just a little bit of your heart – פרק 5

הוא מתנתק מהנשיקה.אני עדיין בהלם מזה.הוא שנא אותי אבל תמיד,טוב לא תמיד רק אחרי שדחיתי אותו אבל זה היה לפני שהתאהבתי בו.

הנשימות שלו מרגיעות אותי בכל שנייה שחולפת,הוא מעביר את ידיו בשערו ואני יודעת שהוא נבוך או לחוץ כי הוא תמיד מעביר את ידיו ככה כשהוא לחוץ.

הכעס והקנאה והתסכול התפוגגו כאשר הוא הנחית את שפתיו על שלי.
אבל בנתיים הוא רק מעביר את מבטיו עליי ולא אומר דבר.

המבט בעניו היה כל כך עמוק וחזק שאם זה היה אש,זה היה בוער.

"אני…אני צריך ללכת" הוא מגמגם ונושך את שפתיו הורודות ופוסע מהמטבח במהירות כאלו שום דבר לא קרה ומותיר אותי שם.חסרת מילים אך עם המון שאלות.

לאחר כעשר דקות אני יוצאת מהמטבח.אני מסיטה את מבטיי לכיוון הארי בחיפוש אחריו ואני לא מוצאת אותו,אותו ריח משכר של וניל מעורבב עם מנטה ובושם נשאר באפי.

במהלך הצהריים הארי ואני לא דיברנו.אפילו לא הצחוקים כמו כל יום ואני מודה שטיפה חיכיתי לזה.
אותן ירידות על הבגדים שלי או על הדרך שאני אומרת משהו,אני צוחקת בכל פעם אך לפעמים כשאף אחד לא רואה הבכי פורץ וכך כל הרגשות האמיתים.

"רוצים אמת או חובה?" לואי

שואל את כל מי שבחדר שזה אותי,אלה, אריה,הארי,גרייס ,נייל ונואה.

כולם מהנהנים ויושבים במעגל.לואי חוטף בקבוק בירה הריק שכנראה גמר אותו לפני דקות אחדות.

הבקבוק הירוק מסתובב וכל כמה דקות עוצר על מישהו אחר, בהתחלה זה עצר על גרייס שהחובה שהיא נתנה ללואי היא להוריד את החולצה והמכנס ולהשאר רק עם גרביים ובוקסר.

כאשר הוא הוריד את החולצה נחשף החזה המקועקע שלו.זה לא שיש לי בעיה עם קעקועים פשוט אף פעם לא ידעתי שיש ללואי את זה וטיפה הייתי בשוק.הסטתי את מבטיי על הארי כשהמבט הכעוס מעניו אומר הכל אך בכל זאת לפעמים זה טיפה לא מובן.

גרייס הסמיקה כאשר לואי נשאר עם הלבשה תחתונה.

הבקבוק המשיך להסתובב כמה פעמים ואז נעצר שנייל שואל אותי.

"אמת או חובה רובי" הוא אומר.

"חובה" חייכתי חצי חיוך.

הוא מהנהן ומתלחשש עם נואה וגרייס ומחייך חיוך ערממומי כאשר אני מעקמת את פניי.

"חובה עלייך ללכת עם הארי ל7 דקות בגן עדן" הוא אומר ומצחקק.

הארי מביט בי,אני מנסה לפענח את פרוש מבטיו אך כל ניסיון הבנה כושל.

"טוב נו למה את מחכים?!"נואה מושך אותנו לכיוון השירותים.

אני והארי מחליפים מבטים ושקט שורר בנינו.

"למה…למה נישקת אותי?" אני פולטת מפי את השאלה.

הוא מוציא אנחה מפיו "זה כולה נשיקה את יודעת…" מבט אדיש בפניו ואני מרגישה צביטה בליבי .

"טוב אנחנו צריכים לעשות פה משהו לא?!" הוא מרים את קולו ואני לא יודעת מה לענות לו , ובשנייה האחרונה ידיו כורכות סביב אגני ומושך אותי קרוב אליו.

אותן שפתיים שרק יכולתי לחלום עליהן מתקרבות לשפתיי בפעם השנייה וסוחפות אותי להרגשה שרק נשיקה יכולה לגרום,גם לא אלכוהול יכול לתת לי את ההרגשה האופורית הזאת.

הוא מתנשם וגונח "פאק" ועדיין אני חסרת מילים.

הוא יוצא מהתא הקטן לכיוון של כולם ומבטו חוזר להיות אדיש.

הוא שולח לי מבטים כועסים כל הערב ואני כבר לא מבינה מה הקטע שלו?! יום אחד הוא מתנהג בגועל ויום אחריי זה הוא מנשק אותי.

הבנאדם פשוט בן זונה.