Just Give Me A Reason ♥ – פרק שש עשרה

"נחמד שעוברים לגור אצלנו בבית ואני לא יודעת מזה בכלל!!" אמרתי בעצבים לאמא אחרי שקראתי את הסטטוס של דולב.
"חשבתי שתשמחי! דולב עכשיו עובר תקופה קשה, וחוץ מזה הוא אמר שאתם בקשר טוב" היא אמרה בחיוך. קשר טוב עלק!! רק לפני יומיים הוא קרא לי גמדה מכוערת ופתאום אנחנו בקשר טוב?? איך אני חולה על זה שאנשים מחליטים בשבילי עם מי אני בקשר טוב…
"ובכל מקרה, הוא בא לפה מחר ורק את ושי בחופששש כי מחר יום שישי ולי יש תור לרופא, אז תהיי נחמדה גם אם את לא כזאת" אווץ'. למה היא סתם אומרת?? אני בנאדם ממש נחמד! תשאלו את כל מי שאתם רוצים. חוץ מאת כל מי שמכיר אותי.
"נו אז למה ששי לא היה איתו?? הם חברים טוביםםם"
"כי שי הולך לישון בבוקר וקם בלילה!! דולב אמור להיות פה מחר בעשר, תהיי נחמדה אליו"
"בסדר אמאאאא גם אני אוהבת אותך" אמרתי ועליתי חזרה לחדר.

בדיוק הייתי באמצע של פרק של 'השיר שלנו' כשדולב נכנס לבית. הוא הניח את כל התיקים על הרצפה ונעל את הדלת מאחוריו.
"היי" אמרתי בנחמדות כי אני בנאדם נחמד D:
הוא פשוט שתק והדליק סיגריה. אוקיי מישהו פה מתעלם…
"היייי" אמרתי שוב והסתובבתי אליו. הוא הסתכל עליי עם הסיגריה בפה והמשיך לשתוק. יעני הוא רואה שאני מסתכלת עליו והוא ממשיך להתעלם?? סבבה.
קמתי מהספה, השתעלתי בכאילו ופתחתי את הפה.
"גם אם תתחילי עכשיו לדבררר את לא יודעת לשקרררר" התחלתי לשיר בצרחות והוא המשיך להתעלם!! איך אפשר להתעלם משיר של לירן דנינו??? O:
התקדמתי אליו ונעמדתי מולו.
"היייייייייי" אמרתי. אין, אני הולכת להיות נחמדה !! "רוצה לאכול משהו?? הייתי עושה לך חביתה אבל אני לא יודעת להדליק את הגזזז אז מנה חמה הולך??" שאלתי והוא שתק. פתאום שי ירד במדרגות. יש אלוקיםםם וקוראים לי שי!!
"מה אתה עושה פה?? חשבתי שאתה אצל דורון" שאלתי אותו והוא רק פיהק.
"אל תשאלי איזה לילה מזדיין… היי אחייי" הוא אמר לי ואז פנה לדולב, "אהה כן… בוקר טוב(:"
"בואנה זה לא חוקי להיות ערים בשעה כזאתתת" דולב אמר ושי צחק. והופ! הוא קם לחיים!
"כבר חשבתי שנעלם לך הקול" אמרתי בחיוך והוא הסתכל עליי במבט אדיש.
"אל תחשבי, זה לא עוזר לך גם ככה.. סתם עושה לך קמטים" הוא אמר והתקדם עם שי למטבח. נשארתי שם פעורת פה (יענו ככה -> OO: חחח ראו דוגמה) ועם האגו על הרצפה.
יודע מה דולב?? יש לי בערך עוד חודש להיות פה עד שאני עוברת לאבא, ואני נשבעת שבחודש הזה אני הולכת לאמלל לך את החיים. או לפחות לגרום לך להתחרט על מה שאמרת.
אני, יובל הקטנה והחמודה, הולכת לפוצץ לךדולב את הבועה הזאת שהוא קורא לה 'החיים'.
ואני הולכת להתחיל את זה עכשיו.
מיד אחרי האוכל.