Just Give Me A Reason ♥ – פרק שנייי

ברגע שפתחתי את העיניים הבנתי שזאת טעות.
"איפה היית אתמול?" אמא נעמדה מול המיטה שלי. נאנחתי והצצתי בשעון שליד המיטה.
"עכשיו רק שמונה! היום שישי, תני לי לישון…" אמרתי בעייפות. אין לי לימודים ביום שישי, בגלל זה גם הסכמתי לעצמי לצאת אתמול עם רועי. איזה טעות…
"זה לא מעניין אותי!" היא צעקה והרגשתי את הראש שלי מתפוצץ. "עד שאת לא אומרת לי איפה היית, תשכחי מלצאת בזמן הקרוב!" היא אמרה ויצאה מהחדר בעצבים. במשפחה הזאת הכול זה דרמה.
פיהקתי ויצאתי מהמיטה לעבר המקלחת. עשיתי ממקלחת זריזה ולבשתי טרנינג כחול של אדידס שלקחתי לאדיר. יש לו אלף כאלה, אני בטוחה שהוא לא ירגיש (:
הרמתי את האייפון מהשידה וירדתי לסלון. קפצתי על הספה ונכנסתי לפייסבוק. עשיתי לייקים לכל מיני בנות נואשות ואחרי חמש דקות קיבלתי הצעת חברות. רון אלבז בעברית, 156 חברים משותפים.
הצצתי לו בפרופיל וישר הבנתי מי זה, החבר הערס החדש של אדירוש מאתמול (:
הוא היה נראה אשש!! שיער שחור קצר, בלי כל התספורות פוזה האלה, עיניים ירוקות, חיוך מליון דולר וגוף של אליל!! ממתי יש לאח שלי חברים כ"כ חתיכים?! כנראה ששרפתי יותר מידי זמן על רועי המפגר הזה…
אישרתי אותו והוא שלח לי הודעה. מהיר הילד…
"היי יובל שירזי (:" הוא כתב ואני גיחכתי.
"היי רון אלבז (:" החזרתי לו, אני חולה על השטיות האלה.
"אז מה חדש?" הוא שאל.
"היה טוב בעזרת השם… מה איתך?"
"היה טוב? למה לא טוב עכשיו?" פייי איזה קרצייה!
"כי לא טוב. יש בעיות?!" שאלתי בעצבים.
"לא חחחח אני סתם מתעניין…יש כזה דבר שנקרא 'להיות נחמד', אז ניסיתי את זה. לא הלך (:" הוא כתב. כנראה הבהלתי אותו יותר מידי ;)
"חחח לא זה בסדר, פשוט נפרדתי אתמול ממישהו אז אני טיפה בדיכאון…" עניתי בבאסה.
"אהה מכיר את זה… ומה? בגלל זה הברזת?" הוא שאל ואני צחקתי.
"לא, אני לומדת בבית ספר של המחוננים. אנחנו לא לומדים בשישי."
"שווה להיות מחונן בימנו." הוא כתב.
"חחח אכן כן." אמרתי והמשכנו לדבר, עד שקיבלתי הודעה מרועי.
"חיים שלי, אני ממש מצטער על אתמול." הוא כתב, "אני רוצה לדבר איתך. אני מתחת לבית שלך."

"קח." אמרתי בקרירות ושמתי את שני הספלים על השולחן. הוא הרים את שלו ושתה.
"בחיים שלך אל תפתחי בית קפה." הוא אמר בזמן שנחנק מהקפה שהכנתי לו.
"חה. מצחיק." עניתי לו בחזרה והמבטים שלנו נפגשו. הוא חייך אליי חיוך עצוב.
"אני ממש מצטער, זה היה לא במקום." הוא אמר והתקרב אליי.
"בסדר, סלחתי." אמרתי והתרחקתי ממנו. "מה אתה רוצה?" שאלתי והדלקתי את הטלוויזיה. שמתי MTV וניסיתי להתעלם ממנו, אבל זה היה ממש קשה. הרגשתי את הנשימות שלו על הצוואר שלי.
"אני רוצה אותך." הוא אמר וסובב את ראשי אליו. היה לו חיוך שהעלה בי מלא זיכרונות. אני לא יכולה לוותר עליו! הוא האהבה הראשונה שלי, הנשיקה הראשונה שלי, ה… פרידה הראשונה שלי. האקס הראשון שלי. "אנחנו ביחד כמעט חצי שנה! אני לא רוצה שהכול יהרס בגלל טעות כזאת קטנה…" הוא אמר וקירב את שפתיו לפי. העפתי אותו ממני. "נו, חיים שלי."
"זאת לא טעות קטנה." אמרתי וזה הספיק לי בשביל לקום ולפתוח את דלת הבית. "תלך מפה. בבקשה." אמרתי לו. הוא קם ונעמד מולי. אחרי שנייה הרגשתי את השפתיים שלו על שלי. דחפתי אותו ממני בעדינות והוא התרחק ממני ויצא. סגרתי את הדלת של הבית ונפלתי על הרצפה.
"Cause love comes slow and it goes so fast…"
אני שומעת את השורה הזאת, ומתחילה להתפרק.