JD – פרק 6

הדלת של החדר בו היה ג'סטין נפתחה, נכנסנו שלושתנו.
ג'סטין שכב, מחובר למכונות כאשר ביטנו עטופה בתחבושות.
את אחת המכונות זיהיתי, המכונה שמודדת את פעימות הלב.
ניסינו לדבר אליו, ג'סטין לא הגיב, אני לא יודעת אם הוא שתק כי הוא לא רצה לדבר, או אם הוא שתק כי הוא לא יכל לדבר, ואולי הוא לא בהכרה…
העיניים שלו היו עצומות.
הדוקטור נכנס לחדר, אימו של ג'סטין באה גם היא.
"מה קרה לג'סטין? הוא יהיה בסדר?" שאלנו כולנו את הדוקטור (הרופא).
הדוקטור הביט על ג'סטין, ואז עלינו, "הכליה שלו מרוסקת… לגמרי…" אמר לבסוף.
"אני יודעת, שנה שעברה מישהו דחף אותו במדרגות ומאז הכליה לא בתפקוד…" אמרתי.
"אני מדבר על הכליה השנייה…" אמר הדוקטור.
באותו הרגע, רציתי להרוג את עצמי על כך שנתתי לו ללכת ולהפריד…
"אני אתרום לו כליה, שייקח את שלי!" אמרתי.
"צריך אישור מההורים שלך." אמר הרופא.
"אבל למה ג'סטין לא מגיב?" שאלתי.
"הוא בהרדמה." אמר הדוקטור, אימו של ג'סטין ישבה לידו, "אתה יודע שאתה הדבר הכי חשוב לי בעולם? אתה יודע?" היא אמרה מלטפת את שיערו של ג'ס, ומזילה דמעות על בגדיה.
מוזר שאחותו החורגת ואביהו החורג לא באו.
אחרי כמה דקות של עצב ג'סטין התעורר.
"ג'סי!" קראתי לעברו, בעודי רצה ואוחזת בידו של הארי.
"נלה… הארי… מה קורה?" שאל ג'סטין בשקט, אושר לא בא, הוא כנראה עדיין הרגיש אשם.
"אתה חיי!" קראתי מחבקת אותו באושר.
ג'סטין שתק, הוא חיבק אותי, אבל הביט אל אושר.
"איך קוראים לו?" שאל ג'סטין.
"אושר, זאת אומרת – ריין." אמרתי.
"ריין!" קרא לעברו ג'סטין.
ריין הביישן התקרב לאט, הארי התקרב אל ריין ואחז בידו כאשר הוא מעודד אותו בעזרת המשפט: "ג'סטין בסך הכל איבד כליה…".
עד כמה בנים יכולים להיות חסרי חשיבה? עד כמה.
"איבד כליה?" שאל ג'סטין, הארי "הגאון" לא מבין שג'סטין לא יודע מה קרה לו.
באותו רגע יכולתי לדמיין את עצמי ואת הארי בתוך סרט מצויר, בסצנה שאני לוקחת כדור באולינג וזורקת על כל החיילים, כאשר החיילים הם הארי בקטן.
"נלה, איבדתי כליה?" ג'סטין חזר על שאלתו.
אימו, שישבה מהצד השני שלו אמרה לו… שכן.
"אני רוצה לתרום לך ג'סטין, אל תתנגד." אמרתי לו.
ג'סטין הניד את ראשו ושלל בתוקף את עצתי, "את לא תתרמי לי כלום." הוא אמר.
"מה אתה אומר?" אמרתי לו מתחכמת.
"מה ששמעת, דרדסית." הוא אמר, וניסה לגרום לכך שנתנשק.
התנתקתי ממנו, "ג'ס, זה לא הזמן, ולא המקום." אמרתי לו.
"טוב, אבל נלה, אני מבקש, אני לא אתן לך להיפגע מההחלטה שלי." אמר ג'סטין.
הוא באמת חושב שהוא יצליח לגרום לי לא לתרום לו…
"תגיד, ג'סטין, אתה מתחרט על ההחלטה שלך?" שאלתי אותו.
"לא." אמר ג'סטין בעודו מניד את ראשו לשלילה.
הסתכלתי אל אושר ורמזתי לו לבוא, הוא בא.
ג'סטין חייך אליו, "אני ממש, ממש מצטער, ג'סטין, אני הייתי אמור לקבל את הכדור." אמר אושר כאשר דמעותיו זולגות.
"אל תבכה, אני אהיה בסדר." אמר ג'סטין, עדיין עם החיוך.
אושר סרב להאמין, "איך אתה כל כך בטוח?" שאל.
"אינטואיציה, תחושת בטן." אמר ג'סטין, אושר ניסה לנגב את דמעותיו.
בלי שום כוונה לבגוד או משהו… אבל אני לא מבינה למה הילדים האלה כל כך נטפלו אל ריין, הוא ילד יפה, והוא גם נראה אחד עם שכל, אולי הם קינאו בו?…
הבטתי בג'סטין, ואז נזכרתי במה שהוא ביקש, "אני ממש מצטערת, ג'סטין, אני מצטערת שסירבתי להקליט איתך את השיר, אני אעשה כל מה שתרצה, בבקשה תסלח לי!" אמרתי לו מחבקת אותו חזק ובוכה.
"נלה…" אמר ג'סטין והרים את פני, "אני בסדר, את מתנצלת כאילו אני כבר לא איתכם…".
המשכתי לבכות.
"בן-אדם, ירו בך… איך יש לך את האומץ הזה לומר שאתה בסדר? אתה חצי מ-" אמר הארי, הוא רצה להמשיך את ה: "מ-" ל: "מת", אבל סתמתי לו את הפה.
"הארי, אתה כזה 'נחמד' ו-'מעודד'…" אמרתי לו, "השתיקה יפה לך.".
ג'סטין לא ענה להארי, הלוואי שיכולתי להיכנס לראשו של ג'סטין, לדעת על מה הוא חושב, מה עובר עליו… חבל שזה בלתי אפשרי.
בחדר הייתה טלוויזיה, תקשיבו, זה בית חולים של 'טחונים'.
בכל אופן פתאום, באמצע בובספוג, עלה שידור מבזק.
תנחשו על מה…
השדרנית עלתה לשידור ועדכנה חצי עולם במה שקרה.
לא הסתכלתי על השדרנית, הסתכלתי על ג'סטין, לראות מה התגובה שלו.
ציפיתי אולי שהוא יחוויר, יבכה, לא יודעת… אבל הוא הפתיע.
הוא פשוט צחק.
ועוד איזה צחוק…
"הבן-אדם חצי מת והוא צוחק…" מלמל הארי.
"תפסיק לומר לו שהוא חצי מת!" אמרתי להארי.
"איזה פדיחות…" מלמל ג'סטין פתאום.
גלגלתי עיניים.
סקוטר הגיע ברגע ששמע על הידיעה המצמררת.
שדרנית אחרת בקשה לשאול את ג'סטין כמה שאלות קצרות, כדי לעלות לשידור.
אימו של ג'סטין סירבה, אבל ג'סטין דווקא הסכים.
"הבנאדם רוצה לענות על השאלות כשהוא חצי מ-מגניב.." אמר הארי.
כן, הוא רצה לומר "מת", אבל דרכתי לו על כף הרגל והוא שינה את המילה.
אני משכתי בידיהם של הארי ואושר והתרחקנו מהשידור, לא רצינו שיצלמו אותנו.
"אז ג'סטין, איך אתה מרגיש אחרי החוויה?" שאלה השדרנית.
"על הפנים, אני צריך כליה…" אמר ג'סטין בעודו צוחק מעט.
טוב, לי זה היה ברור למה, הארי עשה פרצופים מצחיקים.
"אם אתה אומר שמצבך 'על הפנים' מדוע אתה צוחק?" שאלה השדרנית.
"סטייסי מצחיק אותי…" אמר ג'סטין.
"איך הוא קרא לי הרגע?" אמר הארי בכעס, אבל בלחש.
"סטייסי, איזה שם נחמד." אמרתי להארי תופחת על גבו.
השדרנית הסתכלה סביב, "ומי זה סטייסי?" שאלה.
"הכלב בולדוג המתולתל בלי הקולר…" אמר ג'סטין והצביע על הארי.
אז השדרנית הביטה בהארי, ופנתה לג'סטין: "אתה מדבר על הארי סטיילס?" שאלה.
"כן…" אמר ג'סטין ופנה להארי, "אל תיקח ללב, אני צוחק איתך.".
הארי ישב וניסה למחוק את חיוכו, "כלב בולדוג מתולתל… בלי קולר…" מלמל הארי וצחק.
"רגע, אני אהרוג אותך!" אמר הארי כש-"נפל לו האסימון".
"עשית פרצוף של כלב בולדוג, מה ציפית שהוא יגיד?" אמרתי להארי.
הארי הבליג.
השדרנית המשיכה לשאול אותו כמה שאלות, עד שהיא הגיעה לשאלה אחת, שעליה ג'סטין סרב לענות.
"מה הסיבה שהיית בקרבת האנשים עם האקדח, ועוד עם חברה שלך?" שאלה השדרנית.
ג'סטין הביט עלינו ואמר לשדרנית: "קודם כל, אלו נערים, לא אנשים.
דבר שני – לא הסתובבתי בקרבתם במודע.".
"אם כך, אז מה קרה? מה הסיבה שהם ירו בך? סתם כי היה בא להם?" שאלה השדרנית.
ג'סטין הביט על השדרנית, "אפשר שלא לענות יותר על השאלות האלה?" ביקש.
"אבל מה הסיבה? רק תגיד ונעזוב אותך." אמרה השדרנית.
"זה אישי, אני לא רוצה לענות על השאלות האלו." אמר ג'סטין.
"למה אתה לא רוצה לומר? היית מעורב בסכסוך עם שיכורים? מה קרה?" שאלה השדרנית.
סקוטר ואימו של ג'סטין התקרבנו אל השדרנית, "הוא אמר שהוא לא רוצה לענות, נכון? אתם יכולים לעזוב בבקשה?" ביקשו סקוטר ופתי (אימו של ג'סטין).
בסופו של דבר הצלמים יצאו מהשידור והלכו.
"איפה החולצה שלי?" שאל ג'סטין.
החולצה הייתה מונחת על השולחן הקטן שליד מיטתו, "הינה היא." אמרתי לו בעודי מביאה לו אותה.
ג'סטין הביט בה, הוא הביט בה במבט מוזר, אז הוא נשכב והביט בתקרה.
ידעתי שעוברות לו מחשבות בראש, המבט שלו, היה מבט מוזר.
כולנו עמדנו ושתקנו, ג'סטין ידע שאנחנו בוהים בו, אבל הוא לא טרח לברר מדוע.
פשוט המשיך להסתכל בתקרה.
"אני כזה מפגר…" מלמל.
"מה קרה, ג'סטין?" שאלתי.