Just Give Me A Reason ♥ – עונה שנייה, פרק שלישי

23:30
נפלתי על המיטה בלי כוחות.
מהרגע שהגעתי לפה אני על הרגליים. כבר סידרתי את כל הדברים שלי בחדר החדש, ליוויתי את אבא שלי והמשפחה שלו לשדה תעופה, הלכתי עם שילת (בת דודה שלי) לסיבוב בשכונה, עשיתי קניות ואפילו הספקתי להיפגש עם המכנחת שלי.
בקיצור, עבר עליי יום אחד העמוסים.. וואוואה כמה שבא לי לישוןןן..
״וללכת זה נותן את הכוח..״ האייפון שלי צלצל. הרמתי אותו – עמית.
״הלו מיתמית״ עניתי בעייפות ושיפשפתי את העיניים. וואי אני צריכה לישון דחוףף.
״תשבעי באמא שאת לא מנתקת״ זה היה אדיר. אוקיי?
״נשבעת חחח הכול טוב?״ שאלתי בחשש. מי יודע אולי חטפו אותו או משהו??
פתאום היו רעשים בצד השני ולפני שהבנתי בכלל מה קורה שמעתי את דולב מדבר.
״אזז, מקבלים אצלכם התנצלויות??״ הוא אמר בטון מתנצל. נאנחתי וגילגלתי עיניים. סראבקקק אי אפשר לישון במדינה הזאתתת!!
״סורי מאמי, אנחנו סגורים היום״ אמרתי ושמעתי אותו מגחך.
״ומחר? באיזה שעות אתם פתוחים??״ הוא שאל.
״מה לא שמעת חדשות?? בדיוק הרגע סגרו את החברה״ עניתי. פחחח איזה תשובה מעפנה, ״יש מיתון..״
הוא נאנח, ״יובל, אני נשבע לך שאני לא מכיר אותה בכלל!! היא התנפלה עליי!! את באמת-״
״לא אכפת לי!!!!״ צרחתי וניתקתי לו בפרצוף.
שבועה או לא שבועה, עם דולב אני לא מדברת!!
כיביתי את האייפון ושמתי אותו בחזרה על השידה, ליד הצנצנת.
יש בה כבר חמישים שקלללל!!! אשכרה חמישיםםם!! יותר עשירה ממני הכלבה -.-
נאנחתי ושמתי בה שקל.
אהבה זה כואב,
גם בכיס וגם בלב.
יובל נחמן ביאליקקק D;

– כעבור יום-
״יאללה שילת אנחנו מאחרות עוד מעט!!״ צעקתי על שילת, ״זה היום הראשון שלי פה אני לא רוצה לאחר״ הוספתי והיא יצאה מהחדר שלה בעצבים.
״איזה קרצייה את!!״ היא אמרה ושמה נעליים, ״יש לך מזל שאני אוהבת אותך. בואי״ היא אמרה ושתינו צחקנו ויצאנו מהבית. היא לחצה על הכפתור של המעלית והתחילה לזמזם שירים.
נשענתי על הקיר והתחלתי לשחק באייפון עד שהמעלית נפתחה.
״היי יפה שלי״ שילת אמרה בהתלהבות. כיביתי את האייפון והרמתי מבט אלייה.
היא התחבקה עם… לא נכון!!
״בוקר טוב גם לך יפה שלי״ הוא אמר ונישק אותה.
יצאתי מהשוק שהייתי בו, ״אממ שילת בואי נזוז״ מלמלתי במבוכה. היא והערס הסתכלו עליי בשאלה.
״ומי את??״ הערס מאתמול שאל. מה הוא יעני משחק אותה סנילי עכשיו??
באתי לענות לו אבל שילת הקדימה אותי, ״תכיר, זאת בת דודה שלי, יובל״ היא אמרה והוא חייך אליי חיוך של ׳היי ביי׳ כזה וזהו. אוקיי מוזררר..
נכנסתי איתם למעלית והגענו לקומת כניסה.
״אז איזה קווים מגיעים לבית ספר??״ שאלתי ושילת והערס הסתכלו עליי במבט מוזר וצחקו.
״אוטובוס?? את אמיתית?? אני לוקח אותכן״ הערס אמר בחיוך נחמד כזה ושלשתינו התקדמנו החוצה.
בחנתי את הערס, ופתאום הוא לא היה נראה כלכך ערס, אלא.. מהחתיכים המסתוריים האלה, נו.. באד בוי כזה, יעני ילד רעע חחח D:
עלינו על המכונית של הבאד בוי ואחרי חמש דקות כבר היינו בבית ספר.