Just Give Me A Reason ♥ – עונה שנייה, פרק שישי חלק ב'

יובל, תחשבי –
אם את הולכת עם דולב והוא יגיד לך שהוא אוהב אותך ושהיא הייתה סתם מישהי, את תסלחי לו. עזבי את זה שאת גם תישארי ענייה בלי שקל, אבל את עדיין תסלחי לו. מה לעשות שאת מטומטמת בלי עמוד שדרה ויש לך הרגל לסלוח לאנשים שעושים לך דברים רעים?? אהמח רועי אחהמ.. אבל רגעעע, אם הוא יגיד לי שהם ביחד או משהו בסגנון? וואעלינאאא אני יתחרפן פה בדוק.. לא טוב.
אז מה מוסר ההשכל הנובע מן הקטע?
"רצון זה טוב, אבל לא. אני לא באה איתך" אמרתי לו ואז העברתי את המבט לערס, "אתה יכול כבר לתת לי לעבור?? אתה חוסם לי את הדרך" אמרתי בנחמדות, אבל הוא?? נשאר תקוע באדמההה. לא אין עם מי לדברר..
"רצון זה טוב, אבל לא" הוא אמר לי ואז הסתכל על דולב, "אחי, שים עלייה עין" הערס הוסיף והלך.
באתי ללכת, אבל דולב תפס אותי וסובב אותי עליו. אהה לא סופרים אותי בכלל -.-
"אני צריך אותך לרגע, בבקש-" הוא התחיל להגיד.
"תסכם. חמש מילים" עצרתי אותו באדישות. איייי הנה גם אני יכולה להיות אדישה!!
"אני. אוהב. אותך. לא. בגדתי" הוא אמר ותפס אותי במותניים.
השתעלתי טיפה והזזתי את הידים שלו ממני, "אני. לא. ביי" אמרתי ובאתי ללכת, אבל..
"נראה לך שאני ישחרר אותך כלכך מהר?" הוא תפס אותי וצחק. למה זה לא כלכך מצחיק אותי??? "תני לי לפחות להסביר!!" הוא אמר. הסתובבתי אליו.
נשמתי עמוק, "תסביר"
"נכון יש את כל הקטעים האלה של היחסי ציבור שהם מדביקים כל מיני רומנים בין מתמודדים?" הוא שאל.
"ונכון יש את הקטע הזה בחיים שיש לך חברה ואתה אמור לא לבגוד בה?" שאלתי בחזרה, עצבנית. אוףף הוא מעצבן אותי, אבל מה שעוד יותר מעצבן אותי זה שאני יודעת שאני לא יצליח לא לסלוח לו..
"ונכון יש את הקטע הזה שבאודישן הראשון אמרתי שאין לי חברה? אז אחר כך הם לא באו אליי ושאלו 'דולב יא סקסי אש, תגיד באלך שנגיד לאיזה כוסית שתחרמן לך את הצורה?', הם פשוט אמרו לה לעשות את זה!!"
"ולמה שאני יאמין לך?" שאלתי, וואלה לא רציתי להאמין.. רציתי שהכול ישאר ככה. אני מעדיפה לב שבור מאשר שישחקו לי בלב..
"יודעת מה? אל תאמיני, אבל יש לי הצעה בשבילך" מה?? "בחודשיים האלה, את יכולה לעשות מה שבאלך. אני משחרר אותך. מה שבא לך, עם מי שבא לך, וכמה שבא לך. אבל, את מנתקת קשר..יעני פייסבוק, וואטסאפ, אייסיקיו, יונות דואר, הכול. תני לי להתמודד עם זה, כי אולי בשבילך הכול היה סתם קראש מזדיין אבל בשבילי זה היה יותר מזה"
הוא אמר, נתן לי נשיקה קטנה על השפתיים, והלך.
מכירים את ההרגשה הזאת שפתאום האדמה רועדת??
"היי את בסדר??" תהל באה פתאום, "למה את בוכה??"
כי אני מאוהבת בו.

הגעתי הביתה.
שילת ישנה אצל חברה.
נכנסתי לחדר.
הרמתי את הקופת חיסכון שלי של ה'דן חסכן' מהבת מצווה.
פתחתי אותה.
היא הייתה מלאה עד הסוף.
התקרבתי לצנצנת.
ושפכתי את הכסף לצנצנת.
"פאקקק" עם המזל שלי פיספסתי את הצנצנת וכל השקלים נפלו על הרצפה. גם ככה אני במצב רוח מעפן אז עכשיו גם זה ????
התכופפתי והתחלתי לאסוף את הכול, אבל פתאום התחלתי לבכות. מה אני בוכההה עכשיו מהההה??
נשכבתי על המיטה והמשכתי לבכות.
עד שמישהו נכנס לחדר.