just a little bit of your heart – פרק 2

נ.מ של רובי:

"הינה הזוגות לעבודה בהיסטוריה" המורה אמרה,היא הייתה מורה די צעירה כל הבנים היו מטורפים עליה.

היא התחילה להקריא את הזוגות:

"נטלי ונועה

קתרין ואמה

ג'ייקוב ואמילי

אריה ובלה

ורובי והארי."

הארי הפנה את ראשו לכיווני וחייך חיוך מרושע טיפה חששתי אך לא הראתי על פניי .

×××
השעה כבר הייתה חמש וחצי,קבענו שהארי יבוא אליי בשש אז ישלי עוד זמן.

סירקתי את שיערתי החום והתאפרתי רק העברתי עוד שכבה של סומק עם קו של איילנר ואני מוכנה.

שמעתי צלצול בפעמון וקלטתי את הארי עם ספרים בידו,הוא חייך ואמר 'היי' והחזרתי לו חיוך והנהון.

התחלנו לסכם את החומר על העבודה שלנו וכל דקה ראיתי איך הארי בוהה בי ומתקרב אליי עד שהוא היה מאוד קרוב. דופק ליבי עלה,הוא נגע בחזה שלי וכמעט שפתיו נפגשו על שפתיי.

"אני לא יכולה הארי" אמרתי.

"בבקשה תלך" המשכתי לדבר,הוא העביר את מבטיו עליי והידק את לסתו.

הוא נאנח ולחש עם קולו הצרוד "אני הולך אבל בסוף את תיהיי במיטה איתי" לבסוף,הוא הצביע עליי רעדתי,פחדתי ממה שהוא אמר,אני לא מוכנה לזה לא עכשיו ולא בעוד שלוש שנים.

×××
לאחר המקרה עם הארי לא דיברתי איתו בכלל,ניסיתי להתחמק ממנו כל הזמן אך זה לא הצליח.

מאז שדיחיתי אותו הוא לא מפסיק להציק לי וגורם לי לסבל כך הזמן,בגללו אני שונאת את בית ספר יותר מכולם.

אך לפעמים,יש רגעים שהוא לא מגעיל כמו שבדרך כלל,יש רגעים שהו מתחשב או מצחיק וגם עוזר…לא רובי,לא אל תחשבי עליו.הוא סתם תעזבי אותו חשבתי לעצמי.

או שלא?