Let me go- פרק 12

לכל הקוראות שלי אני מאוד מצטערת שעבר כבר כמעט שבוע ולא העליתי פרק.. כמו שאמרתי בתגובה של הפרק הקודם, אני דיי לחוצה, אבל אל תדאגו עוד איזה חודש נגמרים כל המבחנים ואני אעלה יותר פרקים.. תודה שאתן מקדישות את הזמן שלכן לסיפורים שלי!
מהפרק הקודם-
נמ אנג׳ל-
״רגע, איפה קנדל וג׳וש?״
פרק 12-
עדיין נמ של אנג׳ל-
התחלנו להיות בהיסטריה, חיפשנו בכל מקום. בדרך ראינו את דני, אריק, ג׳ס ושר, וכולנו התחלנו לחפש בכל רחבי הקניון. חשבתי. אולי הם בשירותים? נכנסתי לשירותי בנות, ואף אחד לא היה שם. אחר כך נכנסתי לשירותי הבנים, לא היה לי אכפת שאסור. ראיתי שתי דלתות סגורות ובינתיים העמדתי פנים שאני מחכה שמישהו יצא. מישהו יצא מאחת הדלתות, הוא הסתכל עליי במבט של ׳מה את עושה כאן?׳ אבל זה לא עניין אותי. חיכיתי עוד ועוד, למה אף אחד לא יוצא מהדלת? החלטתי לקחת סיכון ולפתוח. קיוויתי שבתוך התא אין אף אחד. פתחתי אותו ולא ראיתי אף אחד, אם הייתי מקווה שיהיו לי מיליארד מטבעות זהב, אולי זה היה קורה. מצד שני התחרטתי, מי יודע איפה הם עכשיו? חזרתי בחזרה למקום שבו כולם חיפשו את קנדל וג׳וש, ואז ראיתי דרך החלון גינה יפיפיה, עם שביל ארוך שפונה לנהר. מיד נפל לי האסימון. לקחתי את דני איתי כי אולי טעיתי. רצנו לשם, דני לא הבין למה, ואז ראיתי אותם יושבים, צוחקים, מדברים. קפצתי עליהם בחיבוק, דניאל ההמום גם, ואז הלכתי לקרוא לשאר, ג׳ס כבר הייתה עם דמעות, זאת אחותה.
״מצאתי אותם!״ צעקתי להם.
״מה?!?!״ ארבעתם צרחו יחד, ולכולם היה חיוך ענקי.
״מה? איך?״ הם שאלו כשהיינו בדרך לשם.
״פשוט ראיתי מקום שהייתי בטוחה שג׳וש יקח את קנדל אליו, אבל אל תהרסו להם.״ הסברתי.
״מזתומרת מקום שג׳וש בטוח יקח את קנדל אליו?״ שון שאל.
״זה מקום רומנטי״ אמרתי. שון גם הוא בא להגיד משהו אבל כבר הגענו, וכולם התנפלו על שניהם, ואני עמדתי בצד, משלבת ידיים וצוחקת. זה פשוט הזכיר לי קטעים מהעבר, הדרך בה הייתי מדגדגת את אחיי הקטנים, שגם בלה הייתה מדגדגת אותי. אני מתגעגעת לזה. ירדה לי דמעה. התחלתי לבכות.
״אנג׳ל למה את בוכה?״ שון שאל.
״לא, סתם, נורא נלחצתי.״ המצאתי תירוץ.
״אל תבכי״ קנדי אמרה וחיבקה אותי, תמכה בי.
פתאום אריק ׳העיר׳ אותנו ״ שיט, העבודה!״ הוא צעק וכולנו התחלנו לרוץ. השעה הייתה 5 וחמישה. שיט, איחורים על היום הראשון. אני ושון רצנו לקומה העליונה, מרוב שמיהרנו דחפנו אנשים שעמדו בדרכנו. כשהגענו למעלית נשמנו לרווחה.
״למה אנחנו כאלה ממהרים? זה כולה 5 דקות.״ אמרתי והוא צחק.
״בדיחה טובה. זה ארני! הוא מסוגל לפטר תוך שנייה.״ הוא אמר ואז רצנו לחנות. שר עוד הייתה בקומה התחתונה, גם אם יפטרו אותה היא לא תאבד עבודה כזאת חשובה, בסך הכל מוכרת.
נכנסנו למשרד.
״אוקי אדון שון וגברת אנג׳ל, מה אתם מחפשים פה בחמש וחמישה?״ הוא שאל.
״סליחה על האיחור, פשוט חברים שלנו הלכו לאיבוד.״ שון אמר.
״מצאתם אותם?״ ארני שאל, למרות הכל הוא אבהי ונחמד, לא נוקשה מדי כמו ששון חושב.
״כן״ אמרתי.
״אני שמח. לך אנג׳ל אני אוותר בגלל שזה היום הראשון שלך כאן, אבל שון, אתה תשלים זמן כפול מהזמן שאיחרת.״ הוא אמר, לא ביג דיל לחכות 10 דקות.
״טוב ארני, אנחנו מאוד מתנצלים.״ שון ענה.
״זה בסדר, עכשיו קדימה, תתלבשו ותלכו לסט. אותך אנג׳ל, אני צריך קודם למדידות.״ הוא אמר ולקח אותי איתו. הוא הציג לי בחורה שמדדה לי משקל, היקף, גובה ועוד, היא הסבירה לי שאסור לי להסתפר, להשמין, ולעשות שינויים קיצוניים בגופי. לבשתי שמלת מקסי שחורה, עם עקבים גבוהים, ענדתי תכשיטי זהב, ואיפרו אותי באיפור שחור, אודם אדום בולט, אבל עם השיער לא נגעו. יצאתי מהחדר איפור, והייתה מולי מראה. נראיתי כמו הבחורות המושלמות האלה במגזינים, נראיתי כמו כוכבת. מי היה מאמין שלפני כמה ימים הייתי בצריף עלוב לבושה בסמרטוטים?
הגעתי לסט, שם היה שון, עוד גבר, ובחורה. הגבר שלא הכרתי לא הפסיק להסתכל עלי, הושטתי לבחורה את היד ״אנג׳ל״ אמרתי לה בחיוך. ״כריסטינה.״ היא אמרה וחייכה,היה לה מבטא צרפתי, היא הייתה מהממת. היה לה שיער ג׳ינג׳י ועיניים ירוקות, עיניים טובות. לאחר מכן פניתי לבחור, לחצתי את ידו. ״היי אנג׳ל, אדי״ הוא אמר וחייך. הוא היה גם הורס, היה לו שיער חום ועיניים חומות, גוף שרירי כזה, כמו של שון וג׳וש.
הלכתי לשון. ״היי, אנג׳ל״ אמרתי לו כאילו נפגשנו בפעם הראשונה. ״ביי, אנג׳ל״ הוא אמר וצחק, צחקתי יחד איתו.
״רגע, אתם מכירים?״ אדי שאל מהר.
״כן, אני גרה אצלו, זתומרת, גרים אצלו עוד 6 אנשים.״ הסברתי.
״כן, אנחנו יודעים. כל לונדון מכירה את החבורה שלכם. לא ידענו שהצטרפה עוד ילדה.״ כריסטינה הסבירה את השאלה של אדי.
״מה קרה שון, עדיין אתה בודד?״ אדי שאל.
״לא״ שון ענה בלי לתת לו יותר מדי הסברים.
״בסוף כולם יגורו אצלך״ אדי אמר.
״זה לא עניינך טוב?״ שון התחיל להתעצבן. נלחצתי קצת, עוד לא הכרתי את הצד העצבני בשון.
״אל תפחדי, הם תמיד רבים, גם אני נבהלתי בהתחלה אבל התרגלתי.״ כריסטי אמרה לי. חייכתי אליה.
הצלם הגיע, והתחיל להגיד לנו איך להצטלם ומה לעשות. הם כבר ידעו פחות או יותר מה הוא מצפה מהם, אבל אני לא ידעתי, זה קשה יותר משחשבתי. השעתיים האלה עברו מהר, הלכתי לחדר ההלבשה והורדתי את השמלה, לבשתי את הבגדים שלי. לא מחקתי את האיפור, כשאגיע הביתה אמחק. יצאתי וראיתי את שון.
״אני צריך להישאר. אם את ממהרת אז קחי, הנה המפתח לאוטו, אני כבר אסע במונית.״ הוא אמר ונתן לי את המפתחות.
״אין לי רישיון, אבל בכל מקרה הייתי מחכה. זה 10 דקות.״ אמרתי לו וישבתי בכיסא לידו. היינו בשקט, הייתי עייפה מאוד. אבל לא הבנתי למה באמת הוא צירף אותי לחבורה שלהם. להיות עם עוד 6 ילדים בבית זה לא בדידות. לא הפסקתי לחשוב על זה, עד שארני אמר לנו ששון משוחרר, הזהיר אותנו שלא נאחר בפעם הבאה, והלך. ירדנו בקניון, והגענו לג׳יפ הענק שהגענו לקניון איתו. כל השאר יחזרו במונית.
לא הפסקתי לחשוב על זה- ולמה הוא לקח דווקא אותי? הרי יש המון ילדים בעולם שאין להם בית בכלל.. לא דיברנו כל הנסיעה, היום הזה היה מתיש מאוד, לאט לאט אני אתרגל. התפוצץ לי הראש.
״יש לך כדור במקרה?״ שאלתי. הוא חיפש.
״לא.״
״אז מה אתה עושה כשכואב לך הראש?״ שאלתי
״אלכוהול״ הוא ענה. התפלאתי.
״אתה צריך להפסיק עם זה״ אמרתי לו.
"למה אכפת לך בכלל?״
״כי זה לא בריא.״ אמרתי והוא שתה מבקבוק וודקה שהיה שם.
״שון, אתה נוהג!״ התעצבנתי עליו.
״נו ו?״ הוא שאל, כאילו שזה לא ברור.
״שון זה יכול להרוס לך את החיים!״ צעקתי עליו. הוא הפסיק לשתות.
״סליחה?״
״סולחת! עכשיו תביא את זה!״ לקחתי ממנו את הבקבוק ושפכתי הכל מהחלון. עד הטיפה האחרונה.
״מה את עושה?״ הוא התעצבן עליי.
״תירגע, השם שלי זה אנג׳ל, לא אדי״
״מה הקשר? את אדי אני שונא, אותך לפעמים אני לא יכול לסבול שנייה, ולפעמים את ממש נחמדה.״
״שמת לב שרק אתה לא מסתדר איתי? כולם מאוד נחמדים אליי, ורק אתה מתנגח איתי כל הזמן, לא נותן לי להתרגל למקום וכבר מתעצבן עלי.״
״זאת לא אשמתי שאת כל הזמן חייבת להעיר ולחנך אותי. את זאת שחשבת שאני חופר ביום הראשון שלך כאן, לא הקשבת למילה ממה שאמרתי, ובערב סתם צחקתי עם ג׳וש אבל את היית חייבת לחנך אותי שזה לא יפה וכל השטויות שלך, וכששיחקנו כולם היית חייבת להרוס ולעקוץ אותי כל הזמן. השלמנו, נכון, אבל לא תמיד האשמה היא עליי את יודעת.״ הוא אמר הכל בעצבים ובכעס.
״אז אתה אומר שאני אשמה?״
״כן!״ הוא ענה בהחלטיות.
״כן?״ ניסיתי בכוונה לעצבן אותו.
פתאום הרגשתי מגע חם בפנים שלי.. לא הצלחתי לזהות מה זה ומאיפה הרגשתי את זה, עד שראיתי ש