Let me go- פרק 18

אני יודעת שבפרק הקודם הייתה ירידה מאוד גדולה בתגובות, אבל האמת היא שהבנתי דבר מאוד חשוב- לא אכפת לי שיש מעט מגיבים, כמובן שככל שיש יותר כך זה יותר מעודד, אבל אני כאן כדי לכתוב סיפור, להראות את היכולת שלי לכתוב, לא כדי להשוויץ ולהראות לכולם שהסיפורים שלי הכי פופולאריים או משהו כזה.
תודה לקוראים שלי, המגיבים והלא.
פרק 18-
נקודת המבט של אנג׳ל (אני יודעת שזה מעצבן שזה תמיד דרך נקודת המבט שלה, אבל זה ישתנה)-
אני ושר נכנסנו הביתה ברגע שהבחנו בהם. כמה שפחות קשר, יותר תועלת.
״אתן חושבות שהם באמת מאוהבים?״ דני שאל אותנו, לידו אריק.
״לא״ ענינו שתינו ביחד.
״איפה שון?״ שאלתי.
״בחדר בנים״ אריק ענה לי. הלכתי לשם, הרגשתי מחוייבות כזאת, שאני צריכה להיות שם בשבילו, אולי בגלל שאנחנו ׳חברים לסוד׳ או משהו כזה.
״שון, בוא, כולם למטה״ ישבתי לידו.
״תראה, אני יודעת שזה עצוב, אבל החיים ממשיכים, זה לא עובד ככה.״ הוספתי.
הוא נשכב על המיטה, עצם את עינייו הכחולות ונרגע.
נתתי לו להירדם, לשכוח מהיום הזה.
ואו, ממתי נהייתי כזאת דואגת לאחרים? עם ג׳וש, עם שון.. הבית הזה שינה אותי לגמרי. חוץ מהמשפחה שלי לא עניין אותי שום דבר בעבר. בעצם זאת המשפחה שלי עכשיו. זמנית אומנם, אבל בכל זאת משפחה, והיא עדיפה מלהיות מנותקת מהחיים.
הלכתי לישון גם אני, וקמתי לבוקר חדש, בוקר ראשון מאז שאני כאן, בלי ג׳וש.
קמתי לפני כולם, אז החלטתי להכין פנקייקס. חיפשתי מתכון מהספר מתכונים של שון, והוצאתי מצרכים.
״עדיף מחבת יותר גדולה״ שמעתי קול מאחוריי, זה היה דני.
״הופה, לא ידעתי שאתה יכול להיות גם מושלם וגם בשלן!״ אמרתי לו וקרצתי.
״יכול, בטח שיכול״
״אז מה, מישהי התגברה על התופעה בשם ג׳וש״
״כן, החיים ממשיכים אתה יוד..״ אמרתי ופתאום עף עליי מיץ פירות מהבלנדר, ששמתי כדי לעשות שייקים. דני לא הפסיק לצחוק. לרגע לא חשבתי פעמיים. חיבקתי אותו והצחוק שלו דעך. הוא קלט שהוא התלכלך גם.
״כל הכבוד לך!״ ג׳ס נכנסה למטבח במחיאות כפיים וצחוק שלא מפסיק.
״גאה בעצמי!״ אמרתי ומרחתי גם על ג׳ס מהשייק שהיה לי על החולצה.
״שיט נו!״ היא אמרה ומרחה הכל על דני. צחקנו.
״נו, סיימתן לגנוב לי את החבר?״ שר נכנסה למטבח ונישקה את דני נשיקה קצרה. הוא כרך את ידיו סביב מותניה לחיבוק, וכשראשה היה מופנה לאחור בחיבוק הוא סימן לנו להסתכל על ידיו. הוא לכלך אותה, גדול.
״איכס נו באמת דני!״ היא צרחה וכולנו צחקנו.
כשנרגענו הכנתי להם פנקייקס וכולם הלכו להתקלח כשאני הכנתי פנקייקס לקנדל ושון, שירדו מאוחר יותר.
עליתי להתקלח כשכולם כבר היו מוכנים, לבשתי גופיה שחורה וג׳ינס כחול ארוך. אני לא אוהבת יותר מדי בגדים יקרים ומותגים. הכי טוב בייסיק לדעתי.
ירדתי.
״בוקר סאנשיין!״ קנדל אמרה לי, חייכתי אליה.
״נזוז?״ אריק שאל, הנהנו.
״אני לא באה, אני הולכת עם בלאקי״ קנדל אמרה, חייכנו אליה חיוכים מזוייפים והלכנו.
הלכנו לטייל בעיר, היום יום שבת, לא לומדים.
״ואו, לונדון מהממת!״ אמרתי כשעשינו עצירה בסיור, אכלנו גלידה. הם הסכימו איתי.
״טוב, אז אפשר קצת זמן עם ג׳ס?״ אריק שאל ולקח אותה, ואחרי מעט מאוד זמן גם דני את שר. שוב פעם, אני ושון, לבד. מרגיש כאילו אנחנו יותר זמן ביחד לבד מאשר לחוד או עם עוד אנשים. מה שהכי מפליא זה שזה אף פעם לא מביך, זה תמיד מרגיש כאילו אנחנו מכירים כבר שנים. לא פלא שהוא היה חבר של ג׳וש.
״באיזה מדינות היית?״ הוא שאל.
״הייתי כמעט בכל מקום בארצות הברית, בספרד, צרפת, סקוטלנד, אוסטרליה, רוסיה, יפן, קרואטיה ותאילנד.״ אמרתי. כל זה היה הרבה הרבה לפני מה שקרה, ולחשוב שפעם הייתי נוסעת לחו״ל כל שנה. עכשיו אפילו בחלומות אני לא יכולה לחלום על חו״ל.
״ואו.״ שון ענה, קצת בשוק.
״לעולם לא הייתי בארצות בשביל מטרה שהיא לא מגורים.״ הוא הוסיף.
״אתה סוג של מיליארדר. כמה כבר טיול יכול לעלות?״ שאלתי. במקומו הייתי נוסעת לחו״ל כל זמן שרק הייתי יכולה. ליצור זכרונות טובים תמיד שווה את הכסף, יותר ממכונית יוקרה או פנטהאוז ענקי.
״חו״ל תמיד מזכיר לי את העבר. כאילו אני תמיד צריך לברוח ממשהו, בעבר זה היה מהמשפחה, היום זה טראומה״. הוא אמר.
״למה את לא נוסעת?״ הוסיף.
״אין לי כסף לזה, וחוץ מזה, הנה, אני כאן. לא באתי לפה כדי לעבוד, אתה יודע. את זה היה לי גם בשיקגו״
״את גרה פה. זה לא באמת טיול.״
״לא יודעת. כשיהיה לי מספיק כסף אני אסע.״ אמרתי, והוא נראה כאילו יש לו רעיון גאוני.
״את רוצה שכולנו ניסע? זה יכול להיות כיף״
״אין לי איך לממן את זה״ אמרתי לו במבט מצטער.
״אני אממן״
״לא. מספיק שאני גרה כאן על חשבונך!״
״את יודעת טוב מאוד שבסוף את תמצאי את עצמך בחו״ל קונה בגדים על חשבוני, אז לא כדאי לחסוך את הויכוח הזה?״ הוא אמר בחיוך.
״לפי מה אני יודעת? לפי הניצחון המוחץ שלך בבריכה לפני חודש?״ הוא צחק.
״די נו, תהיי רצינית.״
״אתה יודע מה, זה יכול להיות אחלה. אני אחזיר לך אחר כך.״
״את כזאת קרציה״ הוא אמר. גילגלתי עיניים וחייכתי.
״מתי נראה לך הכי מתאים לנסוע?״ הוא שאל אותי.
״תלוי לאן״
״דרום אמריקה היית?״
״לא. אבל הבנתי שזאת פחות או יותר התקופה הכי טובה לנסוע.״
״אז אחלה. שבוע הבא?״ הוא שאל.
״מה שבוע הבא?״ שר פתאום שאלה. הם הגיעו מהסיבוב הקטן שכל זוג עשה.
״אנחנו רוצים לנסוע לחו״ל״ שון אמר והנהנתי בחיוך.
״דיי!!! ביחד? יאא איזה חמודי..״ ג׳סי התחילה לקפוץ אבל עצרתי אותה ״לא שנינו ביחד! כולם, כולנו!״ אמרתי והיא צחקה.
״דווקא מתאים לכם ביחד.״ דני אמר וצחק. שון התעצבן ואני גילגלתי עיניים.
״אז לאן?״ ג׳סי אמרה והתיישבה על כיסא לידי.
״חשבנו דרום אמריקה.״ שון אמר, והם ישבו.
״בא לי ארצות הברית! אולי נכיר את המשפחה שלך אנג׳י!״ אריק אמר ואני התחלתי לחשוש.
״אבל אני לא רוצה לטייל במקום שאני גרתי בו כל חיי! אני מכירה את האזור כמו הכף יד שלי.״ אמרתי, מקווה שזה יספק אותם.
״אז דרום אמריקה, ברזיל?״ דני שאל.
״מתאים דווקא״ ג׳סי אמרה ושר ואריק הנהנו.
״אני מאוד מקווה שקנדל לא תביא את העבריין הזה איתה.״ אריק אמר.
״אני דווקא מקווה מאוד, ככה אנחנו פחות נצטרך להיות איתה.״ שון אמר וכולם צחקו.
״טוב.. אז נחלק תפקידים?״ שאלתי. הם הנהנו.
חילקנו את התפקידים בינינו, דני ושון אחראים על הבילויים, ג׳ס על הכסף שאנחנו צריכים להביא, אני על המלונות, שר על הטיסות ואריק אחראי על מה להביא.
חזרנו הביתה מתלהבים מאוד לנסוע. סיפרנו לקנדל, והיא אמרה שהיא תבוא עם בלאק. שר בדקה את הטיסות והיא מצאה טיסה לברזיל בעוד יומיים, וזאת הטיסה היחידה לברזיל בחודש הקרוב.
״אומייגד!! חייבים לקנות בגדים ודברים!״ אנחנו, הבנות התחלנו לצרוח.
״יש לנו 50 שעות להתארגן!״ דני אמר וכולנו התאספנו סביבו. גם קנדל, הפעם ללא בלאק.
״מחר אנחנו חייבים לקנות הכל. חייבים! ג׳ס וקנדל, אתם תאספו מידות מכולם ותקנו המון בגדים. אריק ואני ושר נקנה כל מה שצריך לפי הרשימות שאריק הכין, ושון ואנג׳י, אתם תקנו אוכל.״ הוא אמר ו׳שיחרר׳ אותנו.
״אה, והטיסה בחצות. אתם חייבים להיות בבית בחמש אחרי הצהריים, להתארגן, לארוז, לישון קצת ולנוח.״ הוא הוסיף. לדני היה כוח שליטה כזה, הוא מסוגל להנהיג, כי מקשיבים לו, סומכים עליו, אולי בגלל הבטחון העצמי שיש לו, ואולי בגלל שהוא משדר סמכות.
לפני שהלכתי לישון הלכתי ל-שון.
״בשש בבוקר אתה מוכן ברור?״ קבעתי לו.
״ברור״ הוא אמר וגילגל עיניים.
״איך שכנעתי אותך הא?״ הוא התגרה בי.
״לא שכנעת, תמיד רציתי. באתי על מוכן.״ אמרתי לו בחיוך. הוא פיהק.
״לילה טוב״ הוא אמר לי.
״לילה טוב״ החזרתי והלכתי לישון, יום ארוך מאוד מצפה לי.