Just Give Me A Reason ♥ – עונה שנייה, פרק שני

אופסייי ?
אופסייי !
"אוחחח" המישהו הזה שבעטתי לו בכיסא הסתובב, "הרסת לי את הגב, הרסתתת" הוא אמר בטון של ערס והסתכל עליי במבט עצבני. יופייי זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו.. לריב, ועוד עם ערס. יום פשוט מושלםם הלוואי ושהיו לי יותר כאלה.. :/
"סליחה, טעות, בלי כוונה, לא שמתי לב" אמרתי לו בלי להעיף עליו מבט בכלל. אולי ככה הוא יעזוב אותי.
"אייי תסתכלי בעיניים שמדברים איתךך" הוא אמר. וואלה יופי!! גם ככה אני עצבנית, מה הוא נופל עליי עכשיו?? "חתיכת זונה" הוא אמר והסתובב חזרה. העיניים שלי נפתחו כמו שני פרוז'קטורים (נראלי שככה כותבים את זה חחח) והפה שלי התייבש. ווהוואוו אחי הגזמתתת!! היה כיף, סתלבט, צחוקים.. אבל יש גבול לכל תעלוללל!!
"בן אלף.." לחשתי בעצבים והתחלתי לבעוט לו בכיסא. שמעתי אותו מקלל, "נהנה חיימשלי??" שאלתי והמשכתי לבעוט בו, "מי שטוב לו ושמח שיבעטטטטט" התחלתי לשיר ולבעוט. חחחחח אני יעשה לו פה גיהנוםםם וואעליוו הוא עומד להצטער על זה שהוא נולד בכלל!!
פתאום הוא הסתובב עם פרצוף אדום והתחיל לקלל אותי שבע מאות דורות אחורה.
"היי מה קורה פה??" עמית התעוררה מהצעקות שלו, "מי זה??" היא שאלה והילד העביר אלייה מבט ושתק.
"אהלן אהלן סלבית" הוא חייך אלייה חיוך ענק, "מה מלאך כמוך עושה בנינו, בין פשוטי העם??" הא?? מה פה הולך פה?? הם מכירים?? O:
עמית חייכה ל.. ילד, "חחחח כולה תוכנית של שירים בטלוויזיה, בוא תגזים יותר" אההה אז משם הוא מכיר אותה!! עדיין קשה לי לקלוט שעמית מופיעה בטלוויזיה וכולם מכירים אותה, ועוד יותר קשה לי לקלוט שדולב גם מופיע שם- אוףףף עוד שקל לצנצנת -.-
הכנסתי שקל לצנצנת ועמית צחקה, "יש פה כבר שבע שקל. בסוף את באמת תמכרי את הבגדים" חברה מעודדת…
"טוב אני חוזרת לישון.." אמרתי והחזרתי את האוזניות לאוזניים. אחרי חמש דקות נרדמתי.

"היי ילדהההה וואווו קומייי הגענווו" מישהו ניער אותי. פתחתי את העיניים, זה היה הערס, "בוקררר טובבב פרינססה" הוא אמר ואני פיהקתי. וואי איך ישנתייי, כואב לי כל הגב..
"בוקר טוב" אמרתי ופיהקתי, "איפה אבי ועמית??" שאלתי אחרי שראיתי שהם לא בסביבה.
"החבר שלך היה צריך להקיא אז הם עברו קדימה" הוא ענה לי ואז חיוך עלה על פניו, "למה?? אני לא מספיק טוב??" הוא שאל ואני חייכתי חיוך קטן ומעצבן.
"לא" עניתי בפשטות והוא כמעט נחנק.
"אז את גם מצחיקה בנוסף לכל.." הוא אמר ואז האוטובוס עצר, "טוב יאאלה פרינססה, הגענו" הילד הרים את המזוודה שלי ושלו וירד איתם מהאוטובוס.
עמית ואבי חיכו לנו בחוץ.
"יאללה חמודים כמה זמן??" עמית שאלה וקרצה לי בלי שהערס שם לב.
הערס צחק, "חברה שלך ישנה כמו טנקקק" הוא אמר ואני עשיתי פרצוף חמוץ.
הוא נתן לאבי כאפה כזאת על העורף ולעמית חיבוק, "ביי יפים שלי, תתקשרו שאתם מגיעים לבית" הערס אמר ואני גלגלתי את העיניים.
"נו בואו אבא שלי יוצא עוד שעההה" צעקתי על אבי ועמית והתחלנו ללכת.
פתאום הערס שרק, "צ'או פרינססה, ניפגש הא??" הוא אמר ועמית ואבי התחילו לצחוק.
חה.
תמשיך לחלום.