Just Give Me A Reason ♥ – פרק 24

"אדיר אני ממש ממ-"
"עזבי עזבי לא בא לי לדעת. לילה טוב שהיה לך" הוא אמר וניתק. התחלתי להיכנס להיסטריה והתקשרתי לדולב.
"איך הוא גילה?" שאלתי ברגע שהוא ענה לי. שמעתי אותו נאנח בצד השני.
"באמאשלי שניסיתי לשכנע אותו שזאת לא את, אבל את מכירה אותו הו-" דולב אמר ואני עצרתי אותו.
"איך הוא השיג את התמונה בכלל??" צעקתי עליו ועמית קמה מבוהלת. היא הסתכלה עליי במבט לא מבין וקמה מהספה.
"הלכנו לרועי המזדיין. הוא הראה לו" דולב אמר, "חכי דקה אנחנו נכנסים לבית" הוא אמר וניתק.
"אדיר אני נשבעת לך שאני לא ידעתי בכלל שהוא מצלם!!" אמרתי לו ברגע שהוא ודולב נכנסו לבית. הוא התעלם, תפס את עמית, ועלה איתה לחדר. נכון לפני שבוכים יש כזה קטע שנושמים עמוק ומהר ורק אז מגיעות הדמעות?? אז כן, זה היה המצב שלי באותו הרגע.
נפלתי על הרצפה, עדיין לא בוכה. נשענתי על הדלת וחיבקתי את הרגליים, מנסה להיעלם.
דולב קלט שאני שנייה מלבכות והתיישב מולי.
"יובל, לא לכבות. בכי זה חולשה. את לא חלשה. את לא בוכה. בשביל מה את צריכה לבכות?? בגלל ילד זבל בלי זין?? תגידי מילה אחת ועכשיו הוא בנאדם מת!! נווו בחייאת יובל אל תעשי לי את זה אני לא יכול עם אנשים שבוכים.. אין לך מה לבכות, יש לך אותי.. וגם את אדיר. אז הוא קצת כועס, יעבור לו. נוו בבקשה אלל תבכי אני פה על הברכייםםם את לא עושה לי את זה!! יפה שלי אין לך למה לבכות תראי איזה יופי של עולם יש לנו פה!! תראיייי יש שם גלידהההה אחושילינגג איזה גלידה עם סוכריות קופצותתת" דולב אמר וקם לגלידה. הוא חזר לשבת מולי ואכל מהגלידה, "רוצה גם??"
"אני רו..צה לדב..ר עם רו..עי" אמרתי בקושי והוא נחנק מהגלידה. הוא התחיל להשתעל ולקלל והסביר לי למה אסור לי להיפגש איתו, אבל אני? אני הולכת להיפגש איתו גם אם זה הדבר האחרון שאני יעשה.
מזל שמחר יום שישי ורק לי יש חופש, ככה שהוא לא יכול לעצור אותי בכלל.

-בבוקר-
"היי" דולב קפץ עליי ברגע שיצאתי מהחדר, "איך את?" הוא שאל ואני חייכתי חיוך קטן ועצוב.
"היה טוב ב'ה.." מלמלתי והוא חייך וחיבק אותי. התנתקנו ופתאום אדיר עבר שם. "אדירררררר" קראתי לו, הוא התעלם. "אדירררר נו זה לא מה שאתה חושב!!"
"אהה ואלה?? תוכיחי" הוא אמר בעצבים. בפעם האחרונה שאמרו לי 'תוכיחי' זה לא נגמר טוב… "תעני רק בכן או לא, זאת את בתמונה?"
"כ..ן"
"אז זהווו אני לא צריך לשמוע עוד" הוא אמר והלך.
נשמתי עמוק וחזרתי לחדר שלי. זהו, היום אני הולכת לסיים את הכול.
חיכיתי שכולם יצאו מהבית והצצתי בסלון. פאקק נו שי היה שם!! שחכתי ממנו!!
הסתכלתי על החלון שבחדר שלי. כשאין ברירה אז אין ברירה.. קפצתי ממנו.
"אוחחח כסעמקקק" אמרתי כשקמתי מהאדמה וניקיתי את המכנס. ירד לי טיפה דם מהרגל אבל חפיף..
הגעתי לבית של רועי.
"יובל! מה קורה?" אמא שלו פתחה לי. חייכתי אלייה, היא תמיד אהבה אותי. טובב, אי אפשר שלא (;
"הכול דבשש" אמרתי, "איפה רועי?" שאלתי והחיוך שהיה לה על הפנים ירד.
"במיון. הוא הלך אתמול מכות"

○ כעבור שלוש שעות – נקודת מבט של דולב ○

".. אמרתי לך כבר אלףףף פעם" שי אמר, "היא לא פההה!!" אינעלדינק מי שישמע מה ביקשתי ממנו.. כולה לשמור על ילדה חמש-שש שעות והוא לא מצליח.. פחחחח עבריין עלאקק..
"תהפוךךך את כל הבית עד שתמצא אותה" אמרתי לו וניתקתי. יא אללה אם אתה רוצה לעשות משהו אתה צריך לעשות את זה בעצמך. קמתי מהכיסא ויצאתי מהכיתה.
"לאן זה??" המורה הבתת אלף שאלה. יאללה שתלך לחפש..
יצאתי מהבית ספר ועליתי על מונית לבית חולים. אני שם כסףף שהיא הלכה לבקר אותו!! איןןן שכל אף פעם לא היה לה.. מה היא רוצה ממנו בכלל?? פייי רק שהיא לא תחזור לי פתאום עם שריטות אני לא יודע למה הבן זונה הזה מסוגל..
"אתה יכול לסוע יותר לאט??" שאלתי את הנהג. מה הוא נוסע לי ב50 קמ"ש עכשיו?? "יאללה נו אני ממהררר" צעקתי עליו והוא שתק והתחיל לסוע יותר מהר. אם לא הייתה את השלילה המזדיינת הזאת.. הייתי מגיע תוך דקההה ועוד בדרך הייתי יכול לעצור ולקנות לרועי המאמי פרחים ושוקולד.
בסוף הגענו, "הגיע הזמן באמתתת" אמרתי וזרקתי עליו את הכסף. יצאתי מהאוטו ונכנסתי לבית חולים.
"רועי גד? איזה חדר הוא?" שאלתי את הפקידה. היא זרקה מספר ואני התחלתי לרוץ לשם.
בסוף הגעתי לשם. יובל בדיוק יצאה. וואעליי איזה טיימינג מושלם יש לי כפרעליי (;
היא קלטה אותי והתקדמה אליי.
"מה אתה עושה פה??" היא שאלה בקול צרוד מבכי. מה היא בוכה עכשיו על הבן בליעל הזה??
"התגעגעתי אז באתי" חייכתי אלייה חיוך עצבני, "מה את עושה פה??"
"הייתי חייבת לבדוק משהו" היא אמרה והשפילה מבט.
"היי סתכלי לי בעניים" אמרתי והיא הרימה את המבט, "מה בדקת??"
היא נשמה עמוק וסגרה עיניים.
"דולב, אני.. אני מאוהבת בו"