Let me go- פרק 7

תודה לכל הקוראות שלי (גם החדשות (: )- אתן מדהימות!
״ואו! את הראשונה שמפילה את שון, פעמיים באותו היום!״ קנדל אמרה. חייכתי חיוך של ניצחון.
שון עבר לידי ואז לחש לי ״חכי חכי, אנחנו עוד נראה מי פה הווינר.״ הוצאתי לו לשון ונכנסתי הביתה.
פרק 7-
נמ אנג׳ל-
התקלחתי ונכנסתי למיטה. מחר יום שלישי, היום שבו אחזור לתיכון, לתיכון אחר. האמת? הפתעתי את עצמי. לא תיארתי לעצמי שאחזור ללמוד בקלות כזאת. התרגשתי. יותר נכון נלחצתי. לא אכפת לי אם אצליח, כי אני יודעת בוודאות שלא, אבל מעניין אותי לדעת אם יאהבו אותי כאן כמו שאהבו אותי בתיכון הקודם שלי, לפני הפרישה. אחח, הלוואי שהיה לי עם מי לחלוק את הרגשות האלה, החששות. פעם היה לי. עכשיו כבר אין. אולי בעתיד יהיה, אולי. פתאום הדלת נפתחה, וראיתי מולי את ג׳ס. ״הי, רוצה לדבר?״ היא חייכה. לא קרה לי כלום למה שארצה לדבר? ״לא, אני עייפה. בכל זאת, מחר היום הראשון שלי בבית ספר. אני חייבת שיהיה לי רושם ראשוני טוב, את יודעת.״ אמרתי. רמזתי לה שתלך, אבל היא, כמו כל דייר בבית הזה תמיד חייבת להיות נחמדה. לפחות זאת מישהי שאני קצת מחבבת. דיברנו קצת, ואחר כך גם קנדל ושר הצטרפו. היה נחמד סך הכל.
נמ ג׳וש-
אחרי שכל הבנות הלכו נשארנו רק אנחנו, הבנים. עישנו קצת נרגילה ודיברנו על כל מיני דברים. פתאום ג׳ס קראה לאריק. כולנו הסתכלנו עליהם. הם דיברו וחייכו, לא יכולנו לשמוע מה הם אומרים, אבל זה בטח היה דיבורים של פוצי מוצי, רק גרמו לי לרצות לעשות שיחות כאלה עם קנדל. הלוואי והייתי יודע מה היא מרגישה כלפיי, אם בכלל.
״אחי שלא יתפס לך הצוואר מהקנאה״ דני אמר לי.
״אני לא מקנא בהם. אני מקנא באהבה שיש לשניהם. הייתי רוצה שתהיה מישהי שתאהב אותי ככה״ אמרתי בשיא הכנות.
״כן, עם קנדי שלך״ הוא אמר לי, ושון צחק.
״לא, שון עם אנג׳ל״ אמרתי ושון התעצבן.
״איזה חי בסרט! אני בכלל לא אוהב אותה!״ שון התחיל מיד להכחיש.
״אז למה הסכמת לצרף אותה אלינו?״
״מאותה סיבה שהסכמתי לצרף אותך יטמבל!״ הוא אמר.
״טוב.. אבל רק שתדע שזה לא בושה לאהוב מישהי״ אמרתי לו. ידעתי בדיוק איך לעצבן אותו.
״ אבל אני לא או..״ הוא התחיל לומר אבל הבנות ירדו.
״אז על מה מדברים?״ אנג׳ל שאלה והסתכלה עלי. גדול, בדיוק בזמן המתאים.
״לא יודע להסביר את זה את לא תביני… שון אולי אתה תצליח להסביר לה על מה דיברנו.״ אמרתי. אנג׳ל לא הבינה ושון התחיל לחשוב על משהו.
״ אנחנו מדברים על חלקי רכב. ג׳וש אף פעם לא הבין איך זה עובד, הבחור היחיד שלא יודע לתקן, ראית פעם כזה אידיוט?״ אמר דני. שון נראה כאילו ירדה לו אבן מהלב.
״אממ.. לא. אבל לפחות זה אחד החסרונות היחידים בו.״ היא אמרה וקרצה לי, וכשהיא הסתובבה הסתכלתי על שון ואמרתי בלי קול ״מקנא?״. הוא הבין ועשה לי עם הידיים תנועה שאומרת ׳חכה חכה׳. דיברנו על כל מיני דברים, צחקנו המון, והשעה הייתה מאוחרת. רק אריק וג׳ס לא היו איתנו.
״איפה אריק וג׳ס?״ קנדל שאלה.
״לא יודע. לכי תדעי מה הם עושים..״ דניאל אמר וחייך חיוך מטופש.
״איכס ימגעיל!״ אמרה לו שר ונתנה לו מכה קטנה בכתף.
פתאום שון נראה כאילו הוא נזכר במשהו.
נמ שון-
פתאום נזכרתי בנקמה המתוקה שלי בג׳וש. הוא יראה מה זה להתעסק איתי.
״קנדל, את יודעת, ג׳וש רוצה לספר לך משהו״ אמרתי וסימנתי בידיי צורת לב כדי שהוא לא יצליח להתחמק מזה. ג׳וש נהיה אדום כולו, אבל קנדל לא הבינה כלום. אני חושב שהיא הבינה, אבל פשוט רצתה לתת לג׳וש לומר את זה בעצמו.
״אממ.. ג׳וש אוהב מישהי שגרה בקצה הרחוב!״ פתאום אנג׳ל הזאתי התפרצה, הרסה לי את הכל. כנראה הוא סיפר לה שהוא אוהב את קנדל.
״מה?״ קנדל אמרה.
״כן הוא פשוט רצה שתעזרי לו, אבל לא היה לו נעים לבקש ממך, הוא לא רצה להטריח אותך.״ היא אמרה, היה אפשר לראות שהיא נראית יותר שלווה. היא עשתה לי פרצוף כועס, כנראה היא רוצה לדבר על זה אחר כך.
״מי זאת?״ היא שאלה. יש, אנג׳ל חדשה פה, היא לא מכירה אף אחד חוץ מאיתנו.
״אממ.. הבחורה מה…״ היא גימגמה, אבל ג׳וש התפרץ ״ ליד הדואר.״ הוא אמר.
״אה, בסדר. היא מאוד נחמדה. קוראים לה סטייסי.פעם היינו חברות מאוד טובות אבל כבר לא. אשמח לעזור לך!״ היא אמרה בחיוך. ג׳וש נראה עצוב נורא וכועס. אני לא חושב שהוא כעס בגללי, אני חושב שהוא כעס בגלל שהיא לקחה את זה בקלות, ולא הראתה אפילו סימן קטן של אכזבה. באסה לו.
״קרה משהו? אתה בטח לא מרגיש טוב. באמת משהו באוכל של שון היה מקולקל. בוא אני אלווה אותך לישון.״ אנג׳ל אמרה והדגישה את החלק שבו דיברה על האוכל שלי. אני יודע בוודאות שהיא לא באמת דיברה על האוכל שלי, היא דיברה על ההתנהגות. אבל זה לא אכפת לי, הבית שלי, החוקים שלי. סקרן אותי לדעת על מה הם מדברים, וישר ידעתי לאן ללכת- למרתף. שם כולם מתפרקים, מתבודדים. הדלת הייתה סגורה. נצמדתי אליה.
״למה בכלל התחלתם את זה?״ שמעתי אותה.
״סתם״ הוא ענה.
״אני יודעת שדיברתם על משהו מקודם. אני לא מפגרת״
״עזבי, התווכחנו. הוא היה צריך לנקום בי, השתווינו.״ הוא לא סיפר לה כי בכל זאת הוא יודע מתי הוא עובר את הגבול. ואני כמו אדיוט פגעתי בו, ואולי גם בקנדל.
״תראה, אני יודעת שזה לא נראה כאילו לקנדל מאוד אכפת מזה שאתה אוהב מישהי אחרת, ואני מצטערת, אולי לא הייתי צריכה להתחיל עם התירוצים, והיית פשוט אומר את האמת, אבל תראה, עכשיו תהיה לך הזדמנות מצויינת להיות עם קנדל. פשוט תמציא לה תירוצים שאתה עדיין לא מרגיש מספיק מוכן, ואז אתה תכבוש אותה. אני בטוחה. אין סיבה שלא.״ היא אמרה. זה מוזר. בבוקר כשהיא הגיעה היא הייתה קרה כל כך. זה כל כך לא מתאים לה, ההתנהגות החברית הזאתי. תמיד היא מעיפה אנשים מעליה ולא מוכנה לדבר לשנייה. כל הזמן הזה חשבתי, שלא שמתי לב שהדלת נפתחה, ואני נפלתי. מיד קמתי. הם היו בשוק.
נמ אנג׳ל-
״אדיוט! חסר לך אתה לא מחכה כאן! אנחנו חייבים לדבר!״ אמרתי לו.
״סליחה?״ הוא שאל. שונאת אותו.
״סולחת!״ אמרתי לו וליוויתי את ג׳וש למיטה. ידעתי שהוא צריך מישהו. ידעתי שהוא פצוע מבפנים, שהוא רוצה רק למות. אולי אף פעם לא באמת התאהבתי במישהו, אבל איבדתי כל מה שהיה לי. אני חווה את ההרגשה הזאת כל יום.
״ אל תריבי איתו. תבטיחי לי.״ ג׳וש אמר לי.
״מבטיחה״. אמרתי וחייכתי. כיביתי את האור בחדר השינה של הבנים, וירדתי למרתף. הוא חיכה שם. במקומו הייתי בורחת, אולי כי לא אכפת לי מאף אחד.
"תקשיב, אני לא אחפור. פשוט אל תעשה את זה יותר.״ אמרתי לו. הוא הופתע. באתי למאת אבל הוא עצר אותי.
״למה זה אכפת לך?״
״אנשים שלא היה להם אכפת, הרסו לי את החיים.״ אמרתי ודמעה קטנה ירדה על הלחיים שלי. הסתובבתי. ראיתי אותו בוכה.
״למה אתה בוכה? תראה איזה בית יש לך! תראה איזה חברים! כל אחד יעשה הכל פה בשבילך! ואתה בוכה כאילו החיים שלך הם אסון אחד גדול!״ התחלתי להתעצבן.
שון פשוט יצא. לא אמר כלום והמשיך לבכות. רדפתי אחריו. בדרך הוא נעצר. ״אני אסון אחד גדול. אני״ הוא אמר. אני פשוט התעצבנתי עליו.
״אתה פשוט ילד מפונק! כל דבר רע, אפילו הכי קטן, גורם לך לחשוב שהכל לא בסדר! אתה לא יודע מה אנשים עושים כדי להיות ליד אנשים שהם אוהבים!״ אמרתי לו. הוא פשוט המשיך לבכות.
״אני שונאת אותך!״ אמרתי לו וברחתי החוצה.