” i’m beautiful in every single way”… – פרק 4

נקודת מבט של נועה-
הייתי כול כך קרובה אליו ופרפרים החלו לטייל לי בבטן.
ואני חשבתי שהקראש שלי עליו כבר ניגמר, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל ניראה לי שאני מרגישה אליו משהו.
מאי התקשרה אליי. פיי הצילה אותי לא ניראה לי שהייתי שולטת בעצמי עוד שנייה.
התרחקתי ממנו במהירות ובמבוכה ועניתי לטלפון.
"הלו? סבבה, טוב שנייה אני באה."
"חייבת לעוף, מאי צריכה אותי." אמרתי כשאני מתרוממת ומנקה מעליי את הדשא.
"קרה לה משהו?" הוא שאל אותי.
"לא.. סתם שטויות. טוב אני הלכתי תהנה מהכריך שמן." אמרתי והלכתי להחליף בגדים לשיעור הבא.
מאי לא באמת ביקשה שאני אבוא, סתם עבדתי עליו כדי שאני יוכל לצאת מהסיטואציה המוזרה שנוצרה שם.
ניגשתי למלתחות להחליף בגדים לשיעור ספורט, כול הבנות כבר לא היו שם שיצאתי מהמלתחה לאחר שלבשתי את הטייץ השחור שלי וחולצה לבנה רחבה.
התיישבתי על הספסל כדי לנעול את הנעלי ספורט של אדידס השחורות שלי, הרמתי רגל אחת כדי לקשור את הנעל וכשבאתי לקשור את השנייה הדלת נפתחה ומי אם לא נכנס לשם, מאור.
"מה עכשיו?" שאלתי בזילזול וגילגלתי עיניים. הסרתי את המבט שלי ממנו והמשכתי לקשור את הנעל.
"אפשר לדבר איתך שנייה?" הוא שאל אותי.
"את האמת לא, יש לי שיעור אני ממהרת." אמרתי במהירות וקמתי לכיוון הדלת.
הנחתי את היד על הידית, הוא שם את היד שלו על היד שלי וצמרמורת עברה לי בגוף.
"בבקשה, רק שנייה אחת ואני עוזב אותך."הוא אמר לי והסתכל לי ישירות בעיניים. טוב נו מה יש לי להפסיד.
"דבר.." אמרתי והוזזתי את היד שלי משלו ושילבתי ידיים.
"שבי." הוא ביקש ממני בעדינות.
"נוח לי ככה, עכשיו אתה מוכן לדבר יש לי שיעור." אמרתי לו בחוסר סבלנות.
"רק רציתי… אממ.. להגיד ש.. ראבק זה קשה." הוא נאנח ואמר.
שידבר! שעה הוא מנסה להוציא מילה מהפה ולא מצליח .
"נו!" אמרתי מאיצה בו שידבר כבר.
"זה לא כזה קל!"
"זה יהיה יותר קל אם תפסיק לגמגם כול שנייה."
"אז תפסיקי להאיץ בי כול שנייה !!" הוא אמר בעצבנות והחל להתקרב אליי יותר.
"את לא רואה שזה קשה לי ראבק!!" הוא אמר לי בכמעט צעקה.
"אני לא מבינה למה אתה מתעצבן עליי, בינתיים השנייה שלך נגמרה ואני מאחרת לשיעור, אז אתה מוכן לדבר או שאני מבזבזת את הזמן שלי פה?" אמרתי מעוצבנת.
"את מוכנה לסתום לשנייה אחת ולתת לי לדבר כבר?!" הוא אמר עצבני ודפק על הקיר שנשענתי עליו, מעל הכתף שלי. נבהלתי מהעוצמה ועצמתי עיניים בחוזקה.
אוקיי, אני גמרתי עם זה! מה ניראה לו שהוא מתנהג אליי ככה?!
אני לא רגילה לזה, הספיק לי!
"אני מצ…"
"אל תתקרב אליי יותר, אל תדבר איתי! אני עם ההתנהגות שלך כלפי גמרתי!" אמרתי מעוצבנת יותר מתמיד יוצאת מהמלתחות וטסה לשיעור לפרק קצת עצבים בריצה מסביב לאולם, וואי איזה כיף.

נקודת מבט של מאור-
טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש!
ילד מטומטם זה מה שאני, בא לבקש ממנה סליחה על זה שפגעתי בה כול השנים האלה וממשיך לפגוע בה. טמבל!
הלכתי למחששה עצבני רצח ומת לעשן, רק מתן הטמבל הזה היה פה, באימא שזה כבר הבית שלו.
"מה אמסלם ..למה עצבים? מה קרה?" מתן שאל שבעטתי באבן ונכנסתי למחששה.
"יצאתי דפוק זה מה שקרה."
"מה אחויה מה עשית?" הוא שאל בחיוך.
"מכיר את ביטון ..נועה?"
"מי? רגע הזאת שחזרה מהחופש כוסית אש? מי לא מכיר אחי, וואלק מה הייתי עושה לה.." הוא אמר ונשף את העשן של הסיגרייה שהוא מוזיז את הראש מצד לצד.
"סתום את הפה שלך! מה היא ניראת לך אחת השרמוטות שלך?! תחשוב פעמיים לפני שאתה מדבר עלייה!!" תפסתי אותו מהחולצה והצמדתי אותו לקיר, לא יודע למה עיצבן אותי רצח. ממתי אכפת לי ממנה כול כך?!
"סאמק אני עפתי מפה.." אמרתי וקפצתי מהגדר, שם זין על השומר בכניסה וטס משם הביתה, הספיק לי היום הזה!