Let me go- פרק 13

מהפרק הקודם-
פתאום הרגשתי מגע חם בפנים שלי.. לא הצלחתי לזהות מה זה ומאיפה הרגשתי את זה, עד שראיתי ש
פרק 13-
נמ אנג׳ל-
עד שראיתי שאני בוערת, הפנים שלי שורפות, והכאב מגיע מכיוון הלחי שלי. שון סטר לי. אני לא מאמינה, איך הוא מעיז? בכיתי, נמאס לי שכולם מרשים לעצמם לשבור אותי, זה קרה בעבר ובהתאם מושלם למזל שלי, זה קרה גם היום.
״שיט״ שון מלמל ולפי מה שהצלחתי לראות מבעד לדמעות שירדו בלי הפסקה, הוא נראה מופתע ומאוכזב מעצמו.
״פאק, אני מצטער״ הוא אמר לי.
״מה אתה חושב לעצמך, שתפגע בי כל הזמן ואז כשתבקש סליחה הכל יעבור? זה עבד פעם אחת, נגמרו לך הניסיונות. תאכל את הלב לבד״ אמרתי בכוחות האחרונים שלי כשהוא עצר ברמזור. יצאתי מהאוטו ולקחתי את הדברים שלי, הוא ניסה לעצור אותי אבל שום דבר לא עניין אותי, גם אם משהו רע יקרה לי זה יהיה בשבילי בשורה טובה. חרא של חיים, ועוד דאגתי לו. מעניין לו תתחת באמת שניסיתי לעזור לו, אני לבית הזה לא חוזרת יותר, ימות העולם אני לא אחזור!
פתאום שמעתי קול של בחורה שבוכה. הלכתי בעקבות הקול, אולי בעלת הקול תוכל לעזור לי ולהדחיק את הכאב שאני סופגת כל הזמן. מצאתי את עצמי במקום בו חתכתי כשרבתי עם שון ביום הראשון שלי בבית של כולנו. ראיתי ילדה בגובה ממוצע, עיניים חתוליות וצהובות, שיער שחור מתולתל, לבושה בחולצה עם מחשוף גדול, מכנסיים ממש קצרים, ועקבים אימתניות. היא בכתה, וכשראתה אותי הפסיקה לבכות ופתאום חייכה חיוך מרושע. לא הבנתי מה הולך פה, מי זאת בכלל?
היא רצה אליי, תפסה אותי בחוזקה והצמידה אותי לקיר, הדביקה את ידיי ורגליי לקיר בעזרת חומר סגול מוזר, ולחשה לי ״שון שלי, שמעת? אני עכשיו אלמד אותך מה יקרה אם עוד פעם את תתקרבי אליו.״ ולפתע ראיתי סכין גדולה, מושחזת וחדה. לא פחדתי, עדיף לי למות מאשר לסבול עוד בחיים האלה.
״אין לי שום דבר עם שון, אני שונאת אותו״ אמרתי לה כשהיא קירבה את הסכין אליי.
היא לא התייחסה למה שאמרתי, התחלתי לבכות, והיא לאט לאט קירבה את הסכין יותר. היא עשתה לי חתך בכל היד, חתך ענקי ועמוק, כשהדם לא הפסיק לזרום. ניסיתי להיחלץ מהקיר, אבל החומר הסגול רק התהדק ככל שניסיתי. צרחתי, אולי מישהו יבוא להציל אותי.
״תסתמי או שאני אהרוג אותך!״ היא אמרה בקול אכזרי. כששמעתי את קולה לראשונה הוא היה עדין ורך, מתוק. עכשיו קולה קשה, אגרסיבי ומרושע. שתקתי,היא הניחה את הסכין והחזיקה גרזן, ככל הנראה כדי לשבור את רגליי. היא החזיקה אותו ולאט לאט קירבה אותו אלי. ניסיתי להיצמד כמה שיותר לקיר, אבל כבר הייתי צמודה אליו. בכיתי. אולי בכל זאת אני לא רוצה למות, אולי בכל זאת יש לי תקווה שיום אחד אהיה מרוצה מחיי, ואמצא נחת? הגרזן היה במרחק של כ10 סנטימטרים מרגל ימין שלי, עד שפתאום דלת עליית הגג נפתחה, וראיתי בחור גבוה, עם שיער שחור ועיניים כחולות בהירות. לא הצלחתי לזהות אותו בגלל שעיניי היו מלאות בדמעות, וכל פניי היו מלוכלכות בדם. האישה הניפה בשנייה את הגרזן על רגלי, והרגשתי שהיא נשברה לרסיסים, כולי הייתי מרוחה בדם, וכל גופי בער, הרגשתי שאני עומדת למות בקרוב.
״שון!״ הבחורה המרושעת רצה אליו, הבנתי שזה שון, אבל לא היה לי כבר אכפת מזה, ממנו. כל גופי שרף.
נמ שון-
חיפשתי אותה עד ששמעתי צרחות מכיוון עליית הגג של אחד הבתים. עליתי במדרגות במהירות, פתחתי את דלת עליית הגג, וישר ראיתי את סשה מנפצת לאנג׳ל את רגל ימין בגרזן. כשסשה ראתה אותי היא פשוט נישקה אותי בלי להפסיק, ניסיתי להתנגד אבל היא לא נתנה לי. העפתי אותה ממני בשנייה.
״אנג׳ל!״ רצתי לאנג׳ל ישר. מסכנה, הכל בגללי. אם לא הייתי סוטר לה כמו ילד בכיתה א זה לא היה קורה. אני לא מפסיק לפגוע בה.
שיחררתי אותה מאיזה חומר שהיא הייתה כלואה בעזרתו. היא לא הפסיקה לצרוח לשנייה. לקחתי אותה בידיי, ישר הביתה.
לא היה אף אחד בבית, כולם אמורים להגיע ב9, עוד שעה. שטפתי לאנג׳ל את הפצע ביד, אבל אני לא חושב שאוכל לטפל ברגל שלה. הזונה הזאת שברה לה את הרגל כמעט לגמרי. מרחתי לה יוד על היד, ואז החלטתי שאסור לי לקחת סיכונים, והלכנו לבית החולים. היא צרחה כל הזמן, לפחות היא הייתה בהכרה. כשהגענו ישר הפנו אותנו לטיפול נמרץ, הייתי חייב להגיד להם שאני אח שלה, וכעבור 3 שעות עדכנו אותי בכל התוצאות של הבדיקות שערכו לה. בפצע ביד אין לה סכנה, זאת שריטה עמוקה שתעבור לגמרי בעוד פחות מחודש, ואולי תהיה לה צלקת קטנה. לגבי הרגל שלה, יש לה שבר גדול מאוד, והיא תהיה עם גבס במשך חודשיים. אמרו לי שאני יכול להיכנס לחדר שלה. פחדתי מאוד, היא בטח שונאת אותי מאוד עכשיו.
נכנסתי. ראיתי אותה שוכבת, לבנה, מסתכלת על התקרה. היא הייתה נקייה, ולא מלאה בדם כמו שהייתה כשהבאתי אותה לכאן.
״איך את מרגישה?״ שאלתי אותה בשקט. היא הפנתה את ראשה מהתקרה אלי.
״יותר טוב. בעצם אני צריכה להודות על כל כאב שיש לי, לפחות יש לי עדיין תחושות, אני חיה.״ היא אמרה בשלווה.
״אני מצטער מאוד על הכל. כל הזמן שחיכיתי התפללתי שתהיי בסדר, כי אם היית נפגעת הייתי בטח מתאבד מרוב שהייתי כזה.. כזה..״ אמרתי אבל לא הצלחתי למצוא את המילה המתאימה. ״כזה דפוק״ היא. אמרה בנחת, רגועה.
״ אבל אני לא כועסת. אתה גרמת לזה, אבל אתה גם זה שהוציא אותי מזה. תודה.״
״אני לא גרמתי לזה, את זאת שברחת, ולא הקשבת כשניסיתי לעצור אותך.״ אמרתי לה בעצבים, אבל עם זאת בשקט.
״לא, התכוונתי שאתה גרמת לבחורה הזאת להתאהב בך, אז זאת אשמתך.״ היא חייכה וקרצה לי. סשה תמיד אהבה אותי, אבל היא חושבת שאם היא תלך עם בגדים חושפניים ותעבוד בזנות אז אני אוהב אותה.
״תראי, אני יודע שמה שהיא עשתה היה מאוד לא בסדר, אבל אי אפשר להישאר אדישים ליופי הזה״ אמרתי והיא צחקה.
״אפשר״
״במקומך או במקום כל בחורה אחרת פשוט לא הייתי עומד בעצמי.״ אמרתי לה כדי להצחיק אותה. היא רק הרימה גבה ואמרה ״במקומך הייתי מבזבזת מיליארד ליש״ט על ניתוחים פלסטיים״ היא צחקה, עשיתי פרצוף נעלב ואז צחקתי. לא הכרתי את הצד היותר נחמד בה.