Just Give Me A Reason ♥ – פרק עשירי

פרק 10 :
'אני לא יודע איך הוא מנשק, אבל בטוח שהוא לא טוב כמוני (;'
'וואטדהפאק מי זה????'
'סתובבי לחלון'
הסתובבתי לחלון, זה היה דולב. הוא קרץ לי וחייך חיוך שובב. מה הבן כלב הזה עושה שם??? לכל חור הוא נדחף!!!
לפני שהבנתי בכלל מה קורה באה מאחריו מישהי וסגרה את הווילון. דולב הזה לא נח לרגע…
"היי הכול בסדר?" טום שאל אותי. הסתובבתי אליו וחייכתי חיוך מובך.
"כן, פשוט… לא נראה לי שזה ילך, לא נעים לי מרועי" אין עליי בתירוצים, אני פשוט תותחית ׁ(;
הוא חייך, "איך שבא לך חיים שלי" הוא אמר. אבי ועמית בדיוק נכנסו עם הפיצה ובקבוק קולה. טום קם מהמיטה ולקח להם את אחד המגשים.
"שמן" עמית אמרה לו ונאנחה.
"גמדה" הוא אמר בחזרה וצחק צחוק מרושע. הוא יצא מהחדר עם המגש ואבי ועמית התיישבו לידי על המיטה.
לא יודעת למה, אבל כל הזמן המבט שלי היה תקוע על החלון.

קמתי בבוקר בשבע וחצי. לא היה לי אפילו זמן לנשום. התארגנתי מהר והחלטתי לקחת אוטובוס היום כי אין לי זמן בשיט.
הגעתי לתחנה והתיישבתי על הספסל. אוף נו מתי הקו הזה בא???
״היי ילדה״ מישהו אמר ונגע לי בכתף. הרמתי אליו את הראש ״את לומדת ב׳נבו׳?״ הוא שאל ואני הנהנתי.
״כן למה? אתה לא נראה טיפוס של מישהו משם…״ אמרתי והוא גיחך.
״ואיך הגעת לזה בדיוק?״ הוא שאל ואני סרקתי אותו. ערס. חתיך עלללל אבל ערס. שיער שחור עם תספורת ׳מארינס׳, עיניים ירוקות, עגיל בגבה וחיוך של מישהו שחש את עצמו.
״אתה לא נראה ילד טוב״ אמרתי בפשטות.
״אמא לא לימדה אותך לא לשפוט אנשים לפני שאת מכירה אותם?״ הוא שאל והוציא מצית וסיגריה מהכיס. פחחח ילד טוב.
״היא גם לימדה אותי לא לדבר עם זרים, אז ביי״ אמרתי והתחלתי להתעצבן טיפה. אין לי כוח לשיחות כאלה על הבוקר…
האוטובוס הגיע ואני והילד הזה עלינו עליו.
שילמתי לנהג והתיישבתי בהתחלה של האוטובוס, חושבת על הילד הזה. מי זה בכלל?? בחיים לא ראיתי אותו פה…
״הופה! את מי רואים פה?״ דולב עלה לאוטובוס. למה???? ״אז איך טום?? שמעתי שהוא חזק במיטה״ הוא אמר והתחיל לצחוק. ילד דוחה.
״ואני שמעתי שאתה נחמד. אל תאמין לכל מה שאתה שומע״ אמרתי והוא צחק בזלזול.
״כלכך מצחיקה על הבוקר?? יפה-יפה…״ הוא מלמל והסתכל לצדדים. עד עכשיו הוא עמד ליד הספסל הזוגי שלי ותפס באחד העמודים הצהובים האלה עם הלחצנים. לא יפה לתת לו ככה לעמוד, אני לא היה מגעילה כמוהו.
״יש לך מקום?״ שאלתי אותו בנימוס.
״נעמוד טיפה, לא יקרה לי כלום״ הוא מלמל.
נאנחתי, ״בוא, תשב״ הרמתי את התיק שלי מהמושב והוא התיישב ישר.
״תודה״ הוא אמר. חייכתי אליו.
״זה כיף להיות נחמד לפעמיים… תנסה״ אמרתי והוא הסתכל עליי וחייך גם הוא.
״סליחה…״ הוא נאנח.
״על מה?״ שאלתי.
״על הנשיקה ועל טום… יצאתי בן זונה״ הוא אמר במבט נבוך. אוי נו איזה חמוד הוא!!!
לא הצלחתי להתאפק והבאתי לו נשיקה על הלחי, ״ביי דולב, יום טוב״ חייכתי ויצאתי מהאוטובוס.
פתאום קלטתי שהתיק לא עליי.
״פאק… עצורררררר״ צעקתי בתסכול אבל האוטו נסע כבר. ״סעמקק ערס בן אלף״ אמרתי ובעטתי באבן שהייתה על הרצפה.
״היי, למה לנבל ככה את הפה היפה שלך?״ זה היה הילד הזה. הוא עמד שם עם התיק שלו שהיה תלוי לו על יד אחת ועם שלי שהיה תלוי על היד השנייה. לא שמתי לב לכלום ורק קפצתי עליו בחיבוק ענקי.
״תודה תודה תודה!!״ אמרתי ושמעתי אותו מחייך.
״גם אני אוהב לראות את עצמי בכל פעם במראה, אבל אפילו אני לא מתלהב כלכך…״ הוא אמר ואני צחקתי והתרחקתי ממנו.
״באמת תודה, הצלת לי את היום״ אמרתי ולקחתי ממנו את התיק. התחלנו להתקדם לבית ספר.
״את צודקת״ הוא אמר פתאום.
״תמיד חחח בקשר למה הפעם?״ שאלתי בחיוך.
״זה כיף להיות נחמד לפעמים״ הוא חייך ואני לא התאפקתי והתחלתי לצחוק.
״את דווקא סבבה. נתראה מתישהו…״ הוא אמר והלך.