Just Give Me A Reason ♥ – פרק תשע עשרה

"להוכיח לך איך בדיוק?" התקדמתי אליו בפוזה של ערס. חחח קשוחה כפרה עליי D:
"את יודעת בדיוק איך.." הוא אמר ותפס במותניים שלי.
"אהה ואללה?" שאלתי, עדיין קשוחה. הוא הצמיד אותי אליו.
"כן ואללה" הוא חייך חיוך של חרמן מתתת. תפסתי את הידים שלו והורדתי אותם ממני.
"תקשיב, תצא מהסרט הכחול הזה שאתה חי בו ומהררר" אמרתי בעצבים והוא נבהל. מגיע לו, שילך לאחת הזונות שלו. כי ממני הוא לא הולך לקבל כלוםםם "אתה לא מאמין לי? אז לך לך לדרכךך ודש לכל המשפחההה!!! אף אחד פה לא מחזיק אותך בכוח. אני לא חייבת להוכיח כלום לאף אחד ועל שום דברר, על הזין שלי אם אתה מאמין או לא" והנה יובללל מתעצבנת (ומתחילה לדבר על עצמה בגוף שלישי ;))…
"רילקססס אהבה שלי מה התהפכת פתאום??" הוא אמר בקול של ערס בשנקל וחצי. איכככ אני לא סובלת את היציאות האלה שלו.
"וואי רד ממני!! אני גם ככה במצב רוח מעפן.." אמרתי ונשכבתי על המיטה שלי.
"למה מצב רוח מעפן?" הוא שאל ונשכב מולי. שלחתי את היד ללחי שלו וליטפתי אותה. יאא אללה שלי אני יכולה בשנייה לשנות את המצב רוח. איןןן ילדה פגומההה.
"עוד שבועיים אני עוברת לאבא שלי… אנחנו בקושי ניפגש" אמרתי והוא חייך והתקדם אליי.
"ניפגש-ניפגש, בטח שניפגששש.. בשבילך אני מוכן לטוס עד לאילת" הוא אמר ונישק אותי.
התנתקנו והתחלתי לצחוק, "מה? רק עד אילת?? ואם אני אהיה בחו'ל??"
"לאאא אני על הפרצוף באנגלית. תטוסי לאילת וזהו, מה ישלך לחפש בחו'ל?" הוא אמר ושנינו התחלנו לצחוק.
הוא נישק אותי.
"אני מאמין לך" הוא לחש בחיוך, "אהה וגם אוהב אותך, אבל זה לא העיקר"
אני פשוט מאוהבת בדבר הזה ♥

קמתי בבוקר עם כאבים בכל הגוף.
הסתכלתי לצד, רועי היה שם. נשמתי עמוק וסגרתי את עיניי.
אני לא מאמינה שעשיתי את זה.
קמתי מהמיטה באיטיות ושמתי על עצמי גופייה ומכנס קצר.
"מאמי? אתה ער?" ניערתי את רועי שישן כמו מת. הוא רק הסתובב ומלמל משהו.
הסתכלתי בשעון, עכשיו רק רבע לשש… כמה זמן לא הייתי ערה בשעה כזאת.
נאנחתי והצצתי במראה. אדונייי ישמור איך אני נראתתת!! אשכרה מיסטר בין בבת!!
כל האיפור שלי היה מרוח על הפרצוף והשיער שלי… וואעליי יקח לי שנה לסרק אותו!!
הלכתי לשירותים וניקיתי את הפנים, עדיין מתה מכאבים. הבטן שלי עוד דקה התפוצצה.
הורדתי את הבגדים ונכנסתי למקלחת.
אני חייבת לעכל את זה.

"היי מישהי פה פורחת" קורן אמרה לי ברגע שנכנסתי לכיתה. צחקתי וחיבקתי אותה, "אוקייי עכשיו אני באמת חושדת" היא אמרה והסתכלה עליי במבט שואל. המשכתי לצחוק כמו סתומה והתיישבתי לידה.
"אין לך במה לחשוד, החיים פשוט מושלמים" אמרתי בהתלהבות והיא הרימה גבה.
"עכשיו אני רק חושדת יותר" היא אמרה. אין, אפילו היא לא תצליח להרוס לי את המצב רוח היוםםם (:
"נו מה יש לך?" היא שאלה אחרי כמה זמן שלא עניתי לה ופשוט בהייתי באייפון וחייכתי בלי הכרה.
"ביום אחר הייתי שולחת אותך להזדיין, אבל לא היום. יודעת למה??" שאלתי אותה בחיוך ענק.
"לאא. למה?" היא שאלה ואני הרחבתי עוד יותר את החיוך.
"כי אני מאוההההההבת!!" אמרתי בהתלהבות ופתאום כל הכיתה השתתקה, "נו אינעל העולםם ואחותווו לא יכלתם לחכות עוד חמש דקות ואז לסתום?" צעקתי וכל התלמידים הסתכלו עליי כאילו אני עב"ם.
"עופי מפה עכשיו!!!" המורה דפקה צרחה מפה עד יוקנעם. אמאאאא עד עכשיו מצלצלת לי האוזן כוסאמאשלה :/
יצאתי מהכיתה והתקשרתי לרועי.
"הא יפה שלי?" הוא ענה ואני חייכתי כמו סתומה.
"אהבה שלי אני מתגעגעת" אמרתי במהירות והוא התחיל לצחוק.
"גם אני אלייך" הוא אמר ושמעתי שהוא מחייך, "אני עושה שישי בבית. תתכוננתי להפתעה"
"וואלה?? מהמהמה??" שאלתי. אני חולה על הפתעותתת
"חכי ותראי. את תמותי על המתנה הזאת"