” i’m beautiful in every single way”… – פרק 19

נ.מ מאי-
"מה ההפתעה?!" שאלתי את אבא שלי.
"עוד חצי שעה תדעי…" אבא שלי ענה לי עם חיוך.
"אבא אתה יודע שאני חסרת סבלנות בעליל, נו דבר מה זה?" אמרתי בחוסר סבלנות ואבא סימן לי לא עם הראש והצביע על השעון בכף יד שלו.
עברה חצי שעה סיימתי לאכול, היה צלצול בדלת ניגשתי לפתוח.
"אבא נו עברה חצי שעה אתה מוכן לספר לי כבר!!!" צעקתי לו ופתחתי תדלת. הייתי בהלם
"יובל?!?!" לא חשבתי פעמיים וקפצתי עליו בחיבוק. לא ראיתי אותו כמעט שנה.
"חיימשלי." הוא אמר וסיבב אותי כשאני עליו.
יובי זה כמו התאום הלא תאום שלי.
הוא האח הכי מדהים ותומך בעולם, אני מתה עליו.
הוא כמו אחות גדולה אני מספרת לו הכול, אני מתייעצת איתו על בגדים, הוא מתייעץ איתי על בנות ולא חסר לו, טוב לא מאשימה אותו חתיך כמו אחותו.
ליובי יש מארינס והשיער שלו בצבע חום שחור כמו שלי, יש לו עיניים ממכרות בצבע חום דבש עדין מאוד וריסים ארוכות כמו שלי, הוא גבוה.
פשוט מושלם.
כולם חיבקו אותו ונישקו אותו.
"נו מה את אומרת על ההפתעה?" אבא שאל אותי.
לא ידעתי שהוא אמור לבוא היום.
"ההפתעה הכי טובה שיש!!" אמרתי וחיבקתי את יובי מהצד ששתי הידיים שלי סביבו והוא נישק אותי בראש.

"מה סיס, את ורון הא?" ישבנו אצלו בחדר בערב רק אני והוא, רון הלך מקודם.
"כן. הרבה קרה בזמן שלא היית פה." עניתי לו.
"אחותי הקטנה מאוהבת…?" הוא אמר ושיפשף לי תראש כששכבנו על המיטה אחד ליד השני.
"דיי קרצייה …" צחקתי ואמרתי לו כשהתיישבתי.
"מה זה..? לאחיך הגדול את קוראת קרצייה? אני לא פה שנה ואת מרשה לעצמך להתחצף הא?" הוא אמר וזרק עליי כרית.
זרקתי עליו בחזרה, התחלנו מלחמת כריות כמו שני ילדים קטנים, התגעגעתי לזה.
"טוב דיי דיי נכנעת. סליחה אתה לא קרצייה אתה 'אח מושלם'."
"אוו זו הגישה." הוא אמר ונישכב על המיטה כשהראש שלו מונח על ידיים שלו.
"נוו מה קנית לי?" שאלתי. אם הוא לא קנה לי את מה שביקשתי ממנו אני מטיסה אותו בחזרה לחו"ל.
"מה הייתי אמור לקנות לך משהו?!" הוא שאל בתמימות.
"יובי אני יהרוג אותך, אני לא צוחקת!" אמרתי לו עם אצבע מאיימת.
"סתם סתם יקופה זה באוטו למטה." הוא אמר וצחק.
"חזרת מצחיק אני רואה .." אמרתי לו עם פרצוף עצבני וזרקתי עליו כרית.
"מה תמיד הייתי לא?" הוא שאל עם חיוך.
"לא." עניתי לו עם פרצוף אדיש.
"חולה עלייך." הוא צחק ואמר.
המשכנו לדבר ולדבר כאילו לא התראינו שנים.

נ.מ נועה –
"עזוב שמעון אני לא רוצה שהילדה תיפגע מזה, עדיף לוותר…" נכנסתי הביתה ושמעתי את אימא שלי מדברת בטלפון. היא קלטה שנכנסתי וסיימה את השיחה.
"עם מי דיברת?" שאלתי בחשש.
"סתם עם לקוח שאני מייצגת …אבל עזבי מה שלומך, איפה היית עד עכשיו?" היא ענתה לי במהירות.
"אצל ליאור .." עניתי לה והוצאתי לי שתייה מהמקרר.
"הלו ..?" היא קיבלה עוד שיחת טלפון וענתה לה.
"היי לימור מה קורה? מה שלום הילדים …ברוך השם." לימור זאת דודה שלי, אחות של אימא.
"שלחי לה ד"ש.." אמרתי לאימא שלי ויצאתי מהמטבח לעבר החדר שלי.
נישכבתי על המיטה והייתי עם המחשב. הפלאפון שלי בתיקון, אני מאוד מקווה שהוא ישרוד.
ניכנסתי לפייסבוק שעד השנה הזאתי היה ליופי.
הייתי מעלה תמונה פעם במיליון שנה, עושה לייקים בקושי, אבל השנה זה השתנה אני יותר משתמשת בו משנים קודמות, המון בקשות חברות צצות פתאום מאנשים שאני פחות מכירה, אני מעלה תמונות, מגיבה, עושה לייקים.
אפשר להגיד שנוצרה 'אני ' חדשה, אבל לא פחות טובה מהמקורית.
עצרתי כשראיתי תמונה של מאי ויובל אחיה הגדול. יוואו הוא חזר?!
יובל הוא אח שאני הייתי רוצה שיהיה לי.
הוא ומאי כשהיינו קטנים היו צמד חמד, במיוחד אחריי ש..אימא שלהם נפטרה.
הם מחוברים אחד לשני ומסתדרים בצורה מדהימה.
הגבתי להם ועשיתי לייק.
'רואים את המשחק אצלי בתשע וחצי אל תשכחו.' שלחתי הודעה בקבוצה שלנו בפייסבוק.
קבענו היום לראות תמשחק של ברצלונה נגד ריאל מדריד אצלי בבית.
אני אוהדת שרופה של ברצלונה במיוחד בגלל ניימאר, הוא פשוט מושלם.
התערבתי עם ליאור שאם הם מנצחים אני מקבלת מה שאני רוצה במשך יום שלם.
סגרתי את המחשב וניכנסתי למקלחת, כשיצאתי הברשתי תשיער החום והארוך שלי כשאני לבושה בחולצה של ברצלונה וטייץ שחור.
ירדתי למטה וסידרתי תשולחן, שמתי פיצוחים שתייה ממתקים. הכול היה מאורגן .
אימא שלי ירדה למטה כשהיא לבושה ליציאה.
"מאמא את לא נישארת לראות תמשחק?!" שאלתי אותה.
"לא,אריאל אמור לבוא לאסוף אותי …" היא אמרה וחייכתי עלייה.
"טוב עם זה אריאל אני מסכימה לך להבריז מהמשחק .." אמרתי בחיוך מתגרה והיא צחקה וגילגלה עיניים.
"אווי את והשטויות שלך .."
"שום שטויות אימא תארגני ארוחה אני רוצה להכיר אותו יותר .."
"בעז"ה , אל תדאגי." היא ציחקקה ואמרה.

"ייאלה שקט המשחק מתחיל .." רון השתיק את כולם והשעין את המרפקים שלו על הברכיים כשצעיף של ברצלונה תלוי על הצוואר שלו. כפרה עליו הוא גם אוהד את ברצלונה .
זה אני שני רון ומאור שאוהדים את ברסה וליאור ומאי שאוהדים את ריאל מדריד.
מאור בא עם ליאור ורון הם הזמינו אותו בביהס לבוא לראות איתנו את המשחק, לא היה אכפת לי הבית שלי פתוח לכולם.
"תתכונן להפסיד אהובי." מאי אמרה לו.
"נחיה וניראה נישמתי." הוא חייך והסתכל על הטלויזה.
התחלנו לצחוק, שניי שרוטים.
"טוב חמודים אנחנו הולכים, לא להרוס לי את הבית!" אימא שלי אמרה לנו כשאריאל עוזר לה ללבוש את הזקט, הוא בא לפני חצי שעה משהו כזה.
"טוב אימא אל תדאגי .." עניתי לה.
"ביי תהנו!" הם צעקו להם ואימא שלי ואריאל יצאו.
"חמוד האריאל הזה .." שני אמרה לי והצביעה על הדלת.
"בואנה גיסתי, להירגע!" ליאור אמר לשני. שני צחקה.
"טוב שקט התחיל ."

המשחק הכי צמוד שהיה, כול הבית מלא בפיצוחים על הרצפה והשולחן ניראה כמו לא יודעת מה.
עכשיו הם בתיקו של 3:3 נישארו רק שתיי דקות הארכה.
אינייסטה היה עם הכדור הוא העביר כול שחקן שבא מולו שנייה לפני שחטפו לו הוא מסר את הכדור לניימאר, ניימאר בעט את הכדור לשער,
"גווולללל!!" צעקנו וקפצתי על מאור. הוא חיבק אותי והרים אותי באוויר.
זה רק מהתרגשות של הגול.
הוא הוריד אותי לרצפה וקפצתי עם שני על הספה ורון השתגע מרוב שמחה.
"סאמקק." ליאור אמר וזרק את הגרעינים שהיו לו ביד על השולחן.
"אני לא מאמינה .." מאי אמרה בעצבים.
"מאמי לא היה דיבור על מאה שקל?" רון אמר למאי בחיוך מתגרה והתיישב לידה.
"קח קח י'שטן." היא הביאה לו את המאה שקל, הוא הרים תשטר למעלה ונישק אותו.
"אח הניצחון המתוק!" הוא אמר ונשען עלייה והיא דחפה אותו ממנה.
"משרת יפה שלי אני מקווה שאתה מוכן למחר." אמרתי לליאור וישבתי על הברכיים לידו.
"שייט חשבתי שתשכחי…" הוא אמר וקבר תפרצוף שלו בתוך כרית.
"אולי תוותרי לי?" הוא אמר לי עם פרצוף חמוד.
"בחלומות שלך."צחקתי ואמרתי לו.
"המטאטא והסמרטוט מחכים לכם חמודים." אמרתי למאי ולליאור.
יש אצלנו מסורת, אם הקבוצה שלך מפסידה אתה מנקה אחריי כולם את הליכלוך שנוצר בזמן המשחק.
התישבנו על הספה וצחקנו על ליאור ומאי שמנקים אחרינו את כול הבאלגן שהשארנו.
שמעתי תצלצול של הפאלפון של אימא שלי, קמתי מהספה הפלאפון היה מונח על האי במטבח, היא בטח שכחה אותו פה.
זה היה מספר חסום, עניתי לטלפון אבל לא דיברתי.
"הלו..? נורית…?!" הלב שלי הפסיק לפעום לרגע.
לא שמעתי את הקול הזה כבר ארבע שנים.
"א..בא?!"