” i’m beautiful in every single way”… – פרק 24

נ.מ נועה –
~כעבור שלושה ימים~
זה מרגיש כאילו הרוח העזה מנקה לי כול מחשבה מהראש, הקצף של המים שמטייל לי על הרגליים נעים בצורה ממכרת ומרגיעה. צליל המוזיקה שבאוזניי התחלף מה שהתריע לי שאימא מתקשרת.
"הלו .." עניתי.
"מתי את חוזרת? אנחנו רוצים לצאת למסעדה ביחד." אימי אמרה.
"אני די רחוק מהמלון, תלכו בלעדיי אני כבר יאכל משהו בחדר אוכל." השבתי .
"טוב חיימשלי אם את צריכה משהו תתקשרי אליי."
"תהנו." אמרתי ואימא ניתקה את השיחה.
לא יאמן שאני פה באילת, בורחת מכול הבעיות שלי.
אימא שלי ואריאל הזמינו לנו טיסה לאילת לפני שלושה ימים. אותו פתק שאימא שלי השאירה לי, אותו פתק שקימטתי וזרקתי התברר כדבר הכי טוב שיכלו לבשר לי.
אחריי עשר דקות הגעתי למלון. לפני שעליתי לחדר עברתי בחדר אוכל לקחתי קינוח,
סופלה. כשסיימתי לאכול יצאתי לכיוון המעלית. ניכנסתי וכשהמעלית באה להיסגר יד הושטה לכיוון הדלת ומנעה ממנה להיסגר.
"כן אני עולה למעלה, אתה בחדר?" סידרתי את השיער כך שיסתיר לי את הפרצוף.
ירדתי בקומה שהיא לא שלי רק כדי לא להיות עם מאור באותו מעלית. מה לעזאזל הוא עושה פה?
חיכיתי שהמעלית תבוא ואני יוכל לעלות סוף סוף לקומה שלי.
ניכנסתי לחדר וקיבלתי שיחה.
"נו איך באילת? נהנת?" שני שאלה אותי.
"ממש .." אמרתי בשמחה מזוייפת.
"הוא שבור. אני בחיים שלי לא ראיתי אותו ככה." מאי אמרה .
כשהיא אמרה את זה הרגשתי מין כאב בלב. כואב לי שהוא ככה למרות שאני הקורבן פה אני לא יודעת מה להרגיש כבר.
"גם את וגם אני יודעות שהוא מצטער על מה שהוא עשה, למרות שזאת הייתה אי הבנה אחת גדולה." שתקתי. לא ידעתי כבר למה להאמין. הרי יום לפני הוא כעס עליי כי הוא ראה אותי עם גבר אחר, כשלא קרה בנינו כלום והוא בעצם הציל אותי ויום אחריי אני רואה אותו מתנשק עם מישהי אחרת. אני אמורה להאמין שזה היה טעות ולא סוג של נקמה או כעס כלפי?
"אני צריכה חיבוק .." מילמלתי. הדמעות ירדו הרגשתי חנק בגרון, לא יכלתי לנשום.
"אהובה שלי שולחת לך המון חיבוקים. אל תישברי לי אוהבת אותך את לא מבינה אפילו כמה, ודיי לבכות אני יבכה גם, אני מתגעגעת תחזרי!" שני אמרה לי.
"נוני דיי תחזרי אני אתן לך חיבוק שיספיק לך לשנים. אוהבת אותך אחותי אין מצב שאת נישברת לנו." מאי אמרה. שתייהן כבר התחילו להזיל איתי דמעות. אם אחת בוכה אז כולן. הקשר בנינו חזק יותר מכול דבר בעולם.
"מתגעגעת ברמות שאי אפשר לתאר אהובות שלי." אמרתי .
סיימנו את השיחה אחריי שעה של בכי, עד כדי כך שאני חושבת שכול הדמעות שלי כבר אזלו. ניכנסתי לווטסאפ קראתי תהודעות שקיבלתי,
כשסיימתי מצאתי את עצמי בשיחות שלי ושל ליאור.
הוא התחבר והתחיל להקליד, אחרי שניה ההקלדה הופסקה והוא התנתק.
הנחתי את הפלאפון על השולחן וניגשתי לפתוח את הדלת, מישהו תיקתק.
"אחי ניראה לי טעיתי בחדר." הוא נעמד מולי בצורה הכי לא יציבה שיש שכוס וודקה בידו וריח של סיגריות יוצא ממנו. נירתעתי לאחור.
"בטח שטעית החדר שלך בסוף המסדרון ידבע." לפי הקול כבר זיהיתי מי זה. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
"אני מצט.." מאור אמר ונקטע כשראה אותי עומדת בדלת הכניסה.

נ.מ מאור –
"בטח שטעית. החדר שלך בסוף המסדרון ידבע." צעקתי ללידור. שהוא שותה אין לו אלוהים כוס אחת בשבילו זה מים וכשהוא מתחיל, וואה וואה לכו תנסו לעצור אותו.
"אני מצט.." באתי להגיד אבל היתי בהלם. מה היא עושה פה?!
"נועה? מה..מה את עושה פה?" שאלתי שאני עדיין בשוק שהיא נימצאת פה.
"אה אתם מכירים? איזה יופי." לידור אמר וניכנס לחדר שלה. היא הייתה עם מבט מופתע כשהוא ניכנס.
לא התייחסתי עליו בכלל. אני רגיל לשטויות שלו. המבט שלי ניתקע בפרצוף שלה, היה בו משהו שונה. כשהיא סיבבה את המבט שלה מלידור אליי יכולתי לראות את זה בבירור.
העיניים הירוקות שלה היו טיפה אדומות מה שמעיד שהיא בכתה.
"אני מזה מצטער, הוא ילד מטומטם." אמרתי לה עם מבט מצטער על הפנים.
"זה בסדר, כנס." היא אמרה והכניסה אותי לחדר.
"בואנה מאור אתה חייב לראות את הנוף שיש פה. יותר יפה משלנו."הוא צעק מהמרפסת
נועה צחקה ראיתי חיוך על הפנים שלה.
"ממתי את פה?" שאלתי אותה כשהיא ניגשה למיני בר והוציאה שני בקבוקי שתייה וזרקה אחד לי.
"לפני שלושה ימים באתי לפה עם אימא שלי ואריאל." היא ענתה לי והתיישבה על הספה.
"גם אני, איך זה שלא ראיתי אותך פה ?" שאלתי אותה.
באנו לפה עם כול משפחת אמסלם, כולל לידור הבן דוד היצור שלי, הוא בן שמונה עשרה בכיתה יב. למרות שהוא יותר גדול ממני בחצי שנה אני מרגיש כאילו זה ההיפך.
"לא ממש יצאתי מהחדר." היא השיבה לי.
"את לא מתכוונת לענות?" שאלתי אותה. ליאור התקשר אלייה, התמונה שלו ושלה הופיעה על המסך.
"אני יחזור אליו עוד מעט .." היא אמרה והכניסה את הטלפון לכיס האחורי של המכנס.
"הכול בסדר?" שאלתי בחשש.
"הלוואי והיה .." היא אמרה יותר נכון מילמלה לעצמה ושיחקה עם הפקק של הבקבוק.
"קרה משהו עם ליאור?" שאלתי.
"את לא חייבת לספר לי עם את לא רוצה." מיהרתי להגיד. היא שתקה.
"הוא בגד בי, מול העיינים שלי."היא אמרה לי עם חיוך כול כך מזוייף ועצוב.
לא ידעתי מה להגיד. הוא יצא מניאק, לא ניקלט לי שהוא עשה דבר כזה.
הוא היה מסונוור מאהבה, מה קרה פתאום?
"את בסדר?" אמרתי והתיישבתי לידה. היא הנהנה בראשה.
"לא תמצאי כמוני כזה בחור רגיש, אחד שרק אומר לך את מה שהוא מרגיש.." באתי להגיד משהו אבל לידור החכם התחיל לשיר.
הסתכלנו אחד על השנייה וצחקנו.
"מה הוא בישבילך?" נועה שאלה אותי.
"בן דוד שלי לצערי." אמרתי והלכתי למרפסת והבאתי אותו.
"בוא בוא יסטלן, אם אבא שלך יראה אותך ככה אני מרחם עלייך." אמרתי והוצאתי אותו מהחדר.
"מצטערים שהפרענו לך, תדברי איתי מחר נכיר לך את אילת, מגיע לך להנות קצת."
אמרתי לה כשאני מחזיק את לידור.
"נדבר, לילה טוב." היא חייכה ואמרה.
"חלומות פז." לידור אמר.
"לילה טוב." אמרתי והיא סגרה תדלת. התקדמתי עם לידור לחדר שלנו.
"חמודה החברה שלך .." הוא אמר. בקושי מחזיק את עצמו מליפול.
"תאמין לי אתה, לפעמיים הטיפשות שלך עוזרת." צחקתי והוצאתי את המפתח מהכיס.
ישר שפתחתי תדלת הוא רץ לשירותים להקיא.
אם הוא לא היה טועה בדלת לא הייתי הולך לישון עכשיו עם חיוך.