” i’m beautiful in every single way”… – פרק 31

נ.מ נועה-
הבטתי במראה הקטנה שמונחת לי על השידה ופתחתי את המכסה של האודם שלי על מנת למרוח על שפתיי.
רגע לפניי שהתחלתי למרוח את האודם שמעתי את צלצול הפלאפון שלי, עניתי ושמתי את השיחה על רמקול.
"מה שני?" שאלתי אותה תוך כדי שאני משרטטת בזהירות את האודם על שפתיי בלי לצאת מהקווים, נזהרת לא להראות כמו הג'וקר.
"ענתה לי בחורה…" היא אמרה בשקט. לא הבנתי למה היא התכוונה.
"מה? על מה את מדברת שני?" לחצתי על הכפתור שמבטל את הרמקול והצמדתי את הפלאפון לאוזני.
שמעתי אותה נאנחת.
"נועה בבקשה תגידי לי שזה כלום והמוח שלי סתם מגזים!" היא אמרה לי בייאוש.
"את מוכנה לספר לי כבר?" אמרתי לה בחוסר סבלנות. הלוואי והייתי יכולה להבין את הילדה הזאת.
לפעמיים זה נראה כאילו היא מנהלת דיאלוג עם המוח שלה תוך כדי שהיא מדברת איתי.
"אני…"היא אמרה ונאנחה.
"התקשרתי לגיא. התגעגעתי אליו כול כך, כול השבוע לא דיברתי איתו וכול מה שרציתי זה רק לשמוע את הקול שלו, לדעת שהוא גם התגעגע אליי…" היא אמרה לי במהירות ולקראת הסוף יותר לאט ובעצב.
"וענתה לך בת." אמרתי לה. סוף סוף הבנתי למה היא התכוונה.
הצמדתי את הפלאפון לאוזני בעזרת הכתף וסגרתי את האודם עם המכסה שלו וכשסיימתי חזרתי להחזיק את הפלאפון בידי.
"כן… זה כלום נכון? כי אני שוקלת להחליף מוח, שלי כבר הוזה." היא אמרה לי בלחץ.
חיוך עלה על פניי, היא הבן אדם הכי מצחיק שהוא בלחץ.
אני יכולה לדמיין אותה כוססת ציפורניים ולא יכולה לשבת לרגע.
"את יודעת כמה הוא אוהב אותך, אני לא צריכה להגיד לך את זה אפילו," אמרתי לה ברוגע.
"אני יודעת אבל…" היא באה להוסיף עוד משהו אבל קטעתי אותה.
"שום אבל! דברי איתו ותראי שאת סתם מדמיינת, אולי הוא שכח את הפלאפון שלו איפשהו או משהו כזה, אני לא מאמינה שהוא יעשה משהו שיפגע בך." אמרתי לה.
"אוף איתך! בואי נחליף מוחות שלך יותר אופטימי משלי." היא אמרה לי וציחקקה.
צחקתי וכשבאתי להגיב לה אבל היא קטעה אותי.
"הוא מתקשר נועה." היא אמרה לי בלחץ.
"למה את מחכה, תעני!" אמרתי לה.
"לא רוצה לענות. אני אתן לדניאל לענות, שירגיש מה שאני מרגישה עכשיו." היא אמרה לי שכעס בקולה.
דניאל זה אחיה הקטן, הוא בן שש. לא נראה לי שזה מה שיעזור לה להחזיר לו.
"והוא לא יזהה את הקול של דניאל? די עם השטויות שלך תעני כבר." אמרתי לה כשאני צוחקת.
"אני מנתקת ואני מקווה שאת מאורגנת כבר, עוד עשר דקות את אצלי." אמרתי לה ובלי לשמוע את התגובה שלה ניתקתי את השיחה.
איזה ילדה מתוסבכת.
קמתי ונעמדתי מול המראה הגדולה שבחדרי והבטתי על עצמי.
השיער שלי היה מסודר בתסרוקת פן תלתלים. לבשתי חצאית פעמון אדומה קצרה וחולצה לבנה עם כיתוב גדול באנגלית 'perfect#' ושרשרת זהב על צווארי.
השפלתי את המבט וגיכחתי. אני האחרונה שתלבש בגדים שיקריים כאלה, מאשימה את מאי.
הרמתי את הראש כשאני מעבירה יד בשיער והבטתי שוב במראה.
"את נראת מדהים." יכולתי לראות אותי, אותה ילדה שהייתי בעבר, עומדת מולי עם חיוך גדול כששיערה מסודר בקוקס ומשקפיים מונחים על אפה.
הדמות שלה לאט לאט נעלמה מהמראה והותירה בי חיוך.
אני יודעת שאני לא מושלמת.
מה שאני הכי בטוחה בו מעכשיו זה שהשינוי הזה עשה לי רק טוב.
בחיים שלי לא חשבתי שאני אסתכל במראה ויאהב מה שאני הראה.

שני וליאור באו אליי, שניהם היו יפים מהרגיל.
ליאור היה לבוש עם חולצה שחורה קצרה של Boss שהבליטה לו את השרירים בידיים, גינס כחול של מאניה(חברה), השיער שלו היה מסודר עם ג'ל, הוא מושלם.
שני לבשה שמלה כחולה קצרה עם כתפיות דקות, שמלה קלילה ומהממת ונעלי עקב שחורות.
השיער שלה היה מסודר עם פן, חלק. היא נראת מדהים.
אף מונית לא הייתה פנויה, ולא יכולנו לקחת את הרכבים שלנו ולהסתכן אז נאלצנו ללכת ברגל.
"בבקשה תגידו לי שזה לא רחוק!" שני אמרה והתייפחה כשרק התחלנו ללכת.
אני בקושי צועדת חמישה צעדים בלי ליפול עם העקבים האלה.
"מונית!" שני צעקה שהיא קלטה מונית חולפת על פנינו. לרגע חשבנו שהיא לא שמה לב אלינו, אבל פתאום נעצרה ועשתה רוורס אלינו. יש היא שמה לב!
"יש אלוהים!" ליאור צעק והסתכל לשמיים. שני רצה למונית וליאור בא ועזר לי ללכת, לא יכלתי ללכת מהר כמו שני.
"לאן אתם צריכים?" הנהג מונית שאל אותנו שכולנו כבר התיישבנו.
אני ושני מאחורה וליאור מקדימה.
"הא… רחוב הסביון." ליאור ענה לו תוך כדי שהוא חוגר את עצמו.
נהג המונית הנהנן בראשו והחל בנסיעה.
הנסיעה ארכה כעשר דקות, עשר דקות של שירים במזרחית בפול ווליום וזיופים של ליאור שני והנהג. נהנתי מכול רגע.
"תודה לאל הגענו!" אמרתי וניתקתי את עצמי מהחגורה.
"נון בחתונה אני שר לך את השיר הזה." ליאור אמר לי שברקע התנגן שיר. אין לי מושג איזה, לא זהיתי אבל זה היה השיר הכי עדין שהתנגן עד עכשיו.
"תודה על ההתראה. שכח מזה שאני אגיד לך כן על ההצעת נישואים." אמרתי לו ויצאתי מהרכב ונעמדתי ליד הדלת הפתוחה.
אחריי כמה שיעורי פיתוח קול אז אולי, אולי אני אסכים שהוא ישיר משהו.
"רק שתדעו לכם שאמרו לי שאני שר יותר יפה מאייל גולן." הוא אמר לנו בצחוק.
אני שני ורפי הנהג התחלנו לצחוק.
"שתהיי לי בריא ליאור.." שני מלמלה וצחקה כשהיא יצאה מהמונית.
הודנו לרפי על שהציל אותנו מהליכה אינסופית והוא המשיך בנסיעתו.
"וואוו! איזה בית יש לשי הזה… חלום." שני אמרה והסתכלה על הבית בהתפלאות.
נראה לי שהזלתי ריר, הבית הזה עצום!
היו המון ילדים מחוץ לבית ומוזיקה רועשת מבפנים.
"מה, מי זה שי?" ליאור שאל אותנו. שני הסתכלה עליי וכיווצה גבות .
"ההוא מהביהס, החדש. אל תגיד לי שלא ידעת…" היא אמרה לו. המבט שלו היה מופתע וטיפה עצבני.
"אמרת שאביאל סיפר לך על המסיבה לא?" שאלתי אותו.
יופי. כבר חשבתי שהוא בא לפה בידיעה שזאת המסיבה שלו והוא כבר לא כועס. טעיתי.
"טוב, הלכתי לחפש את מאי." שני התקדמה לכיוון הבית.
"בן זונה…" הוא מלמל ונשען על מכונית שחנתה שם.