” i’m beautiful in every single way”… – פרק 22

נ.מ נועה –
שני הלכה, יותר נכון הכרחתי אותה ללכת. היא הייתה איתי כול היום אני בטוחה שהעקתי עלייה כבר, ולא רציתי שהיא תפספס את גיא, הוא אמור לנסוע היום.
לא יכלתי להישאר בבית יותר, הייתי חייבת אוויר. החלטתי ללכת לעשות הליכה לנשום קצת, אם אני ישאר פה עוד שנייה אחת המוח שלי כבר ישתגע.
לבשתי גופייה ומכנס קצר ספורטיבים של אדידס ונעלי ספורט, עשיתי קוקו גבוה,
לקחתי את הפלאפון החלופי שלי ואוזניות ויצאתי.
שמתי את האוזניות וחיברתי אותן לפלא, הגברתי את המוזיקה עד הסוף מקווה לא לשמוע את המחשבות שבראש שלי, בורחת מהם לרגע ומנסה להירגע.
רצתי מהר, לא עניין אותי כלום כבר. רצתי כול כך מהר שלא הרגשתי כבר את הרגליים שלי זזות ולרגע חשבתי שהן על אוטומט.
נתקלתי במישהו חזק עד שנפלתי ישירות לכביש.
רעש המוזיקה שבאוזניי הוחלף ברעש של צופר של מכונית, שרק הגביר את הכאב ראש שלי
החבטה הזאת סיבבה לי תראש הוא כול כך כאב לי. הבטתי הצידה וכול מה שראיתי זה אור קטן שרק גדל.
ניסיתי לקום אבל לא הצלחתי, עם כול תזוזה שלי הראש שלי כאב יותר ויותר.
רגע לפני שכבר ויתרתי לעצמי הרגשתי שתיי ידיים מרימות אותי ומניחות אותי על המדרכה.
"קחי תשתי." ניסיתי לראות מי זה אבל ראיתי מטושטש. הרגשתי תפיה מונחת על שפתיים שלי ומים זורמים לי בגרון.
" יותר טוב?" הוא שאל. קמתי מהמדרכה עמדתי לשנייה ושנייה אחרכך הזרועות של אותו אדם תפסו אותי ומנעו ממני ליפול, שוב.
"כנראה שלא .." הוא מלמל והושיב אותי על הספסל שהיה שם.
"תודה " " סליחה" אמרנו באותו הזמן. גיכחתי ושיפשפתי תראש.
"על מה סליחה בזכותך לא נימחצתי על ידי משאית שתי טון." אמרתי.
" על מה תודה, בגללי כמעט נימחצת על ידי משאית שתי טון." הוא אמר.
"אני מצטער, לא ממש שמתי לב לאן אני רץ." הוא הוסיף ואמר.
" פיטים ?" אמרתי.
"פיטים." הוא חייך ואמר.
"טוב אני חייבת ללכת, תודה על העזרה." אמרתי ובאתי לקום.
"את לא הולכת לשום מקום, קיבלת מכה חזקה תנוחי קצת." הוא אמר לי ותפס לי את היד.
לא היה לי כוח להתווכח, הראש שלי כאב נורא.
הוא הושיט לי תבקבוק מים ואמר לי שאני לא זזה משם עד שאני לא גומרת את כולו.
כבר עשר דקות אני יושבת פה על הספסל עם שי, הוא כבר אמר לי איך קוראים לו.
הפנים שלו היו ממש מוכרות, הרגשתי שראיתי אותו כבר.
"אתה בטוח שהשם שלך הוא שי?" שאלתי אותו מודעת לכך שזאת שאלה מוזרה.
"מה זאת אומרת? ברור." הוא צחק ושאל אותי.
"עזוב, חשבתי שאתה מוכר לי." אמרתי ופיזרתי את השיער שלי כדי לעשות קוקו חדש.
"רגע, נועה אמרת שקוראים לך נכון?" הוא אמר כאילו הוא עלה על משהו. הנהנתי בראשי.
"זאת את מהחוף לא?" הוא שאל. נכון זה הוא! ידעתי שהוא היה מוכר לי.
"נכון, זה אתה עם הכדור שפגע בי."
"איזה עולם קטן." הוא צחק ואמר.
"ניראה לי שאני מרגישה יותר טוב, אני יזוז." אמרתי וקמתי מהספסל. הראש שלי כאב אבל פחות.
"בואי אני יעזור לך." הוא אמר לי והניח את היד שלי מסביב לצוואר שלו.
"נכה אני לא, אני יכולה להסתדר לבד תודה." אמרתי והמשכתי ללכת.
"אז תני לי ללוות אותך לפחות , את עדיין לא מאה אחוז ואם יקרה לך משהו זה יהיה על מצפוני." הוא אמר.
"ט..טוב, אבל אני הולכת לבד בלי העזרה שלך!" אמרתי לו. הוא הנהן בראשו וחייך.

"חכה רגע .." ירדתי למטה כדי לשחרר קצת את השרוך ברגל, הוא לחץ לי על הרגל שבדרך גיליתי שהיא כואבת לי נורא.
התחרטתי שרצתי רחוק מהבית, לחזור כול הדרך עם הכאב ראש והכאב ברגל היה סיוט.
"את מוכנה להפסיק להיות עקשנית ולתת לי לעזור לך?" הוא אמר לי. כול הדרך הוא רצה לעזור לי אבל אני התנגדתי.
" אני בסדר אנחנו דקה מהבית ..זה לא כזה נורא." אמרתי וכול מה שרציתי לעשות באותו רגע זה להגיע כבר הביתה.
באתי להתרומם והרגשתי את עצמי מורמת על הגב שלו.
"תוריד אותי אני יכולה ללכת לבד!" אמרתי לו.
"תני לי לעזור לך .." הוא אמר והחל ללכת לכיוון הבית. לא היו לי כוחות ללכת יותר, אז ויתרתי ונתתי לו לעזור לי.
"הגענו .." אמרתי והוא הוריד אותי מגבו.
"תודה לאל נישבר לי הגב." הוא אמר ונגע בגבו.
"חצוף!" אמרתי בתהדהמה והרבצתי לו בכתף. אני לא כבדה.
"מה הולך פה?" אתה לא אוהב אותי ממש אלוהים נכון?
"טוב ניראה לי שאני אלך, ביי נועה." שי אמר לי. מביט בי במבט שאומר לי עם זה בסדר להשאיר אותי לבד איתו, עם ליאור.
"מה אתה הולך בגללי? אתה יכול להישאר." ליאור אמר לו. ראיתי את הכעס בעיניים שלו.
"ביי." השבתי לו והנהנתי בראשי מרגיעה אותו שהוא יכול ללכת, הוא הביט בליאור והלך.
"מי זה?" ליאור שאל אותי.
"סתם אחד…" מלמלתי ופניתי לעבר השער כניסה של הבית יודעת שזה לא הולך לעבור בקלות.
"סתם אחד? אני דואג לך כול היום ואת צוחקת לי פה עם 'סתם אחד'?!"הוא אמר לי עם קול טיפה כועס.
" ליאור אני בקושי מכירה אותו, אני לא מבינה למה אתה מתעצבן!" אמרתי לו.
"למה אני מתעצבן? את נעלמת לי לכול היום, לא מספרת לי כלום. אני צריך לשמוע משני מה עובר עלייך במקום שאת תספרי לי?"
"ליאור.."
"את יודעת מה ..? מצטער שהפרעתי לך, שתחזרי לעצמך דברי איתי." הוא אמר והלך.
"ליאור חכה רגע!" צעקתי לו הוא אפילו לא הסתובב.
הרגשתי כאילו חצי מהלב שלי פשוט הלך ביחד איתו. הדמעות זלגו בלי הפסקה.
ניכנסתי לבית וברחתי לחדר שלי.
נימאס לי, פשוט נמאס לי.

נ.מ מאי –
התעוררתי באמצע הלילה מסיוט נוראי. קמתי מהמיטה לעבר המתג של האור והדלקתי את האור.
הסתובבתי חזרה למיטה וראיתי את הפחד הכי גדול שלי מול העיניים.
גוק ענק ישב לו על החלון שלי. השנאה הכי גדולה שלי, צרחתי ברפלקס וסתמתי את הפה שלי שהבנתי שאני צועקת בשלוש בלילה.
"מה קרה?!" יובל נכנס לחדרי כשהוא ממצמץ ומסתיר את עיניו בגלל האור שבחדר.
"זה!" אמרתי והצבעתי על המטרד.
"תגידי את רצינית?!" הוא שאל בקול מותש ונאנח.
"שאלוהים יעזור לך …" הוא מלמל והסתובב כדי לצאת.
"לאן אתה חושב שאתה הולך?" שאלתי אותו בפאניקה. אני לא נישארת פה לבד איתו.
"לישון " הוא ענה. חסמתי לו תדלת.
"יוב אתה לא משאיר אותי פה לבד איתו, תהרוג אותו פליז!" התחננתי אליו, עשיתי לו פאפי פייס.
"פחדנית .." הוא הסתובב אליו והרים תנעל הכי אהובה עליי. לא לא ולא!
"ניראה לך, קח." לקחתי לו תנעל מהיד ונתתי לו נעל בית. לא יהיה מסוגלת לנעול תנעל הזאת אחר כך.
"כוסאמק!" יוב אמר כשהגוק ברח לו. לא שיט.
"תחפש אותו אני לא נישארת פה עם הוא לא מת!" אמרתי בלחץ.
"מאיו אני לא מתכוון לעשות אחריו מבצע חיפוש עכשיו, את רוצה להרוג אותו קחי. אני עייף ." הוא אמר בעייפות והושיט לי את הנעל.
"מה ? אני לא נישארת פה!" אמרתי ויצאתי אחריו לחדר שלו.
"את גם לא יכולה לישון פה, לילה טוב." הוא אמר וסגר עליי תדלת.
"למה?" שאלתי בעצב.
"אין מקום .." הוא צעק ואמר. הבנתי הוא לא לבד. דווקא היום.
אין ברירה נצטרך ללכת לישון עם עדן. הלכתי לעבר החדר של עדן לא פתחתי תדלת וכבר שמעתי תנחירות שלה, וכשפתחתי זה רק היה חמור יותר.
אני מעדיפה לישון עם הגוק מאשר איתה. סתם בעצם לא.
הלכתי לחדר פתחתי תדלת בעדינות לקחתי שמיכה ואת הטלפון שלי וברחתי משם.
הפחד שהוא יטפס עליי בלילה, או יקרא לחברים שלו בגלל שניסינו להתנקש בו גרם לי צמרמורת בגוף. ירדתי במדרגות לעבר הסלון.
התקשרתי לרון. אני יודעת שעכשיו לילה ואני סתם יצא נודניקית, אבל אני עייפה ואני לא רוצה לישון לבד.
"הלו..?" הוא ענה לי בקול עייף וצרוד.
"השעה שלוש בלילה, אם לא חוטפים אותך אני מנתק." הוא אמר. העייפות שלו נישמעה מבעד לפלאפון.
גוקים זה לא סיבה טובה?
"התגעגעתי ..?" אמרתי יותר נכון שאלתי.
"ועכשיו באמת." הוא ציחקק ואמר.
"יש לי גוק בחדר." אמרתי בקול חמוד ועצוב.
"פחדנית צאי אני מחכה לך .." הוא צחק ואמר. הבתים שלנו צמודים אחד לשני, כך שזה שנייה מהבית שלי, מסכן זה לא פעם ראשונה שאני חופרת לו באמצע הלילה בגללם. עטפתי את עצמי בשמיכה ויצאתי מהבית בשקט לעבר הבית של רון.
ראיתי את רון מחכה בכניסה של הבית ומכבה את הסיגריה שהוא הרגע עישן.
ניגשתי אליו וחיבקתי אותו כששתי הידיים שלי כרוכות סביב בטנו השרירית והחשופה.
"סליחה שהערתי אותך עכשיו." הרמתי תפנים שלי כלפי מעלה ואמרתי לו.
"בפעם הבאה אני פשוט יסנן אותך." הוא אמר בחיוך. צחקתי, אני בטוחה שהוא יעשה את זה. הוא החזיק בפנים שלי ונישק אותי.
"תעשה לי שק קמח." אמרתי לו בהתפנקות כשהתנתקנו.
"בואי י'גוק." הוא צחק והרים אותי על גבו.ניכנסנו לבית שלו ועלינו לחדר.
ירדתי מגבו שניכנסנו לחדר ונפלתי על המיטה באנחה. אני עייפה.
"זוזי תעשי מקום." רון נישכב לידי ואמר. הנחתי את הראש שלי על החזה שלו, הוא כיסה אותנו בשמיכה וקירב אותי אליו עם הזרוע שלו.
נירדמתי כמו מלכה, לא חושבת בכלל על הגוק שהשתלט לי על החדר.

קמתי וזזתי מרון הסתכלתי על השעון בפלאפון שלי, השעה הייתה חמש וחצי בבוקר.
קמתי מהמיטה ונעלתי תנעליים שלי. הסתכלתי על רון ישן, החיוך עלה לי על הפנים מבלי שאני ישים לב אפילו.
יצאתי מהבית שלו בהצלחה רבה בלי שההורים שלו ידעו שישנתי שם. אם הם היו תופסים אותי לא ניראה לי שהייתי יכולה להסביר להם מה אני עושה להם בבית על הבוקר.
"מאי ..? איפה היית?" רק היא הייתה חסרה לי עכשיו. יופי.
"אני הייתי …בחוץ אני אוהבת את האוויר בבוקר, זה מאוד מרגיע." חרטטתי לה.
" טוב אני עולה להתארגן." אמרתי לסיגל והלכתי לכיוון המדרגות.
"מאי חכי רגע." היא אמרה לי.
"כן?" שאלתי חוששת מזה שהיא עלתה על השקר שלי.
"אני רוצה לקחת אותך לאנשהו היום, נעשה יום בנות רק שתינו. מה את אומרת?" היא שאלה בחיוך. יום שלם איתה? היום הזה רק הולך ומשתפר, איזה כיף לי, ממש ממש כיף.
"את האמת שאני מזה בעניין אבל יש לי מבחן ממש גדול היום ואני לא יכולה לפספס אותו ." אמרתי לה. אין לי שום מבחן היום, ברגע זה אני אפילו התפללתי שיהיה מבחן.
"אז נלך אחריי המבחן, אני יבוא לאסוף אותך מהביהס ונלך משם אוקיי?" היא ענתה לי בשמחה.
"סבבה." עניתי לה בחיוך מזוייף ועליתי למעלה להתארגן.
יופי אני עכשיו אמורה לשחק אותה נחמדה במשך כול היום .
ניכנסתי לאמבטייה שבחדר שלי, יצאתי אחריי חצי שעה כשאני עטופה במגבת. ישבתי על המיטה ומרחתי קרם גוף.
"אפשר את הגינס הלבן שלך?" עדן ניכנסה לחדר בלי לתקתק ושאלה.
"בוקר טוב קופה." אמרתי לה.
"כן בוקר. איפה הוא?" היא שאלה כשהיא מבלגנת לי תארון בחיפושים שלה.
"במדף השני, ותסדרי את כול מה שבילגנת!" אמרתי לה. אני יכולה להשתגע ממנה לפעמים.
" אני יסדר שאני יחזור מהבית ספר." היא אמרה וברחה מהחדר עם הגינס.
"בבקשה." צעקתי לה. אני כול כך בטוחה שהיא לא תסדר את מה שהיא בילגנה. ילדה קרצייה.
הוצאתי מהארון חולצה כחולה של ביהס וסקיני כחול של קסטרו.
התלבשתי ונעלתי ואנס שחורים, שמתי שרשרת זהב, התאפרתי. שמתי קרם בשיער כדי שהתלתלים שלי יישרדו לי.
"בוקר טוב אבא." אמרתי ונישקתי אותו בלחי.
"בוקר טוב נסיכה שלי, איך ישנת?" הוא שאל אותי כשהוצאתי שוקו מהמקרר.
"גרוע , יש לי חור ברשת בחלון ואתמול בלילה ניכנס לי גוק לחדר." התלוננתי בפניו. וכמובן שהחסרתי את זה שישנתי בבית של רון.
"אווי את וגוקים, אל תדאגי אני יסדר לך את זה." הוא צחק ואמר.
"ייאלה אני זז, ותשתדלי להתנהג יפה היום." הוא הוסיף ואמר.
"אני כול הזמן מתנהגת יפה." אמרתי.
" את יודעת למה אני מתכוון." הוא אמר. ברור שאני יודעת למה הוא התכוון לדייט שלי עם סיגל.
"אני אשתדל." אמרתי וצחקתי. הוא נישק אותי בראש ויצא לעבודה.

"מה את צוחקת כלבה, את יודעת איזה גדול הוא היה?" אמרתי לשני שצחקה עליי. סיפרתי לה מה קרה אתמול.
"יוואוו שתהיי לי בריאה יפחדנית." היא צחקה ואמרה.
"ואני צריכה ללכת עם היום עם סיגל ליום כיף." אמרתי.
"בהצלחה חיימשלי, אם את רוצה אני יכולה להצטרף אליכן." היא אמרה לי.
" אנחנו נוותר על התענוג."
"י'זבל." היא אמרה וצחקה.
"איפה נועה?" שאלתי את שני. לא ראיתי אותה לא היום ולא אתמול.
"סיפור ארוך." היא ענתה לי.
"כמו שאת רואה יש לי זמן .." אמרתי לה. אנחנו בהרצאה של המנהל. התיישבנו בסוף בצד רחוק מהמורות, ומהחפירות של המנהל.
היא סיפרה לי הכול. אני מרגישה חברה חרא שלא ידעתי על זה.
"מהבוקר היא לא עונה לי לפאלפון." שני אמרה.
בדיוק ליאור ניכנס לאולם, ביחד עם רון ומאור ועוד כמה בנים.
שני סימנה להם לבוא לשבת לידינו.
" ברחת בבוקר." רון ישב לידי. איך שהבנים באו כבר נעמדה מורה אחת לידינו, כמו שומר כדי שלא נדבר. כשבאתי לענות לרון היא דפקה לי מבט. שתקתי.
הנחתי תראש על הכתף של רון.
"ליאור ..איפה נועה?" שני לחשה לליאור שישב ליד רון.
" אין לי מושג .." הוא ענה כאילו זה לא מעניין אותו וחזר להתעסק בפלא.
אני ושני הסתכלנו אחת על השנייה עם מבט מוזר על הפנים, ידענו שקרה משהו ביניהם.
"הכול בסדר?" שאלתי אותו.
" הכול מצויין." הוא ענה בחיוך מזוייף וקם מהכיסא לעבר היציאה.
"מה יש לו ?" שאלתי את רון. הוא עשה לי פרצוף של ' אין לי מושג ' והלך אליו.