JD – פרק 9

~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של ג'סטין~~~~~~~~~~~~~~~
הימים עברו, ועליי לחיות בבית יחד עם אנדרלה, שזה על סף הבלתי אפשרי.
אז זה היה עוד אחד מהבקרים הרגילים האלה…
"אמא, תביאי לי משהו לאכול, אני מת מרעב…" אמרתי לאמא.
"טוב מאמי." אמרה אמא.
"שמן." כינתה אותי אנדרלה.
היא החליטה להתחיל איתי, "את שמנה." אמרתי לה בילדותיות.
"זייפן." היא אמרה.
"טיפשה." כיניתי אותה.
"לפחות אני לא מקבלת 32 במתמטיקה!" היא אמרה.
מאיפה היא יודעת?… מי סיפר לה?… אף אחד, החצופה הזו מחטטת לי בתיק.
"לפחות לי יש מעריצים." אמרתי לה.
"לפחות אני לא סנובית מגעילה." היא אמרה.
"לפחות אני לא-" באתי לומר אך אימי קטעה אותי בכך שאמרה: "ילדים! מספיק! ג'סטין, תיזהר ממני…".
כמובן, "למה רק אני צריך להיזהר? היא התחילה!" אמרתי בכעס.
"אתה ילד גדול, תפסיק להתנהג כמו תינוק… ואחר כך נדבר על הציון." אמרה אמא.
"ג'סטין התינוק…" אמרה אנדרלה.
"אל תתעסקי איתי, אחרת גורלך יהיה רע ומר!" אמרתי מרים את טוני.
אמא כעסה, היא באה, התיישבה בנינו ואמרה: "טוב, לי נמאס מהריבים המטופשים ביינכם, מהיום, אתם מתנהגים כמו חברים.".
"טוב." אמרה אנדרלה.
"מה? איך אפשר?! היא כזאת – רגע, זה רעיון דווקא לא רע… לא רע בכלל…" מלמלתי בעודי מחייך חיוך ערמומי.
אימי תפחה על ראשי, לא היה לה מושג מה עובר לי בראש.
הבנתי שהכוונה ל- "חברים הכי טובים", אבל בכוונה התנהגתי כ-"ראש קטן", ופרשתי את המובן כ- "בני זוג", בקרוב תבינו גם למה.
למחרת אמא ואבא לא היו בבית בערב, רק אני ואנדרלה.
אנדרלה הזמינה נער אחד שהיא מחבבת, אני בדיוק יצאתי מהאמבטיה.
זהו ש-אנדרלה לא סיפרה לכיתתה שהיא אחותי החורגת (בערך), לא ברור למה…
לבשתי בגדים יפים, בכוונה.
"אם הייתי החבר שלך, לעולם לא הייתי נותן לך ללכת…" שרתי לעצמי את BOYFRIEND בעודי יורד במדרגות.
"זה לא ג'סטין ביבר?" שאל הנער ההוא.
חייכתי, "אנד-לי!" קראתי בשמחה.
"אם… ג'סי!" היא ניסתה לענות לי באתו הטון.
"מותק, מי הבחור?" שאלתי.
אנדרלה תהתה, "מותק?… זה חבר שלי…" היא אמרה.
עשיתי פרצוף כועס, "את בוגדת בי?!" אמרתי מופתע.
"OMG, את יוצאת עם ג'סטין ביבר?! חשבתי שיש לו חברה!" אמר הנער ההוא.
התקרבתי אליו, "חצוף שכמותך, ככה יוצא עם חברה שלי בפומבי… תעוף מכאן! ואל תחזור! שלא אקרא לאבטחה ולעורכי הדין שלי!" אמרתי בכעס.
הילד המפוחד הזה אפילו לא אמר "שלום" מרוב פחד, הוא הלך, או ליתר דיוק, ברח מהבית.
אחרי שוידאתי שהוא היה רחוק מספיק עליתי לחדרי והתחלתי להתפוצץ מצחוק.
"אני מרושע…" אמרתי מחייך, "אני אכזרי." המשכתי בעודי מסדר את שיערי מול המראה.
אנדרלה פתחה את דלת חדרי באגרסיביות, כאשר היא בוכה.
"אני שונאת אותך!" היא צעקה והחלה לבעוט בי, "ואני אגיד אותך לאמא ואבא!" המשיכה.
חייכתי חיוך מתחכם, "אמא אמרה לנו להתנהג כמו חברים, זה מה שעשיתי, בסך הכל הגנתי על אחותי הקטנה… והיפה…" אמרתי, את המילה "יפה" היה קשה לי לומר.
"אתה כזה טיפש! אני ממש אהבתי אותו, אני לא מתערבת לך במערכת היחסים שלך עם נלה!" היא צעקה עליי.
"כי נלה לא טיפשה כמו החבר שלך, היא יודעת שאנחנו אחים." אמרתי לאנדרלה.
אנדרלה הכועסת פשוט המשיכה לפרוץ בבכי.
"תפסיקי להתנהג כמו מסכנה, את חיית בעוני כשהיית צעירה? לא, לך קוראים הומו? לא, בך ירו? לא, לך חסמו את החשבון בטוויטר בגלל שקיבלת ציון גרוע במתמטיקה? לא, את צריכה לעבור דיאליזות? לא, את האחות הגדולה שתמיד סופגת את הכעס והעונשים? לא, ההורים שלך נשאו בניגוד לרצונך? לא, את רצית שהם יתחתנו, אז תפסיקי 'לשחק אותה', טוב?!" אמרתי לה בכעס.
לא היה לה מה לומר, היא פשוט יצאה מהחדר וטרקה את הדלת מאחוריה.
טוב, הפעם הגזמתי…
באמת שרציתי לשחק באיפון, אבל הבטן שבקושי יש לי הורתה לי ללכת לדבר עם אנדרלה.
פתחתי את דלת חדרי, ויצאתי מהחדר.
לאחר מכן התקרבתי לחדרה של אנדרלה ונקשתי על דלתה.
"מה אתה רוצה?!" היא צעקה.
"לדבר איתך." אמרתי.
אנדרלה פתחה את הדלת באיטיות עם מבט דוקרני, כאילו בפנים בא לה להרוג אותי.
הדמעות בעיניה נצצו, ולא הפסיקו לזלוג… מה עשיתי?…
"דבר." היא פקדה עליי.
הסתכלתי עליה, "אני יכול להיכנס?" שאלתי.
"לא." היא אמרה בקרירות.
השפלתי את מבטי אל הרצפה, "תראי, אני מבין שנפגעת, אני מצטער…" אמרתי.
היא המשיכה לשתוק ולדמוע, לא הבנתי.
אבל אז היא תפסה בידי, ומשכה אותי אל החדר.
ישבתי על מיטתה, היא התקרבה לאחד הארונות שלה והוציאה ספר סגול ועבה.