JD – פרק 1 – סיפור המשך ל"חברה של כוכב"!

"וזה מה שהופך אותך ליפה!" אמרנו כולנו את אותה השורה בו זמנית.
הקהל הריע, מי האמין שאני, ג'סטין דרו ביבר, אופיע עם חברי הלהקה ONE DIRECTION, הא? מי האמין? אני האמנתי…
זה היה השיר האחרון, ירדנו מן הבמה על מנת להצטלם עם המעריצים.
אחת מהמוני המעריצים, הייתה ג'ני, החברה של נלה… אם אתם זוכרים, אני ונלה נפגשנו לראשונה מתחת לבית של ג'ני, כי נלה בדיוק הייתה אצלה.
ג'ני התקרבה אלינו, בין אחרוני המעריצים, זה היה כבר הסוף.
"ONE DIRACTION המדהימים שלי!" קראה ג'ני כאשר היא באה לחבק את הארי.
השתעלתי, "ומה איתי?" שאלתי.
ג'ני המשיכה לחבק את הארי בחוזקה כאשר היא אומרת לי: "הם מדהימים בהווה, אתה היית מדהים בעבר.
בוא נודה בזה ג'סטין, אתה כבר לא כמו שהיית, הגיע הזמן שתפנה את המקום הראשון בהוליווד ותיתן אותו לחברי ONE DIRECTION.".
זה היה מעליב, גם לי יש רגשות אתם יודעים…
לא הייתי כל כך נפגע אילו מישהו שאני לא מכיר היה אומר לי את זה, אבל את ג'ני אני כן מכיר, וזה היה מעליב מצידה.
הרכנתי את ראשי למספר שניות, לא היה אכפת לה שנפגעתי, אז פשוט רצתי משם.
"ג'סטין!" קרא נייל כאשר הוא רץ אחריי, לואי והשאר באו אחריו.
נכנסתי אל חדר ההלבשה וישבתי על הספה, לבד.
טוב נו, לא הייתי לבד לאורך זמן, הם באו תוך שתי שניות.
"ג'סטין…" אמר נייל בשקט.
שתקתי, נייל כנראה לא הבין את זה נכון, הוא פשוט חיבק אותי חזק.
חזק מידי.
"עזוב אותו נייל, שלא יחשוב שאתה בקטע של בנים…" אמר הארי מנסה למשוך אותו.
ליאם התיישב מהצד השני שלי, "למה אתה כל כך נפגע, אתה יודע כמה כבר אמרו לנו שאנחנו סתם מחכים אותך?…" אמר לבסוף.
"זה לא זה." אמרתי בשקט.
"אם כך, אז מה זה כן?" שאל אותי לואי.
הבטתי הצידה, במקרה נייל היה בצד ההוא, "OMG! ג'סטין-ביבר מסתכל עליי!" אמר נייל מתרגש.
"בחייך נייל, תתגבר." אמר הארי תופס בידו שלא ינסה לקפוץ עליי.
לואי נראה מחכה לתשובה, "מי שאמרה את זה, זו ג'ני, היא בין הידידות שלי… אני מכיר אותה, זה העניין.
אם מישהו שאני לא מכיר היה אומר את זה, לא היה כל כך אכפת לי." אמרתי בשקט.
"אל תתייחס, ג'סטין, היא לא שווה את העצב שלך…" אמר זאין (או.קי שם מוזר).
קמתי מהספה, "תודה חבר'ה." אמרתי והתחבקנו חיבוק קבוצתי.
"אז… מתי ההופעה הבאה?" שאל נייל.
כולנו הסתכלנו עליו במבט בוחן.
"מה?" הוא שאל תוהה.
"עזוב ג'סטין, הוא קיבל את הביבר-פיבר חזק, הוא חולה במחלה הזו במצב אנוש…" אמר לואי כאשר הוא מבלגן את שיערו של נייל.
"מצחיק מאוד…" אמר נייל בזלזול ולאחר מכן פנה אליי: "ג'ס, אולי אני אהיה בכיתה שלך?".
מאיפה האומץ לקרוא לי "ג'ס"?!
"איך?" אמרתי לו צוחק, "אתה יליד 1993, אתה יותר מבוגר ממני.".
נייל חייך, "אז מה?" אמר, "בשביל לשבת באותו השולחן יחד איתך, אני מוכן להישאר בבית הספר לכל החיים!".
"אוקי, ממוזר זה הפך למטריד…" מלמלתי מושך בצווארון חולצתי.
~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של נלה~~~~~~~~~~~~~~~~
"אני חייבת לקנות את הנעליים האלה!" אמרתי מתרגשת ותפסתי ביידה של ג'ניפר.
אלכס, שגם הייתה איתנו בקניון, נגררה אחרי, "לא יאומן…" היא מלמלה.
"נכון! זה פשוט לא יאומן שנעליים כאלה יפות עולות רק 40 דולר!" אמרתי שמחה.
"לא," אמרה לי אלכס, "לא יאומן שאת מסתובבת ליד ג'סטין כל היום ולא מתרגשת כמו שאת מתרגשת כשאת רואה נעליים.".
גלגלתי עיניים.
"אם כבר מדברים על ג'סטין," אמרה ג'ניפר, "מזל שהוא מרוויח הרבה כסף, אחרת איך הוא היה ממן את כל הדו"חות שהוא מקבל? הוא נוהג כמו עיוור!" הוסיפה והתחילה להתגלגל מצחוק.
אלכס צחקה גם היא, כעסתי: "מספיק לרכל על החבר שלי!" אמרתי להן.
"לא, אני לא באה בכוונה של לפגוע, חס וחלילה, אבל תודי שזה נכון…" אמרה ג'ניפר.
"זה לא נכון…" אמרתי משלבת ידיים.
אלכס נרגעה קצת מהצחוק, הניחה את ידה על כתפי, "נלה, אני אומרת את זה כי אני אוהבת אותך, אם את רוצה ששניכם תישארו בחיים, אני מציעה לך לא לתת לו לנהוג…".
"מספיק, דיי, זה לא יפה…" אמרתי לה.
ג'ניפר הנהנה בראשה נרגעת מעט, "את צודקת… סליחה…" אמרה.
"איפה הוא?" שאלה אלכס.
"בהופעה עם ONE DIRECTION." אמרתי לה.
היא נפלה למטה: "עם ONE DIRECTION?!" אמרה מתרגשת.
כל עוברי הקניון בסביבה הסתכלו עליה, זה היה מביך.
"נייל, בפעם ה-139403! תעזוב את ג'סטין!" נשמע קול מוכר.
"הארי, זה בסדר, מה הגרוע ביותר שעלול לקרות?" נשמע הקול המזוהה של ג'סטין.
"תן לי לחשוב… תקבל קילה?" נשמע שוב אותו הקול, כפי שהבנתי, קולו של הארי.
"צודק, נייל, רד ממני." נשמע שוב הקול של ג'ס.
ידעתי שהם כאן.
"הם כאן…" מלמלתי.
אלכס וג'ניפר שמעו.
הן לא הבינו.
3,2,1… ספרתי לעצמי…
"OMG! נעלי סופרה!" נשמעה ההתרגשות המשונה של ג'סטין.
הסתובבתי לאחור, הלכתי מעט, תופסת בידן של אלכס וג'ניפר, עד שהגענו לפנייה.
ראינו אותם בזווית מצוינת.
"OMG! נעלי סופרה!" אמר נייל מיד אחרי ג'סטין.
"פתטי…" מלמלתי.
לואי היה עסוק בלשחק באיזו אפליקציה כלשהי, ניחוש- טמפל-ראן.
טוב נו, הוא נתן רמז כאשר הוא צעק פתאום: "כן! עשיתי את זה! הגשמתי את המטרה שלי בחיים! עברתי שיא בטמפל-ראן!".
אני, אלכס וג'ניפר התקרבנו אל הבנים, "נלה!" קרא ג'סטין ורץ לחבק אותי.
"וואו הו – תרגיע, זה לא שטיח, אתה לא רוצה ששוב נפול והפעם כ-'פרס' נשבור את הראש…" אמרתי לג'סטין.
הוא האט, "כל כך התגעגעתי…" הוא אמר שמח.
"באמת?" אמרתי בטון ערמומי מעט.
ג'סטין קפא במקומו, "מה עשיתי?…" הוא מלמל.
"תן לי לחשוב, החלפת אותי בילד בלונדיני שהיה לו פעם שיער חום…" אמרתי.
ג'סטין גרד בראשו, "האנה מונטנה זה נקבה…" אמר לבסוף.
"מה? לא! אני מדברת על נייל." אמרתי והתחלתי לצחוק.
נייל שמע את שמו והתקרב, "היא רק מחייכת ואתה רץ לחבק אותה – בעולם הזה אין צדק." אמר בעצב.
"נייל?… מה, אתה מקנא?…" שאלתי מתנתקת מג'סטין.
נייל שתק, הוא הסתכל על ג'סטין שהתרחק בצעדים לאחור.