Just Give Me A Reason ♥ – פרק 27

״מה?? למה??״ שאלתי. הוא נאנח ושתק. ״למה היא לא יכולה לישון בבית??״ שאלתי שוב אחרי שהוא לא ענה לי. טוב מה הוא שותק עכשיו.
באתי לדבר שוב אבל הוא עצר אותי בצעקה – ״כי אין לנו אחד כזהההה!! בסדר??״
O:
"אין לנו אחד כזה?? מה??" שאלתי אותו בחזרה. הוא נשם עמוק וברח מהבית שלי.
"היי מה קורה פה??" אדיר ואחות של דולב יצאו מהמטבח. הסתכלתי עליהם במבט של 'אין לי מושג' ויצאתי מהבית.
התחלתי להסתובב באזור עד שראיתי את דולב יושב על אחד הספסלים. רצתי אליו והתיישבתי לידו.
הוא הוציא סיגריה והדליק אותה.
"דולב.." מלמלתי, מנסה להפסיק את השקט הזה שהיה בנינו. בחיים לא היה בנינו שקט כזה, לא כשרבנו, ולא שאהבנו. אהבנו? פחחחח יובל יחייה בסרטטט, אני נשמעת עכשיו כמו ערוץ 'ויוה' להתאהב כל יום מחדש.. אהבנו זאת מילה גדולה מידי.. אני לא יודעת מה קורה בנינו, אבל מה שבטוח זה שעכשיו?? זה בכלל לא הזמן לשאול אותו "מה זאת אומרת אין לנו בית??" אההה אין לי כוח עכשיו לעשות סיבוביםםם, עדיף לשאול אותו דוגרי. מקסימום הוא לא יענה.
"אין לנו בית" הוא עצם עיניים והוציא את האדים מהפה, "אמא שלי מכרה אותו וטסה ללונדון עם החבר הנרקומן שלה" דולב אמר והסתכל עליי במבט עייף "בחייאת יובל, אין לי ראש לדבר על זה עכשיו"
חייכתי, "אז מה באלך לעשות עכשיו?" אם הוא לא רוצה לדבר על זה, זאת זכותו..
"באלי לעשות את זה" דולב הרים אותי, והושיב אותי עליו, "ואת זה" הוא אמר ונישק אותי.
"אתה מנשק ליגההה" אמרתי לו והוא צחק.
"אם היה לי שקל על כל פעם.. וואיוואיוואי הייתי כבר ממזמן קונה איזה אי קטן לכלב שלי" הוא אמר ושנינו צחקנו. נישקתי אותו שוב וקמתי ממנו, מתיישבת לידו. הוא גיחך וחיבק אותי.
"ככה נטשת אותי?" הוא שאל וליטף לי את השיער. צחקתי ופתאום עלה לי רעיון גאוני לראשששש איןןן עליי ועל ההברקות שלייי ממש תומס אדיסון רק עם תחת יפה D;
"אולי תעבור איתי לבית של אבא שלי?"

– כעבור ארבע ימים –
"בסדר אימוששש אני לא ידבר עם זריםםםם" אמרתי לה בפעם החמישים להיום.
היא נאנחה ושתתה מהקפה שלי, "אני דואגת לך ילדה שלי" אווו איזה אימאא ♥
"אל תדאגי ליאורה" דולב נעמד מאחוריי וחיבק אותי, "הנסיכהה שלך באחריותי. היא לא תעשה כלום בלעדיי" הוא אמר ואימא צחקה ויצאה מהמטבח. היא מתה עליו והיא לא היחידה חחח (;
"אתה לא צריך ללכת עכשיו לצילומים??" שאלתי אותו והוא הנהן בחיוך ונישק אותי.
"באתי להגיד לך שלום ואני זז. ביי נסיכהה" הוא אמר, חיבק אותי ויצא מהבית.
החיוך לא ירד לי מהפנים עד שאדיר נכנס למטבח.
"נווו חשבת על זה??" שאלתי אותו והוא הנהן. אתמול עשיתי מהלךךך גאוני ונעלתי אותי ואת אדיר במחסן. הסברתי לו את כל מה שקרה והוא הבטיח לי שהוא יחשוב על זה ויתן לי תשובה מחר.
"תקשיביי, זה ברור שאני ממש מאוכזב וכועס, אבל" הוא אמר וחייך, "את חסרה לי. מאוד. ובמיוחד עכשיו שאת עוברת… אני רוצה להיות חלק מהחיים שלך ושתספרי לי כל מה שקורה לך. ברוור?" הוא שאל ואני הנהנתי בהתלהבות וקפצתי עליו בחיבוק מוחץץץ. כמה שאני אוהבת את השמן הזה !!
"ברור צ'מן שלי, ברור" אמרתי והתנתקנו. הוא צחק ומשך אותי לסלון.
"בואי, יש לנו פערים להשלים"

– בערב –
התוכנית של דולב עוד רגע מתחילה וכולנו התכנסנו בסלון (אני, אדיר, אבי ושי). רק עמית ודולב לא היו, כי הםםם בצילומים מן הסתם חחחח (:
"הנההה מתחיל" אמרתי בהתלהבות והשתקתי את כולם.
אזז מחר אני עוזבת. עם דולב המתלהב. כל המזוודות כבר מוכנות, ניפרדתי מכולם, אבא שלי עוד מעט כבר טס.. וזהו, מחר אנחנו עוזבים. אני ודולב המתאהב חחח (;
התחילו להראות את האודישנים האחרונים ואז כמה קטעים מהמחנה אימונים ורק אז התחיל האקשן האמיתי וראו את עמית עולה על הבמה. היא שרה שיר באנגלית ואז השופטים התחילו לחקור אותה טיפה. אחד מהם נדלק עלייה אבל היא ייבשה אותו ואמרה שהיא תפוסה חחח איזה פרצוף היה לווו!!
אחרי חמש דקות דולב עלה, "חיים שלי" אמרתי בחיוך ענקי ואבי צחק וחיבק אותי. הייתי שקועה במסךך בכל הזמן שהוא שר, ואז הוא הפסיק והשופטים הצביעו לו.
הוא אמר להם תודה וירד מהבמה.
"מאמייי שליייי" הייתה צרחה, ואז פתאום באה אליו מישהי וחיבקה אותו.
"מה?? מי זאת??" אבי ואדיר התחילו לשאול אותי.
"אין לי מושג.." מלמלתי ופתאום זה קרה –
היא נישקה אותו.