Its My Life ♥ – עונה 1 פרק 6

הקדמה – מהפרק הקודם –

רוי בדיוק נכנס מבחוץ וחייך אלי.
"נראה לי שמישהו מחכה לך בחוץ" הוא אמר והרים גבה בקריצה נסתרת.
"נראה לך נכון אחי" חייכתי אליו בחזרה
"אני שמח שאת מקשיבה לעצות שלי הוא אחלה גבר" נשק לי במצח "תהני קופה" ועלה למעלה.

—————————

יצאתי החוצה ועידן עמד שם חתיך מתמיד .
'ואווו' גל הפנימית שלי הפילה את הלסת שלה עד לרצפה. פשוט שתקתי איזה שעה עידן לבש גינס סקיני קרוע קצת וטי שרט לבנה הוא עמד מחוץ לאוטו ונשען עליו. ישר כשקלט אותי הוא התחיל להתקרב, החיוך שלי כבר נמרח
הוא התקרב אלי וביד אחת ששם מאחורי גבי התחתון קירב אותי אליו היינו ממש קרובים .

"את מהממת" העיניים שלו נצצו
"גם לך לא חסר" חייכתי והתרחקתי מעט
"יאללה ניסע?" שאל
"כן.." הנהנתי שבויה בקסמיו.

הנסיעה הייתה אולי 20 דק' ירדנו מהאוטו והלכנו יד ביד. ממש כמו זוג מהאגדות!
"יש לך איזה כיוון איפה אנחנו?" שאל ולא הפנה את מבטו אלי.
"לא,אבל אני סומכת עליך" חייכתי לעצמי, הוא קלט את זה בזוית העין שלו וחייך גם.
"בואי" הוא משך את ידי והתחלנו לרוץ כמו ילדים קטנים.

זה היה מקום ענק עצום מרבד של דשא ירוק שמילא את כל הגבעה הקטנה שהייתה שם מצד ימין שלי היה פארק לילדים בצבע לבן כולו עם פרחים מטפסים בצבע ורוד ומצידי השני היה דשא בכמויות . ככל שהתקדמנו בריצה כבר הרחתי באף את הריח של המים וכשהגענו לא טעיתי, זה היה אגם ענק עם שביל מעץ עליו שמוביל לכמו חופה ענקית מעץ לבן על המים. החיוך שוב נמרח לי הפנים.

תוך כדי שניסינו שנינו להסדיר את הנשימה עידן חיבק אותי.
"זה המקום האהוב עלי, אני שמח שאני פה איתך" הוא לחש לי מאחורי האוזן שלי.
"אני שמחה שחלקת אותו איתי" נתתי לו נשיקה בלחי.
"בואי" הוא נתן לי יד והתקדמנו לעבר חופת העץ על המים, היה שם ספסל והתיישבנו.
בהינו קצת במים אחוזי ידיים .

"לא שאני לא שמח אבל הופתעתי קצת ששלחת את ההודעה , חשבתי שאת לא מעוניינת" עידן הסתכל עלי במבט רציני
"ממ" חייכתי חצי חיוך מובך לעצמי והרמתי את מבטי אליו "לפעמים מה שהכי לא צפוי הוא מה שהכי מושך אותך" חייכתי אליו
"אני שמח שאני מושך אותך" הוא צחק. חח אוי שיט זה לא יצא כמו שצריך. 'תצאי מזה! תנשמי!' גל הפנימית שלי שוב התערבה.
"אתה בהחלט לא מרתיע אותי" צחקתי ונשענתי אחורה. מספיק טוב? שאלתי את גל הפנימית שלי והיא הנהנה בחיוב ונשענה גם היא על הספסל הדמיוני.

"תספר לי קצת עליך אני לא הכי מכירה אותך" העברתי את המבט אליו.
"ממ.. טוב מה אני אגיד אני עידן אורלב לומד איתך בבצפר" צחקנו והוא המשיך
"יש לי אחות קטנה בת 10 בשם שירן ואחות גדולה בת 23 בשם רונה, אבא אמא כלב חברה אין" הרים את מבטו אלי בחיוך
"כן, אם הייתה לך חברה זה היה ממש מוזר עכשיו" צחקתי הוא צחק גם
"היה לך חבר?" שאל
"לא משהו רציני במיוחד" הייתי מובכת אבל חשוב שהוא ידע את הכל
"לך?"שאלתי
"ממ כן עד לפני שנה הייה לי חברה במשך שנה וחצי" השפיל מבט
"ומה קרה?" שאלתי והרגשתי שקצת דחקתי אותו לפינה
"לא הסתדר" הרים את המבט בחיוך בישן אלי
"טוב, אני שמחה שזה לא הסתדר" חייכתי והוא חייך גם
"חחח" הוא צחק "אני גם שמח " צחקנו שנינו
פתאום נשמעה מוזיקה רחוקה כמו של תיבת נגינה
"יאא איזה יופי" חשבתי שאמרתי את זה בלב מסתבר שלא.
עידן הסתובב אלי וחייך "בואי נרקוד" הוא אמר ונעמד.
"מה אממ.. אני.." נלחצתי. מה לרקוד? לרקוד?!
"בואיייי" משך אותי מהספסל.

זרמתי בחיוך, טוב כאילו שהייתה לי ברירה, והוא הצמיד אותי אליו. הרגשתי מוקסמת הרגשתי שאני באמת סומכת עליו וזה היה כל כך חסר לי. חיבקתי אותו חזק, הרגשתי טוב הרגשתי מוגנת. לא שמנו לב שהמוזיקה נפסקה והמשכנו לרקוד עד שקלטתי שהיא נפסקה.

"אין מוזיקה יותר" צחקתי
"אני לא צריך מוזיקה כדי להרגיש איתך בעננים" חייך
טוב נמסתי!. חייכתי אליו בחזרה ואז זה פשוט קרה, הוא התקרב אלי לאט לאט והצמיד את שפתיו לשפתיי , התנשקנו , הרגשתי מדהים לא חשבתי שארגיש שוב נשיקה כמו שחוויתי עם ירדן .. הוא ניתק את השפתיים משלי וחייך.
"את מדהימה אותי גל .." הוא לחש. הוא חיבק אותי קרוב ורקדנו לצלילי המנגינה שכבר מזמן לא שם עוד כמה דקות.
"אז אנחנו ביחד עכשיו?" הוא לחש לי לפתע הפה שלו היה קרוב לאוזן שלי והרגשתי שהוא מחייך.
"כן, אנחנו ביחד עכשיו" חייכתי. ועידן נישק אותי שוב. ואו. אנחנו ביחד.
'יש לך חבר גל! לא הכול אבוד' גל הפנימית שלי חייכה וידעתי שהיא מתכוונת רק לטוב.

חזרנו הביתה וכל הדרך רק דיברנו הוא מדהים פשוט! איך פספסתי אותו קודם? 'טוב היית כל כך נעולה באדון ירדן' גל הפנימית שלי שילבה ידיים בכעס. כן טוב היא צודקת. כל הדרך החיוך היה דבוק לי בפרצוף וראיתי שגם לו.

"הגענו" תפס לי את היד "היה לי כיף יפה שלי" נשק לי נשיקה קטנה על השפתיים
"היה לי ממש כיף גם" חייכתי אליו.
עידן יצא מהאוטו ופתח לי את הדלת
"עלמתי" הוא אמר והושיט את ידו כאילו מוביל אותי החוצה.
"אדוני" חייכתי אליו ויצאתי מהאוטו. עידן סגר אחרי את הדלת וחיבקתי אותו בעדינות.
"תודה על הכל באמת" חיבקתי אותו חזק השעה הייתה כבר מאוחרת.
"נתראה מחר בבית הספר נסיכה , את רוצה שאקח אותך בבוקר?" שאל
נזכרתי שאנחנו תמיד נוסעים עם בן
"לא ממ תודה אני רותם ורוי נוסעים עם בן בבוקר " אמרתי
"הבנתי .." אמר בבאסה קצת "אז נתראה בבוקר בבית הספר" חייך אלי חיוך ענק
"כן!" נשקתי לו ונכנסתי הביתה.
כל הבית היה חשוך הנחתי שאבא ורוי כבר ישנים ממזמן אפילו ספייק לא נבח. פתאום שמעתי צלצול פלאפון מהסלון זה היה הפלאפון של אבא באתי לענות והשיחה נותקה. מעניין מי מתקשר אליו ב2 וחצי בלילה .. חשבתי לעצמי ואז הפלאפון שוב צלצל, הפעם זה היה צלצול של הודעה, הסקרנות אכלה אותי ופתחתי את ההודעה היא הייתה ממס' לא מוכר והיה כתוב

"תהנה מהילדים שלך כל עוד הם אצלך. אהובי" המספר היה חסום

הייתי בהלם , בשוק , הפה שלי נפער . למה שמישהו יכתוב דבר כזה? שמעתי צעדים וישר סגרתי את הפלאפון והנחתי במהרה.

"היי נסיכה חזרת מאוחר הפעם" אבא שפשף את עיניו
"כן" אמרתי והמחשבות לא עזבו אותי
"היתה לי שיחה?" שאל
"ממ לא יודעת" שיקרתי "אני עולה לישון .." אמרתי תוך כדי הליכה ושמעתי את אבא מאחורי אומר
"יש לך בצפר מחר זאת הפעם האחרונה שאת חוזרת בשעה כזאתת"
"בסדר אבוש לילה טובבב" צעקתי תוך כדי הליכה.
עליתי לחדר החלפתי לפיג'מה ונפלתי לשינה.

-בוקר

"גלוצ'י רורי קומו כבר 7 יש לכם בצפררר" שמעתי את אבא קורא מלמטה.
האמת שקמתי במצברוח בשחקים החיוך שלי היה מרוח על הפנים יש לי את עידן! חייכתי לעצמי
פתאום כל הפעולות היום יומיות כמו לצחצח שיניים ולהסתרק הפכו כל כך משמעותיות פתאום כל כך כיף לי לעשות אותן! הרגשתי בעננים :)

סיימתי לצחצח ושמתי חצאית ג'ינס קצרה חולצת בצפר תכלת ונעלי אדידס לבנות עם פסים כחולים. עשיתי מחליק בפוני קוקו גבוה קצת בושם והייתי מוכנה, לקחתי את התיק וירדתי למטה.

"היי אבוש" חייכתי
"היי נסיכה שלי איך ישנת?" הגיש את ארוחת הבוקר לשולחן
"פצצה" צחקתי התיישבתי על השולחן ופתחתי את הפלאפון ראיתי הודעה מעידן:
"אהבה שלי בוקר טוב, מת לראות אותך כבר" הרגשתי את הלב מתכווץ ואת החיוך מתמרח
"מה את מחייכת לטלפון על הבוקר קופה?" שמעתי את רוי אומר כשהוא יורד מהמדרגות
"סתום" הסמקתי ממש ורוי צחק
"כן מה ישלך אולי משהו לספר לנו קטנטונת?" שאל אבא והתיישב לשולחן
"חחח" צחקתי הייתי ממש מובכת מהסיטואציה "אני ועידן חברים" חייכתי
"הופה אחותייייייייייי" קפץ עלי רוי
"מיזה עידן? למה אני לא מכיר אותו? בן כמה הוא? מאיפה?" אבא התחיל עם החקירה
"הווווו" אני ורוי אמרנו ביחד תוך כדי הנחה ואז צחקנו כשהנו שאמרנו את זה ביחד
"סתם אבא הוא בחור ממש טוב חבר טוב שלי, אתה מכיר אותו עידן אורלב זה שאמא שלו בהסתדרות המורים" אמר רוי
"האאא , נכון אני מכיר אותו, תביאי אותו לתדרוך הא?" אבא ורוי צחקו אני ממש לא הבנתי את הבדיחה בינינו גם טוב שלא הבנתי למה לא באלי עצבים על הבוקר חשבתי לעצמי ולקחתי ביס מהחביתה.
"טוב יאללה אנחנו נאחר" אמר רוי "בן בחוץ כבר" חייך
"טוב ביי אבוש יום טוב אוהבת אותך" חייכתי לאבא ולקחתי את התיק

נכנסנו לאוטו של בן והתחלנו לנסוע
"אזז מהההה" אמרה רותם כשידו של רוי עליה
"מההה?" השבתי בחיוך
"יאללה תגידי להם כבר שאת ועידן חברים" צחק
בן בלם את האוטו ועפתי קדימה "בןן מה קרההה?" אמרתי בדאגה
"כלום סליחה הופתעתי" צחק
צחקנו כולנו ובן המשיך לנסוע וכל הדרך לא אמר מילה …
"נסיכה שלי אני כלכך שמחה בשבילך" אמרה רותם וחיבקה אותי מהמושב האחורי
"חיים שלי " חייכתי אליה וראיתי את רוי מדביק לה נשיקה על הלחי.

הגענו לבצפר בן החנה את האוטו במקום הקבוע ושוב איך לא ראיתי את ירדן נשען על האוטו עם החברים שלו , הפעם גם מעיין דבוקה אליו. לא אשקר ואגיד שזה לא עשה לי כלום אבל גם לא התייחסתי יותר מידי. פתאום הרגשתי חיבוק מאחור שקטע לי את כל המחשבות.

"אהובתי.." נישק אותי מאחורה כבר היה ברור לי מי זה
"מאמי.. " הסתובבתי אליו בנשיקה
"מה קורה ? איך ישנת?" שאל עידן
"הלילה הכי טוב בחיים שלי" חייכתי אליו בחצי חיוך שקרי כי נזכרתי בהודעה המוזרה ששלחו לאבא.
"את יודעת מה אומרים.." חייך עידן
"מה?" חייכתי אליו בסקרנות
"צריך לדעת עם מי לדבר לפני שהולכים לישון " צחק
"חחחחח" צחקתי "בזה אתה צודק" חיבקתי אותו ותוך כדי חיבוק שמתי לב שירדן בוהה בנו. הרגשתי צביטה בלב ומהר הסטתי את המבט ממנו .
"טוב חבר'ה ניפגש במעגלים בהפסקה הגדולה?" חייכת אלינו רותם כשרוי תלוי על צווארה
"כן נסיכה" צחקתי אליה
רוי בא אלי ושיפשף לי את הראש "קופה שלי" צחק
צחקנו כולנו והצלצול נשמע. חיפשתי את בן כדי להגיד לו שלום אבל הוא כבר נעלם . הרגשתי מוזר לא הבנתי מה עובר עליו מהבוקר הוא מוזר.

השיעורים עברו מהר והגיע ההפסקה הגדולה סימסתי לעידן:

"חיים שלי איפה אתה? בוא למעגלים ♥"

המשכתי ללכת כשפתאום נתקלתי במעיין. ניסיתי להבליג ולהמשיך ללכת אבל היא עצרה אותי.