” i’m beautiful in every single way”… – פרק 20

נ.מ נועה –
"מאמי מה יש לך?" ליאור שאל אותי.
מאז אותה שיחה הפרצוף שלי נישאר אדיש ותקוע, לא הייתי שם המוח שלי שינן את השיחה הקצרה הזאת שוב ושוב ושוב ולא הפסיק.
שנייה אחריי שדיברתי ניהיה שקט על הקו לא אני דיברתי ולא הצד השני. השיחה פשוט התנתקה וגם אם הייתי רוצה לחזור למס לא יכלתי מכיווןן שהשיחה בוצעה ממספר חסוי.
החוסר ידיעה הזה שיגעה אותי.
הלב שלי אומר לי שזה היה אבא שלי זה שדיבר בטלפון, אבל המוח שלי אומר שזה סתם פינטוז שלי ואני סתם מדמיינת.
"הא…? כלום כלום." עניתי לו במהירות.
"טוב אני הולך, את בטוחה שאת לא רוצה שאני אשאר?" הוא שאל אותי ותפס עם שתי ידיו את הפנים שלי.
כולם כבר יצאו ליאור האחרון שנישאר.
לא רציתי שהוא יילך, רציתי שהוא יישאר איתי פה ויסיח את דעתי מהשיחת טלפון הזאת.
אבל לא רציתי להציק לו רואים עליו שהוא כבר עייף.
"בטוחה." עניתי לו עם חיוך קטן. הוא התקרב עם הפנים שלו אלי וריפרף עם האף שלו בשלי. השפתיים שלנו התחברו קלות והופרדו לשנייה והתחברו שוב בקצב אחיד ומושלם.
זה הרגיש לי הרגע הכי קסום בעולם. ההתרגשות הזאת בכול פעם שהשפתיים שלו נוגעות בשלי, הפרפרים בבטן שלא מאחרים לבוא, כאילו זו הנשיקה הראשונה.
רגע שהוא רק שלי. אני אוהבת אותו יותר מכול דבר בעולם הזה, הוא חלק בלתי ניפרד ממני .
התנתקנו אחד מהשני כשהמצחים שלנו צמודים אחד לשני.
"בטוחה?" הוא שאל בלחץ עוד פעם.
"בטוחה, לך כבר .." ציחקקתי ונאנחתי. הוא מפחד עליי יותר מידי. אני לא ילדה קטנה, זה לא שלא נישארתי אף פעם לבד בבית.
"טוב הולך, אבל תנעלי את הדלת."
"אני אנעל, רק צא כבר." אמרתי ודחפתי אותו.
"לילה טוב יפה שלי, אוהב אותך." הוא נישק אותי שוב, הפעם נשיקה קצרה יותר.
"גם אני אותך אהוב שלי, לילה טוב." הוא יצא. נעלתי את הדלת כמו שהוא ביקש.

התיישבתי על הספה.
בוהה בנקודה לא ברורה על הרצפה. לא יודעת כמה זמן בהיתי, אבל זה הרגיש לי שנים כשהתפקסתי ושמעתי את הדלת ניסגרת וקולות של עקבים מילאו את השקט ששרר בבית.
"נועה את עדיין לא ישנה?!" אימי שאלה אותי בתדהמה. הרמתי את המבט שלי מהרצפה והסתכלתי עלייה במבט חסר הבעה.
"אני חושבת שמגיעה לי כמה הסברים …אבא התקשר." אמרתי לה והושטתי לה את הטלפון. ישר תקפתי לא יכלתי להשאיר את יותר בבטן.
היא לקחה את הפאלפון נאנחה והרכינה תראש כלפי מטה.

נ.מ מאי –
התעוררתי בבוקר ועשיתי אירגוני הבוקר שלי.
לבשתי חולצה לבנה של ביהס, שורט גינס קרעים לא קצר מידי ונעלי וואנס בצבע תכלת.
סידרתי את השיער השחור חום המתולתל שלי. התלתלים הארוכים שלי הסתדרו מעולה היום התאפרתי, התבשמתי, לקחתי את התיק וירדתי למטה.
הנחתי את התיק שלי על הספה ובדקתי שכול הספרים שלי נימצאים שם.
פתאום שמעתי רעשים מעבר לדלת ואת הדלת מנסה להיפתח. ניחצתי קצת.
תפסתי את הקלמר שלי הדבר הראשון שהיד שלי תפסה ולא הוזזתי את המבט שלי מהדלת שראיתי את הדלת ניפתחת זרקתי על מי שניכנס את הקלמר וצרחתי.
בחיים שלי לא פחדתי ככה.
"תרגעי סיס זה אני!" שמעתי קול מוכר ופקחתי את העיניים.
"תגיד לי מה אתה מטומטם, אתה יודע איך ניבהלתי?!" צעקתי עליו והרבצתי לו. זה יובי, הוא לא נורמלי הלב שלי בתחתונים!
"סליחה חיים שלי אני מצטער לא התכוונתי .." הוא אמר וחיבק אותי.
"דיביל! איפה היית עד עכשיו?!" שאלתי אותו.
"במסיבה שחברים שלי אירגנו לי .."
"אין פלא יש לך ריח של סיגריות ואלכוהול. סטינקי כנס להתקלח!" אמרתי לו בגועל והתשחררתי מהחיבוק שלו והוא החזיר אותי אליו.
"איף ימסריח .." הוא נישק לי את הלחי והשתחררתי ממנו.
"סיס תכיני לי קפה שחור כמו שאני אוהב בכוס גדולה אבל, תודה חיים שלי." הוא אמר והלך לכיוון החדר שלו.
"ותחליפי את המכנס!" הוא הוסיף והצביע על המכנס. לא רוצה ולא רוצה.
הכנתי לו את הקפה, שמתי לו את זה על השידה בחדר עם עוגיות שוקולד ציפס שהוא אוהב בצד ויצאתי לביהס.
'מיאמור איפה אתה?' שלחתי לרונצ' הודעה.
'מבזבז את המאה שקל ;)'
'קורע מצחוק חה חה חה'
'חחחחח סתם אהבה שלי אני מולך תרימי את הראש' הוא שלח לי. הרמתי את הראש והסתכלתי קדימה ולא ראיתי כלום.
'איפה אני לא רואה ..' שלחתי לו.
'חחחחחחח עבדתי עלייך, עדיין לא יצאתי מהבית אפילו.' הוא ענה לי. איך הוא אוהב להטריף אותי יוואוו!
'אני שונאת אותך!!!'
"ואני אוהב אותך …" הוא אמר לי וכרך את ידיו סביב מותניי כשהגב שלי מוצמד לבטנו.
"אני לא!" אמרתי ושילבתי ידיים בכעס.
"צחקתי חיים שלי דיי .." הוא סיבב אותי כדי שאני אסתכל עליו.
"אתה מעצבן." עניתי לא עם מבט עצבני.
"אבל את מאוהבת בי קשות." הוא אמר בחיוך מתנשא וגרם למבט העצבני שלי להתמוסס ולחייך.עם כמה שניסיתי לא לחייך.
"איך אני מת על החיוך הזה ירביי!" הוא הרים אותי עליו כשהרגליים שלי כרוכות סביב המותנים שלו. צחקתי.
"אני אחכה הרבה זמן כדי לקבל נשיקת בוקר טוב?" הוא אמר. חייכתי והפסקתי לשלב ידיים והנחתי את הידיים שלי על הצוואר שלו ונישקתי אותו.
אפילו לכעוס עליו אני לא מצליחה, מה יהיה איתי.

נ.מ ליאור –
"אני מוכן ומזומן להכול, ייאלה שוטי מה את רוצה?" ניגשתי לנועה היא ישבה בהפסקה על הדשא עם הרגליים מקופלות כלפי מעלה והראש מונח עליהם.
וואלה יצאתי מטומטם שהתערבתי איתה על זה, הייתי מתערב איתה על חמש שקל וזהו.
היא לא ענתה לי היא הייתה עם מבט שקוע על משהו לא ברור מה, כאילו מישהו כיבה לי אותה.
מה יש לה?
"כדור הארץ לנועה, הלו יש מישהו?!" ניפנפתי לה מול העיניים עם היד. שום תגובה.
"מאמי .." הרמתי את הפרצוף שלה למול שלי, היא הסתכלה לי בעיניים עם מבט אדיש ולא מפוקס.
"את מוכנה להסביר לי מה קורה לך? מאז אתמול את מתנהגת ככה, אפשר בבקשה את הנונה שלי בחזרה."
"ליאור אני רוצה להיות לבד. זה כול מה שאתה צריך לעשות היום, לתת לי להיות לבד." היא אמרה בקול מותש ועייף.
על הזין שלי אני משאיר אותה לבד, קורה לה משהו ואני לא יודע מה וזה מתחיל לטריף אותי. זאת לא נועה שאני מכיר בכלל ואני רוצה את שלי בחזרה עכשיו!
"אני לא זז מפה עד שאת מספרת לי מה קורה!" אמרתי בדאגה והסתכלתי לה בעיניים שסירבו להסתכל עליי בחזרה.
"ליאור לא קרה לי כלום! אני בסהכ רוצה להיות לבד אסור?!" היא ענתה לי והסתכלה לי בעיניים ובפעם הראשונה הפרצוף שלה הביע רגש. כעס.
"דיי לחרטט אותי נועה, אני מכיר אותך לא מאתמול, אני דואג לך דברי איתי." היא נאנחה וקמה.
"לאן זה? נועה אני מדבר איתך!" צעקתי לה כשהיא התרחקה ממני.
"ליאור לא ביקשתי הרבה, תן לי להיות לבד, בבקשה.."היא הסתובבה אליי ואמרה לי בקול חנוק שמאיים לפרוץ בבכי.
"נועה.." אמרתי מודאג לאללה והתקדמתי לאט לכיוונה אבל היא סימנה לי לא עם הראש ופשוט ברחה משם.
ראאבק מה יש לה?!