות אהבה שהוא בחר במיוחד בשבילה, שולח לה צמר גפן מול חבריה שלא ידעו על הקשר ביניהם כדי לשמח אותה ולהפתיע אותה, וקונה לה מתנה מהאינטרנט שבוע לאחר שהתחילו לצאת.
היא לא היתה בחורה שאוהבת רומנטיקה והיא חשבה שזה קיטשי והעניין דחה אותה. חברותיה חשבו שהיא מטורפת אבל הרומנטיות הזאת נראתה לה דביקה ומרתיעה. הוא נראה לה פתאום כבד, רומנטיקן חסר תקנה ורכרוכי.
לפתע דברים קטנים התחילו להציק לה: הוא חזר על אותם סיפורים שהוא כבר סיפר לה כשהם נפגשו, הוא היה חסר ביטחון מדי, רומנטי מדי, תלותי מדי, דביק מדי, אוהב מדי…
היא הרגישה חנוקה.
אז היא רצתה הפסקה ממנו, לחשוב על העניינים, להירגע ולהתרחק קצת כדי להתעשת ולחשוב על העניין בצורה הגיונית יותר.
אבל הוא הופיע חזרה לאחר שבוע, שתוי. הוא נראה רע, שיערו סתור, עיניו מזוגגות ופגועות. הוא ביקש הסבר. הוא לא הבין מה קרה, מה השתנה, למה היא התרחקה, הוא אמר שזה היה השבוע הכי גרוע בחייו, שהוא לא יכול לסבול יותר את האי ידיעה, שהוא חייב לדבר איתה.
היא בכתה.
היא לא הצליחה לסבול את המראה שלו, את ההוכחה לכך שהיא פגעה בו בצורה כזאת.
הוא בלבל אותה עוד יותר.
היא הסכימה לחזור אליו. הסבירה שהכול פשוט יותר מדי בשבילה, שזה הולך בקצב מהיר, היא צריכה להאט ולנשום, זה כבד מדי, שניהם צריכים לקחת הכול בקלילות. הוא הסכים להאט את העניינים.
אבל זה היה טעות. היא ידעה זאת בליבה.
הוא עדיין היה מאוהב מדי, נלהב להוכיח את עצמו בפניה, נואש לקבל אותה חזרה ולרצות אותה ולא משנה באיזה אופן, וחרד מדי לאבד אותה…
לאחר שבועיים זה נגמר.
האם היא ידעה שזאת היתה הבחירה הנכונה? האם היא אי פעם עומדת להיות נאהבת בצורה כזאת שוב? האם עדיף להיות נאהב באופן חסר תקנה מאשר לאהוב בסערה?
היא לא ידעה את התשובות.
היא ידעה רק שהוא היה מתאים לה מכול הבחינות, רצה לתת לה כול דבר שהיא ביקשה ואהב אותה כפי שהיא מעולם לא ידעה.
והיא לא רצתה בזאת.