Just Give Me A Reason ♥ – פרק 21

-כעבור יום-
הילד צריך פסיכיאטר!!
אני אטומה? אני חיה בסרט? אני דפוקה? פחחח טחחחח קחחחח!! טוב אחי, טוב -.-
איך בדיוק אני יכולה להיות כלכך שקועה בעצמי אם עכשיו אני יושבת עם עמית ואבי בבית קפה ומקשיבה לכל מה שעמית מספרת בלי לצייץ אפילו?? הא?? איך באמת?? תמודד דולב, אתה טועה.
"… וואי יובה אני לא יודעת מה לעשות!!" עמית צעקה פתאום ונתנה מכה לשולחן. אמאאא איך נבהלתי!!
"אממ.." הסתכלתי על אבי. הוא קלט שלא הקשבתי לה בכלל ורק חייך חיוך מרושע ושתה מהקפה שלו. שיחנק אמן. השתעלתי טיפה, "בקשר למה? ל..אדיר?" ניחשתי ולקחתי שלוק מהשוקו שלי.
"כן, אני לא מבינה אותו!! אוףףף!! מה הוא שם על החדשה הזאת בכלל??" היא אמרה והמשיכה לדבר ולדבר… בסוף הפסקתי להתייחס. איככ אני חברה מגעילה, אני יודעת, אבל עמית באמת קרצייה!!
לפחות אני באמת מנסה להקשיב לה ולא אטומה כמו שדולבב אמר!!
פתאום רועי צלצל.
"אני חייבת לענות זה דחוף!!" אמרתי וברחתי להם. אני ורועי לא דיברנו כבר יום שלם!! יש לי כלכך הרבה דברים לספר לו..
"חיימשלי!!" עניתי לו.
"היי יפה, מה קורה?"
"היה טוב ב'ה. מה עם המתנה שלי??" חחח ישר ולעניין (;
"חחחח ידעתי שתשאלי" הוא צחק, "ולא הצלחתי להתאפק. עוד שעתיים תהיי בבית טוב??"

-כעבור שעתיים-
הגעתי לבית אחרי הבית קפה. שי, אדיר ודולב היו שם עם עוד כמה חברים שלהם.
"היי רועי היה פה?" שאלתי את אדיר.
"כןן הוא שם לך משהו בחדר והלך" הוא אמר. בא והלך?? אוקיי, מוזר..
"טוב אני בחדר" אמרתי ועליתי מהר לחדר. פתחתי אותו, הוא היה רגיל, חוץ מקופסא ענקית שהייתה על המיטה. חייכתי חיוך ענקי ופתחתי את הקופסא בהתלהבות.
היא הייתה מלאה בניירות גזורים כאלה, ובפנים הייתה תמונה. הרמתי אותה.
"בוגד מי שבוגד אחרון" היה כתוב שם על הצד הלבן. הפכתי את התמונה.
נכנסתי להלם.
"בן זונה.." מלמלתי בהלם והחזקתי את התמונה, "בן זונה בן זונה בן זונה!!" התחלתי לצרוח וחתכתי את התמונה לאלף חתיכות. רצתי בהיסטריה לאייפון. הוא היה כבוי.
"סעמקק למה דווקא עכשיו??" צעקתי בעצבים. ירדתי מהר למטה, למחשב. התיישבתי מולו, "למה זה לא נדלק??" צרחתי. אדיר וחברים שלו הסתכלו עליי כאילו אני שד.
קמתי מהמחשב בעצבים והתקדמתי אליהם.
"אני צריכה פייסבוק. עכשיו" אמרתי. אדיר הביא לי את הפלאפון שלו.
נכנסתי לפייסבוק, לקיר של רועי.
התמונה הייתה שם.
זאת אשכרה אני.
בלי בגדים.
בלי כבוד.
התחלתי לבכות ורצתי עם האייפון לחדר.
"אני לא מאמינה!!" בכיתי והסתכלתי שוב על התמונה, "איזה בן זונה!!" התחלתי לצרוח ולהעיף כל מיני דברים על הרצפה.
אני לא מאמינה.
אני לא מאמינה.
אני לא מאמינה.