” i’m beautiful in every single way”… – פרק 9

שנייה לפני שנישקתי אותה מאי ורון קפצו למים. פאק! עוד פעם הפריעו לי לנשק אותה, סאמק!
אני תופס את רון שובר לו את הביצים! היא שחתה לכיוון של מאי, ורון בא אליי.
העפתי לו כאפה של החיים לראש.
"אחחח' יבן זונה למה??" הוא שאל ושיפשף את הראש.
"זה כי אתה מטומטם זה למה, ותגיד תודה שאני לא מטביע אותך!" אמרתי לו בעצבים.
"למה מה עשיתי??" הוא שאל בתמימות.
"לא יכולת להמשיך להתמזמז עם מאי? היית חייב לקפוץ? כושילראבק!" בעצבים יצאתי מהמים לכיוון הכיסאות, ליד שני והתיישבתי על הקצה של הכיסא עם מרפקים על הרגליים.
"שנשן למה את בדד?"
"סתם. אין לי כוח לשחות …" היא ענתה לי והוסיפה "וראיתי שאתה ונועה מסתדרים שם לבד, לא רציתי להפריע.." אמרה וחייכה. הסתכלתי עלייה וחייכתי כמו מטומטם.
"הופה מה זה החיוך הזה? רגע זה מה שאני חושבת שזה?" היא שאלה בהלם.
"נשבע לך אני לא יודע.." אמרתי באנחה ונישכבתי על המיטה . בילבלה לי את הצורה הילדה הזאת.
"היא עושה לי משהו בלב, כף לי איתה! אני רק מסתכל עלייה אני בהיי.
היא שונה, היא מיוחדת. אני לא מאמין גרמה לי לדבר כמו כוסית."
"אוו חיימ'שלי אתה מאוהב .." שני אמרה וקפצה עליי בחיבוק.
"מה זה?!" מאי שאלה ונעמדה מולי שרון מחבק אותה מאחורה.
איפה נועה ??
"סתם, חברה שלך מגזימה." אמרתי ודפקתי לשני מבט של 'שתקי'.
אני מאוהב?!
"מי רוצה לשתות??" נועה הופיעה מולנו עם חמישה משקאות קרים והגישה לכול אחד מאיתנו.
היה ממש כיף, באמת שלא נהנו ככה הרבה זמן.

נקודת מבט של נועה-
יום ראשון-
"נועה..נועה קומי…נועה.." שמעתי מישהו לוחש לי, אבל הייתי כול כך עייפה שלא היה לי כוח לענות. שמעתי צעדים מתרחקים ודלת ניטרקת.
לא ממש הצלחתי לחזור לישון. הדלת ניפתחה שוב, זאת הייתה אימא שלי.
"היי יפה שלי התעוררת ." היא אמרה לי.
"בוקר טוב…מה השעה?" אמרתי תוך כדי שאני מתמתחת ומפהקת.
"השעה כבר שבע, יאלה תתארגני ותרדי לאכול."
"טוב." קמתי מהמיטה על עבר המקלחת כדי לשטוף פנים, הסתכלתי על עצמי במראה ובמוח התנגנו לי המילים של מאור 'אני יודע שאת לא תיסלחי לי ,אני לא הייתי סולח .אבל אני מקווה…'.
שטפתי את הפנים וציחצחתי את השיניים. יצאתי לעבר הארון והוצאתי משם חולצה אפורה של ביהס וגינס כחול, וסנדלים מהממות שקניתי בקניון עם מאי ושני.
השארתי את שיער שלי פזור, הוא גם ככה חלק.
התאפרתי בקטנה, שמתי בושם, לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה.
"אימא הלכתי." אמרתי לה ופניתי לעבר הדלת.
"חכי רגע בואי תשבי תאכלי משהו …"
"אין לי זמן אימא אני כבר אקנה משהו, ביי." אמרתי ויצאתי מהבית. נסעתי לכיוון הבית ספר .ידעתי שאני יראה היום את מאור.אוופ' לא בא לי.
נכנסתי לכיתה החצי ריקה מתלמידים, והתיישבתי במקום שלי ליד שני שעדיין לא הגיעה. היא עדיין בדיכי? הנחתי את התיק על השולחן והמורה נכנסה לכיתה.
כול השיעור לא היתי מרוכזת. המחשבות שלי נדדו בין מאור לליאור

נקודת מבט של מאור-
נכנסתי למחששה מת לעשן, הוצאתי סיגרייה מהקופסא והדלקתי אותה, נותן לעשן להרגיע אותי קצת.
"לך לך תעשה לי שיעורי בית." ראיתי את אסי ובן ציון מציקים לאיזה אחד חנון. איפשהו זה הציק לי.
"שחררו ממנו."
"מה יש בעיות אמסלם?!" הם אמרו תוך כדי שהם שמים יד על הכתף שלו ושיפשפו לו את הראש.
"אומרים לך לשחרר את הילד אז שחרר!" צעקתי עליו.
"וואוו אחי תירגע…."הם שחררו אותו. שפוטים שלי איך לא?
"ייאלה לך."אמרתי לו, והוא הלך.
"תגיד לי מה אתה נורמלי מה נכנס בך??"
"בן ציון סע לי מהעיניים.." יצאתי משם גם את החשק לסיגריה הם הוציאו לי. "מאורי…חכה רגע התגעגעתי." איזה אחת אמרה לי, לא ממש מכיר אותה אבל וואלה ניראת טוב.
"בוא.." היא אמרה לי בקול מפתה וגררה אותי עם היד לאיזה כיתה קטנה ונטושה. היא הושיבה אותי על כיסא שם וישבה עליי ששתי הרגליים שלה משניי הצדדים.
התחלתי לנשק אותה בצוואר והכנסתי את היד שלי מתחת לחולצה שלה.
אנחה קטנה יצאה מהפה שלה. היא הרימה את הפנים שלי והתחילה לנשק אותי בעדינות.
כול מה שחשבתי עליו זאת נועה. ראאבק היא לא יוצאת לי מהראש!
התחלתי לנשק אותה באגרסיביות, הרמתי לה את החולצה וזרקתי אותה.
תוך כדי נשיקה קמתי שהיא עדיין עליי ונשכבנו על השולחן שהיה שם.
הורדתי את החולצה שלי ונישקתי אותה מנסה להפסיק לחשוב על נועה, אבל היא צצה לי כול רגע.
"לא יכול!" לא יכלתי יותר. קמתי ממנה ולבשתי בחזרה את החולצה שלי.
"מה?!"
"לכי מפה…" מלמלתי עם הפרצוף טמון בידיים.
"מה אבל מאור.."
"עופי!!" מה היא לא מבינה! היא לקחה את החולצה שלה ולבשה אותה.
"אתה כול כך הולך להתחרט על זה!" היא אמרה בכעס.
"ייאלה סעי נו!" היא דפקה בי מבט ויצאה משם.
לא מבין מה עובר עליי, למה היא לא יוצאת לי מהראש?
בעטתי בכיסא ויצאתי משם.

נקודת מבט של נועה-
פתאום מאור נכנס לכיתה המבטים שלנו הצטלבו ובמהרה הורדתי את הפנים למטה.
"תודה שהואלת בטובך להיכנס לשיעור, שב במקום!" המורה אמרה לו והוא ניגש למקום שלו.
הרגשתי את המבט שלו עליי כול השיעור לא יכלתי יותר.
"המורה אפשר לצאת להתפנות?" שאלתי את המורה. רציתי רק לברוח מהמבט שלו.
יצאתי מהכיתה לכיוון הדשא גם ככה נישארו עשר דקות לשיעור.
נשכבתי על הדשא והסתכלתי על השמיים. אחריי איזה שתיי דקות שישבתי שם הוא הופיע לי מול העיניים.
"היי."הוא אמר לי.
"אוו..היי.." אמרתי והתיישבתי.
"אני מצטער על מה שהיה בכיתה." הוא אמר והתיישב לידי.
"זה בסדר. אתה יודע אתה לא חייב להתנצל על כול דבר." ככה זה הולך להיות מעכשיו?!
"יודע. אבל עדיין מרגיש חייב…" הוא אמר והביט בי בפרצוף מתנצל.
"מאור בבקשה אל תעשה אותי מסכנה. אני בסדר, זה עבר. אני..אני סולחת ..אתה לא חייב להרגיש חייב יותר." אני באמת סולחת?!
"אני מצטער אני רק.." הןא התחיל להגיד וקטעתי אותו.
"אז לא בבקשה לא! אני לא צריכה שתרחם עליי." הלכתי משם. אני לא מחפשת שהוא ירחם עליי, אני לא צריכה את זה.
"נועה חכי רגע!" שני צעקה לי.
"מה?" צעקתי עלייה.
"וואווו מה יש לך תירגעי.." שני אמרה לי והרימה את הידיים שלה כלפיי מעלה.
"אופ נו סליחה זה לא בגללך… הוא משגע אותיי!!!" אמרתי בעצבים.
"נו עזבי אותו,יש לי משהו יותר מעניין להגיד לך …"
"נו!" זירזרתי אותה בחוסר סבלנות.
"בואי נגיד שראיתי את הכמעט נשיקה שלך עם ליאור.." שיט!
"מה.. על.. מה את מדברת?!" אמרתי מנסה לשחק אותה כאילו אני לא יודעת על מה היא מדברת, אבל לא ממש הלך לי.
"גמגמי יותר ברור, נו נועה ספרי!" היא אמרה לי.
"מה יש לספר לא קורה כלום ביננו." באמת לא קרה ביננו כלום.
"נועה לא נולדתי אתמול את מרגישה אליו משהו?" שתקתי.
"כי אני שמעתי שהוא…" שני אמרה וסיקרנה אותי.
"שהוא מה?!"
"עזבי אין לי מה לספר." היא אמרה בזילזול.
"נו שני!" התחננתי אלייה שתגיד לי.
"כלום ביי." היא אמרה וברחה לי בין כול התלמידים שיצאו כרגע מהכיתה להפסקה.
"שני!" צעקתי לה. מעצבנת!