Just Give Me A Reason ♥ – פרק אחת עשרה

"ילד!!" צרחתי לו. הוא הסתובב. התקדמתי אליו, "אני יובל" אמרתי בחיוך והוא גיחך.
"אני שי. נתראה מתישהו…" הוא מלמל בחיוך והלך.

~כעבור שבוע~
"לאח הכמעט הכי גדול שלי!! שהיה לך הרבה מזל טוב ושבעזרת השם תפסיק כבר להיות כזה ילד זבל ותמצא לך כבר בת ישראל כשרה D: אוהבת, יובה" הדבקתי את הברכה לקופסא של הבושם והחבאתי אותה מתחת למזרן. החזרתי את המרקר והטושים לקלמר ובאתי לצאת מהחדר, אבל איך אומרים? האדם מתכנן תוכניות ואלוקים עושה מה שבראש שלו.. טובבב זה לא בדיוק ככה, אבל למי אכפת?
"יובבבבל" אבי חסם לי את היציאה ונשען על המשקוף, "אני מבולבל" חרוז תפוז (:
"בשביל זה יש פסיכולוגים. באמת הגיע הזמן שתלך לאחד.." אמרתי והוא גיחך בזלזול ונאנח.
"דייי נו אני רציני" הוא אמר בפרצוף רציני ונכנס לחדר שלי. הוא קפץ על המיטה בעצבים. נאנחתי והתיישבתי לידו.
"דבר" אמרתי בזמן שהוא התחיל לשחק בכדור קמח המעפן שהיה לי ליד המיטה. איך לא פוצצתי אותו כבר??
"אני.. נראלי שאני.." הוא מלמל ואז הסתכל עליי, "נראלי שאני מאוהב" אומיגאד הגיע הזמן!! אני כ'כ שמחה בשבילו!!
"נוו זה טוב! למה פרצוץ של צום גדליה?" שאלתי והוא צחק טיפה.
"אני.. אני לא יודע יובללל… עזבי אני צריך ללכת לעזור לאחשלך. נדבר?" הוא אמר והלך. הרגע הילד רק בא וכבר נעלם…
"מוזר…" מלמלתי. בזמן האחרון כולם מעופפים ומתנהגים מוזר. היחיד שנראה כמו תמיד זה דולב, בכל פעם שראיתי אותו בזמן האחרון הוא התחרמן על מישהי אחרת… אידיוט.
הרמתי את הכדור קמח והתחלתי לשחק בו, אבל פתאום שי נכנס לחדר שלי.
הוא העביר מבט על החדר, הרים את המצית, והלך לעבר היציאה.
"הייייי חוצפןן אומרים שלום" צעקתי אבל הוא לא ספר אותי בכלל ויצא. ילד מעצבן אני לא סובלת אותו שימותתת אמן…
לפני שבוע פגשתי אותו באוטובוס ואז גיליתי שהוא הבן של מישהו מהעבודה של חיים (הבעל של אמא שלה) ושהוא עומד להיות פה מלאאאא זמן. באסה :/
טוב, לפחות הוא הביא לי את התיק ששחכתי באוטובוס וחסך לי בלאגן ענקיייי.
"הייי קופהה בואי לעזור" דור (אחי הקטן) נכנס לחדר שלי. מה הוא אמר????
"חזור שנית???" אמרתי והוא התחיל לצחוק.
"קופההה" הוא צעק ואני קמתי בעצבים והתחלתי לרדוף אחריו. הוא התחיל לברוח ולצחוק ואני הייתי בקריז של החיים.
"מה נראה לך יא ילד מאומץ לך לך תחפש תחברים שאין לך!! מזה קופה?? אמא שלך קופה!!" אמרתי בזמן שהגענו לסלון. היו שם כמה חברים של אדיר. פאדיחווות אני כולי עם טרנינג מסריח.
"ישלנו אותו אמא!! פוסטמה!!" לא זהו הילד הזה עבר כל גבוללללללל
"גש-גש לפה" אמרתי והוא נעמד מולי, "איך קראת לי???"שאלתי בטון מאופק.
"פוסטמה??" הוא שאל בחשש ואז התחיל לצחוק. כל החברים של אדיר התחילו לצחוק ואני המשכתי לרדוף אחריו. בסוף הגענו לחדר מחסן הזה שיש לנו בבית ואני בדיוק תפסתי אותו. הוא צחק ובטעות בעט בדלת. היא נסגרה.
"פאקקק" צרחתי בעצבים והורדתי אותו. הדלת הזאת לא נפתחת מבפנים והבית הזה ענק אז אנחנו יכולים להיתקע בו שעות!! אני ודור התחלנו לדפוק על הדלת בהיסטריה, ופתאום שמענו אנחה מוזרה כזאת…. וואטדהפאק???
הסתובבנו, "אומיגאדדד דור אל תסתכל!!" אמרתי בזמן שעצמתי עיניים ותפסתי את דור. דולב התחיל לצחוק והזונה שלו נבהלה ברמוווות. מגיעה לה!!
"מה אתם עושים פה??" היא צרחה ואני פתחתי את העיניים. היא כבר הייתה לבושה. תודה לאל…
"זה הבית שלנו" דור אמר בטון רגיל. סוףסוף הוא אומר משהו הגיוני
"עזבי גילי, נמשיך את זה בפעם אחרת.." דולב מלמל ונישק את גילי.
איכססס אני שונאת אותו למה אני ילדה עם כזה מזל נאחססססס????