Just Give Me A Reason ♥ – פרק רביעיי

״מה לא יכול להימשך? דברו כבר!״ אמרתי בעצבים ואדיר שם את הראש שלו על הברכיים שלי. בניגוד אליי, אמא ואבא לא עינינו אותו כלכך, אבל הפייסבוק דווקא כן (:
"מה את בלחץ? מקסימום הם יתגרשו…" אדיר אמר בסתמיות כאילו שהוא מדבר על מזג האוויר בקהיר ולא על ההורים שלו.
"מקסימום יתגרשו?! זאת לא סיבה מספיק טובה בשביל להילחץ? אני כבר בת להורים גרושים!!" אני אומרת לו בעצבים, "אתה קולט שהיו לנו שני בתים? ושכל סופ'ש נהיה בבית אחר? ושאמא ואבא יקנו לנו מתנות בשביל שנאהב אותם יותר? ושהיו לנו שני כלבים? ושהיו לנו… וואו! זה דווקא רעיון ממש טוב! מתי אתם מתגרשים?" אני אומרת ואמא ואבא מסתכלים עליי בשוק.
"מתי אמרתם שנפתח הפסיכיאטרי לנוער? אני מקווה שזה קורה בקרוב…" אדיר אומר ואני נותנת לו בוקס. חוצפןןן הילד!
"וואו! לפני שאתם כבר קונים כלב לבית החדש של אבא, תנסו לסתום ולהקשיב לי שנייה" אמא אמרה ושנינו שתקנו והסתכלנו עלייה.
"אנחנו לא מתגרשים, ההפך הוא הנכון…" אבא אומר ואני מרימה גבה. ההפך? הם עומדים להתחתן שוב? זה הגיוני בכלל? "אמא בהריון" הוא אומר בחיוך. טוב אחי, אמא בהריון. בגיל 45. יותר הגיוני שהם מתחתנים שוב. עזבו, יותר הגיוני שאני בהריון!!
אני ואדיר מתחילים לצחוק בהיסטריה.
"זה היה חזק!!!" אדיר אומר בלי אוויר וממשיך לצחוק. אנחנו לא מפסיקים עד שאנחנו קולטים שאמא ואבא לא זזים מהמקום ומסתכלים עלינו במבטים רציניים.
"זה היה רציני…" אמא אומרת ומתחילה לבכות. אני ואדיר משתתקים ואבא נאנח ומחבק את אמא.
"איזה חודש את?" אני שואלת אחרי כמה זמן של שקט. אין לי מושג מה שואלים במצב כזה…
"אני באמצע השבוע חמישי" היא אמרה והמשיכה לבכות. עוד לא התחילה את ההריון וכבר ההורמונים משתוללים.
"מזל טוב!" אדיר קם וחיבק את אמא ואבא, "ועכשיו אם לא אכפת לכם, אני עולה לישון. תעירו אותי בברית שלו" הוא אומר ועולה לישון. אני מגכחת ועושה כמוהו. אני עולה לחדר, נשכבת על המיטה ומדליקה טלוויזיה.
ערוץ 22, בדיוק יש מבזק, "והנה אנחנו נכנסים ליום הראשון של שביתת המורים…" אני צוחקת ומעבירה ערוץ. ואני עוד חשבתי שאבא הסכים לנו להישאר בבית כי הוא כלכך מאושר מההריון…

"… ואז הוא התקרב אליי ושאל אותי מה אני עושה ביום ראשון ואני אמרתי ש…" פייי איזה חופרת!! עמית היא אולי הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם, אבל כמה עוד אפשר?!
"עמיתתתת! תנשמי בין מילה למילה!" אני אומרת והיא זורקת עליי כרית וצוחקת. היא חוזרת לספר לי על הילד הזה שהיא הכירה עד שאדיר נכנס לחדר שלי בלי חולצה.
"ראית את הג'ל שלי?" הוא שואל אותי ואז קולט שגם עמית בחדר, "היי חיים שלי! מה קורה?" הוא אומר ומנשק אותה בלחי. היא צוחקת ומנשקת אותו בחזרה. אני לא רוצה שהם היו ביחד!!!
"הג'ל שלך במטבח. אין לי מושג איך הוא הגיע לשם" אני אומרת באדישות והם ממשיכים לדבר ולהתעלם ממני.
"אחי, איפה יש לכ- או, היי!" הוא אמר.
אני מאוהבת *-*