Let me go- פרק 17

בנות!
אני מאוד מאוד מצטערת שלא העליתי כבר 8 ימים! אבל אל תדאגו, כל הזמן הזה לא הפסקתי לחשוב על ההמשך של הסיפור, הולך להיות מעניין! אני אנסה להעלות עוד 2 פרקים עד יום שישי, אני מבטיחה שאעלה לפחות פרק אחד…
רציתי להגיד גם שבפרק הקודם היום הולדת של קנדל היה גם של ג׳סי (תאומות) זה לא פרט כזה חשוב, אז זה לא כזה קריטי ששכחתי אותו.
טוב אז שנתחיל?
נמ אנג׳ל-
אני ושון נכנסנו רטובים מגשם אבל בעיקר מדמעות. כולם הלכו, ונשארנו רק אנחנו, החבורה. ישבנו במעגל בחצר, לא היה אכפת לאף אחד שהיה קור אימים, כולם חשבו על ההחלטה של ג׳וש לעזוב. אני לא מאמינה איך הוא ככה פגע בכולנו. למרות שאני ושון לא סיפרנו לאף אחד על השיחה שלנו איתו, כולם היו שבורים. רגע, חסר מישהו. אה, כן, קנדל. אני לא מאמינה שזה לא הזיז לה בכלל, היו להם רגעים כל כך יפים ביחד, ואני מכירה אותם רק כמה ימים. כולם ישבו ושתקו, הבנים עישנו נרגילה. כולנו הסתכלנו אחד על השני, כל אחד שבור יותר מהשני. אפשר היה לראות שבכל אחד הייתה תקווה שג׳וש סתם אמר, והתקווה התנפצה להם בפרצוף. אם לא הייתה להם תקווה, הם לא היו עצובים כל כך, הם היו נראים כמו קנדל, שרק אלוהים יודע איפה היא כרגע.
הם ישבו ושתקו, חסרי מילים. הסתכלתי על שון, שהיה מולי, גם הוא הביט בי, רק שנינו ידענו שג׳וש הוא בוגד, לא פחות מזה. רק שנינו נשברנו מעבר ל׳הוא עזב׳. כי הבחור שתמכתי בו, רבתי עם כולם בשבילו, ונלחמתי עליו, פשוט נטש אותי. מרוב עצבים פשוט הפלתי את הכוס זכוכית שהייתה בידי. נשברה השתיקה. פשוט קמתי, לא יכולתי לסבול את זה יותר.
״לאן?״ שאלה שר.
״לכל מקום. רק לא פה.״
״אנג׳י, די. זה יעבור, הוא יחזור בסוף!״ ג׳סי אמרה.
כולם התחילו להגיד דברים כאלה, שהוא יחזור, שאין לי מה לדאוג, שהכל יסתדר, ועוד דברים כאלה. רק שון המשיך לשבת בשתיקה. הם לא הפסיקו לעודד אותי ולהגיד לי דברים שקריים, דברים שידעתי בוודאות שלא יקרו. אני חושבת שהם גם איכשהו ניסו לשכנע את עצמם שג׳וש לא עזב סופית.
אחרי כמה דקות נשבר לי. קטעתי את ג׳סי שאמרה לי משהו, ניסתה להגיד שההפסד שלו.
״די!״ החזרתי את השתיקה הארוכה שהייתה קודם, כולם הביטו בי.
״תפסיקו לנחם ולהגיד דברים שכל אחד פה יודע שלא יקרו!״
״למה את אומרת את זה? ג׳וש יחז..״ ג׳סי אמרה אבל שוב עצרתי אותה, ״הוא לא יחזור! כולם יודעים את זה שהוא לא יחזור, כולכם עצובים מבפנים אבל מראים אופטימיות! אי אפשר להתחרט על החלטה כזאת! תבינו, ג׳וש פגוע, אז די, תפסיקו להכניס אותכם לאשליות שבוודאות לא יקרו!״ אמרתי בכעס, ואז יצאו הדמעות שניסיתי להחזיק בפנים.
״אתם לא מבינים איך התחברתי אליו בתוך מעט זמן. אז אתם, שהייתם איתו כל כך הרבה זמן לא קולטים?״ אמרתי להם בעצבים מלווים בבכי. דני בא להגיד משהו, אבל קטעתי אותו ״תפנימו- ג׳וש עזב. לתמיד״ אמרתי בשקט, ונכנסתי הביתה.
נכנסתי למקלחת, מנסה לנקות מעליי את ההרגשה המוכרת, בגידה. למה אלוהים, למה? עד שהיה לי נחמד בחודש וקצת הזה? למה תמיד המזל שלי חייב להרוס לי, למה אני חייבת תמיד להישבר בסופו של דבר? בסוף יגיע יום, שפשוט יהרוס אותי. לאט לאט כשנותנים דקירות קטנות הכל הופך לפצע ענקי, ואז באה הדקירה הרצינית שהורגת. תמיד זה ככה, זה גם יהיה ככה בעתיד שלי.
שמעתי אותם מתווכחים על הדברים שאמרתי, ג׳סי ודני חלקו אותה דיעה, שמותר לו לעזוב ושהוא עוד יחזור, אבל שר ואריק היו בעלי אותה דיעה כשלי, שג׳וש פשוט אפס מאופס. רק שון ישב ושתק, ידעתי שהוא פשוט פגוע ולא יותר מזה. הוא לא סולח לג׳וש, והוא הכי שבור, החבר נפש שלו פשוט נטש אותו ביום גשמי אחד.
אחרי שהתקלחתי ראיתי כל אחד בפינה משל עצמו, כולם מתבודדים, צריכים את השקט הזה. ככה זה מרגיש כשאתה הרבה זמן תומך ונתמך ע״י מישהו, ובשנייה אחת הוא זורק הכל, בלי להתחשב בך.
ישבתי בנדנדה בחוץ, היה נעים יותר. ראיתי את שר. היא הייתה עם דמעות בעיניים, בכתה בשקט.
הייתה דממה, עד שהחלטתי לדבר קצת, לשנות אווירה, לנסות, בכל אופן.
״את רוצה לעשות משהו?״ שאלתי בשקט.
״לשבת בשקט. זה מה שאני צריכה עכשיו.״
״לא ידעתי שאת קשורה אליו כל כך״
״מה זה קשורה.. היינו קשורים מאוד, הוא זה שגרם לי להתרגל למקום הזה״
״למה הגעת לכאן?״ שאלתי אותה, ניסיתי לשנות נושא.
״נולדתי בבולגריה. ההורים שלי לא רצו אותי והתחילו להתעלל בי ובאחותי לי. כשאחותי הייתה בת 17 ואני הייתי בת 10 עברנו לרוסיה, להורים מאמצים. ההורים האלה שנאו רק אותי, אחותי לי החליטה להישאר כשאני החלטתי לנסוע לפה, ומאז אני כאן.״ היא אמרה והבכי שלה נפסק. היא נראיתה מעודדת יותר. אבל אז נראיתה כאילו נזכרה בדבר נורא, והתחילה לבכות שוב.
״האדם הראשון שהתחברתי אליו היה ג׳וש. הוא כל כך עזר לי, את לא מבינה כמה. הכל בגללה״ היא אמרה.
״חשבתי שאת אוהבת אותה״ אמרתי לה.
״אהבתי את קנדל הכי פחות מכולם. היא פשוט טיפוס שלא מתחבר לכולם, רק לחלק. גם לג׳וש ודני היא לא התחברה, אבל עלייך ועל ג׳סי היא מתה. ועכשיו עם השינוי שהיא עשתה בגלל האידיוט הזה, בכלל היא בלתי נסבלת. איך בן אדם כזה טוב התאהב בילדה שהפכה למפלצת? שלא תביני אותי לא נכון, אם הם היו זוג הייתי מפרגנת להם, רק דני בראש שלי. אבל זה כזה מוזר, הם שונים.״
״נכון, הם שונים. וגם אני מעדיפה את קנדל הישנה על פני קנדל המרדנית. חייבים לשנות אותה, אחרת זה יהיה מאוחר מדי, יהיה קשה לשנות אותה לנורמל כשהיא תהיה עיוורת לגמרי מהבלאק הזה.״ אמרתי לשר. פתאום ראיתי 2 דמויות מתקרבות, בחור ובחורה. פתאום קלטתי, קנדל ובלאק.