Let me go- פרק 4

מוקדש לSHIR M שמההתחלה מגיבה ומפרגנת!

פרק 4-
נמ אנג׳ל-
״הי, תתעוררי!״
פקחתי את עיניי. ראיתי את עצמי בתוך מכונית, במושב שליד הנהג, ובחורה שנראית כבת גילי נוהגת. הבנתי שהיא העירה אותי.
״ מי את?״ נבהלתי.
״היי, אני קנדל! אני אחת מהנערים והנערות שיגורו איתך. סליחה שהערתי אותך, פשוט אני רוצה להכיר אותך.״ אמרה בחיוך רחב. אלוהים, איך היא יכולה לדבר מבלי להפסיק לחייך?
״אני..״ באתי להציג את עצמי אבל היא קטעה אותי ״אין צורך שתציגי את עצמך. אנג׳ל סטיוארט, בת 16.״ היא עדיין לא הפסיקה לחייך. זה עצבן אותי. אבל למה היא יודעת את כל זה?
״דיברנו פעם?״ שאלתי אותה.
״לא..״ היא אמרה וצחקה ״מרטין השוטר מכיר אותנו, הוא סיפר לנו הכל וביקש שמישהו יאסוף אותך. התנדבתי. אני אף פעם לא מתנגדת להתנדב. את רוצה שאני אספר לך על שאר הילדים? טוב, אז לפני שהגעת היינו 7, 4 בנים ו 3 בנות. מהבנים יש את שון, דניאל, אריק, וג׳וש, ומהבנות יש אותי, אותך, ג׳סי, ושרלוט…….״ היא המשיכה לדבר אבל לא הקשבתי לה. השם שרלוט הדהד בראשי, הזכיר לי יום שכל כך רציתי לשכוח.
~פלאשבק~
כולנו התאספנו בלובי בבית החולים. רק אמא נעדרה, אני לא יודעת למה… הרי היא ילדה לפני שבוע!! יכול להיות שהיא עדיין לא התאוששה?
חשבתי על זה הרבה זמן, ופתאום שמעתי את אבא מניף את התינוקת ואומר:״טני ואמא החלטנו שלילדה הזאת יקראו שרלוט!״ כולנו חייכנו, אהבנו את השם מאוד. פתאום הגיעה האחות משום מקום, ולקחה את אבא ואת שרלוט הקטנה איתה לחדר של אמא.
~סוף פלאשבק~
״ הגענו.״ היא אמרה אחרי החפירה הקשה, שבמקום להקשיב למה שהיא אומרת רק חשבתי על הדבר שהעדפתי לשכוח.. הלוואי והכל היה נראה אחרת.
יצאנו מהאוטו, וראיתי בית ענק, גודלו כ2 קומות, וגינה ענקית.
״נו אז מה את אומרת על הבית?״ היא שאלה. לא עניתי לה.
״את יודעת לדבר נכון?״ היא שאלה. אפשר להבין למה היא חשדה, היא חופרת כבר כל המסיעה שאורכה כ20 דקות ואני בקושי אמרתי מילה.
״הבית ממש יפה״ אמרתי ביובש. התרגלתי לדבר ביובש לכל מי שניסה להתקרב אלי. שלא תחשוב שאנחנו איזה חברות בטעות.
נכנסנו. הבית היה עוד יותר מפואר מבפנים.
״בנים, בנות, אנג׳ל הגיעה!״ היא צעקה ברחבי הבית. מיד כולם הגיעו. היה אפשר לראות שהם מתרגשים כי הם חייכו, היו סקרנים לדעת מי אני, להכיר אותי.
לא אמרתי דבר. מאז המקרה לא הייתי רגילה שכל כך הרבה אנשים מתעניינים בי, שמישהו בכלל פונה אלי. ישר בחורה גבוהה, עם שיער שטני ועיניים חומות לחצה לי את היד.
״היי, אני ג׳סי! אני שמחה מאוד להכיר אותך!״ היא חייכה. היא דמתה מאוד לקנדל. ״אנג׳ל, ג׳סי היא גם התאומה שלי״ אמרה קנדל. חייכתי אליהן, הם נראו בנות טובות.
״אני שרלוט, גם אני שמחה להכיר אותך!״ לחצתי לה את היד. היא לא דמתה לשרלוט שאני הכרתי (מהפלאשבק), השרלוט הזאת הייתה עם שיער שחור ועיניים סגולות מיוחדות.
״ שון״ אמר לי נער גבוה שחום, עם שרירים, עיניים תכלת בהירות כאלה ושיער שחור. הוא לחץ לי את היד.
״אני ג׳וש, נעים להכיר״ אמר לי ולחץ לי את היד גם הוא. הוא היה ג׳ינג׳י, עיניים חומות, ועם מבנה גוף כמו של שון, שרירים. היה לו גם נמשים, וצבע עורו היה בהיר.
״דניאל, אבל כולם קוראים לי דני״ אמר לי דניאל, עיניים ירוקות. שחום, שיער שטני. עם שרירים ענקיים.
״אריק״ אמר לי בחור קצת שמנמן, עם שיער חום, ועיניים בצבע כחול כהה.
״אז תספרי לנו קצת על עצמך, אנג׳ל״ אמרה ג׳סי עם חיוך רחב.
״אמממ…״ חשבתי- מה אני אגיד להם?