” i’m beautiful in every single way”… – פרק 18

נ.מ מאור-
"שלום כבודו, מקווה שטעים לך." המנהל החמאר הזה התקדם לכיווני.
אין אני יודע שהוא מת עליי הוא פשוט מסתיר את זה עמוק בפנים, שלא יחשוב שלא עליתי עליו.
"מה קורה מנהלינו? וואלה טעים רצח, רוצה ביס?" אמרתי והושטתי לו את הכריך.
"לא תודה, סיים לאכול וטוס לשיעור לא רוצה לשמוע מדקלה שלא היית בשיעור. ברור?!"
"כשמש מנהלינו." טפי עליו גם לא הייתי נותן לו, מה אני צריך את הרוק הטמא שלו על האוכל שלי.
"אמסלם אהובי!!" לא יתנו לי לאכול בשקט היום הא?
"אה כפרה?" שובל באה ונישקה לי את הלחי, מה זה נישקה ניראה לי עשתה לי שם צלקת.
"חיים שלי הרבה זמן לא ראיתי אותך, אתה לא מתקשר לא עונה מה יש נימאסתי עלייך?!"
וואה וואה מה היא נפלה עליי עכשיו. מה אני רכוש שלה?
"גילו לאחיין שלי גידול במוח .." לא שיש לי אחיין.
שיחקתי אותה עצוב והנחתי את הכריך בצד.
בזה הרגע אני אעשה הכול רק שתרד ממני כבר! זאתי דבק משהו מפחיד.
"וואי אני מצטערת, אני פה בישבילך לכול מה שתרצה באמת.
סליחה שחשבתי רק על עצמי וחפרתי לך."
"אני בסדר באמת, אני רק רוצה להיות לבד .." משחק אותה יענתי בדיכי.
כפרה עליי שחקן מלידה.
"בטח בטח אני אלך, אם אתה צריך משהו אבל כול דבר צלצול ואני שם." היא ליטפה לי את הרגל בסקסיות נישקה לי את הלחי והלכה.
ישתבח שמו לעד!
אינעל החיים המזורגגים שלה, בגללה האוכל שלי התקרר, סאחתווק.
"וואי מילה אני רעב." ליאור בא לקח לי את הכריך ואכל אותו.
דפק לו ביס של החיים ובנוסף לקח לי את השתייה ושתה לי חצי מהבקבוק.
"לאט נשמה, לאט."
"שתוק ותן לאכול אני רעב מת."
"אמסלם דיברתי לקיר מקודם אני לא מבין?!" לא משחרר זה.
"אמרת כשאני יסיים לאכול, לא סיימתי לפחות לא אני." צחקתי והסתכלתי על ליאור טורף את הכריך.
"אמסלם אתה מתחכם איתי?! טוסו שניכם לכיתה עכשיו!!" הוא צרח עלינו כאילו הוא לא סנטימטר לידנו. כוסדודהשלו!
"זה הבוקר טוב שלך המנהל? למה ככה נשמה הרסת את העור תוף באימא." ליאור אמר לו כשהוא נשען אחורה ושותה מהבקבוק שלי.
המנהל הפך לעגבנייה, נשבע יצא לו עשן מהאוזניים.
"לכיתה עכשיו!"
"טוב נשמה אין צורך לצרוח ככה חבל על המיתרי קול." אמרתי לו וטפחתי לו על השכם .
השארנו אותו מאחוריינו עצבני רצח.
"עובר עליו משהו לא טוב זה .." אמרתי לליאור.
"לא קיבל אתמול המניאק מוציא תעצבים עלינו " צחקנו. הבן אדם נדפק, נישבע.
ניכנסנו לשיעור, אין לי כוח למנהל הזה הוא ישמע שלא ניכנסתי לשיעור הוא סתם ישגע את אימא שלי.
ניראה לי הוא שם אותה על חיוג מקוצר בטלפון בנדר, כל דבר הוא משתנקר לה בן זונה.
"שלום לכם תודה שהואלתם בטובכם להיכנס לשיעור." המורה אמרה לנו.
"תודה לי? תודה לך המורה, את עושה את עבודתך כראוי תמשיכי כך." ליאור הסטלן הזה אמר לה והתיישב. משוגע.
"תודה רבה על האישור עכשיו שב." היא אמרה לו וניסתה להסתיר את זה שהיא צחקה.
"קלוט." ראיתי את הילה הסנובית של הכיתה.
יש לה ציפורניים שאלוהים יעזור, כולה מתקתקת בטלפון במהירות כאילו מישהו רודף אחרייה.
החלטתי להעביר את השיעמום קצת והתקשרתי אלייה מחסום, זאתי אין אצלה השתק היא חייבת להראות לכולם שהיא מבוקשת ומחפשים אותה.
"נו באמת מה זה אנשים מנסים ללמוד, קצת אכפתיות .."שיחקתי אותה מתחשב בזולת ואמרתי.
"וואלה הוציאה אותי מריכוז עכשיו זה ממש לא בסדר .." ליאור זרם איתי כול הכיתה נשפכה מצחוק, והילה?! עם מבט רצחני עליי ניראלי עלתה עליי. וואעליי.
"הילה נו באמת כמה פעמיים אני צריכה להגיד לך להשתיק את הפאלפון?! הפאלפון אליי בבקשה וההורים שלך אצלי דבר ראשון על הבוקר מחר אם את רוצה אותו בחזרה!" המורה התעצבנה עלייה.
"שו הורים המורה?! אני מצטערת מה הקשר עכשיו הורים יוואו, אני מבטיחה לך שאני אשים אותו על השתק"
"לא רוצה לחמם או להתערב חס וחלילה, אבל זה מה שהיא אמרה פעם שעברה." הרמתי את הידיים באוייר.
"מאור סתום!" היא צעקה עליי. או וואה מישהי פה עצבנית יותר מידי.
"גברתי הצעירה את מוכנה לשבת בבקשה, זה לא נתון לדיון ברגע זה אני רוצה להמשיך בשיעור!"
"יוואוו .." היא מילמלה בעצבים והתיישבה בחזרה, דפקה בי מבט של מתאבק רוסי אחרי חמישה סיבובים.
"בואנה אחי מרחם אלייך .." ליאור צחק והסתכל על הילה.
"לא מבינה צחוקים זאתי יאלה שלה." נשבע התחלתי לחשוש.
דיי אני צעיר ויפה, לא צריך את הציפורניים שלה תקועות לי בעיניים.
ישר בצלצול ברחתי מהכיתה למחששה להתחבא ממנה, לא רוצה לדעת מה היא תעשה לי . פחד אלוהים!

נ.מ נועה –
"אני יאהב אותך יותר אם תבוא לקחת אותי מפה .." שני לא הפסיקה לדבר עם גיא בפלאפון, ככה שאני יושבת ומעבירה את ההפסקה בלהקשיב לחפירות שלה.
אחלה הפסקה.
"נועה ..שני!" מעיין מהכיתה של מאי צעקה והתקדמה לכיוונינו.
"מה קורה יפות?" היא נישקה אותנו בלחי ונעמדה מולינו.
"הכול מצויין, מה קרה משהו?" היא ניראתה מחוייכת יותר מהרגיל ותאמינו לי שהיא מרבה לחייך. יותר מידי.
"רק רציתי להזמין אתכן למסיבת יומולדת שאני מארגנת שבוע הבא הולך להיות אש באמת אלכוהול מוזיקה אוכל טוב. אתן תבואו?" היא שאלה אותנו בהתרגשות.
"בטח איזה שאלה, ברור שנבוא!" עניתי לה והיא סימנה לי עם הראש לעבר שני שלא הקשיבה בכלל.
"אל תדאגי היא תבוא." ציחקקתי ונאנחתי.
"סבבה אל תשכחו שבוע הבא אני אסמס לכן את הפרטים, ייאלה ביי."
"ביי." אמרתי לה החיוך.
"דיי יפחדן היא לא תעשה לך כלום שחרר אותי .." שמעתי את ליאור הרמתי את המבט שלי מהפלאפון וראיתי אותו כשמאור מאחוריו מחזיק בחולצה שלו ולא מפסיק להסתכל לאחור מה יש לו ?
"לא מפחד פשוט..חושש קצת." ליאור דפק לו מבט של 'בטח '.
"טוב נו מה אתה רוצה ראית תציפורניים שלה, לך תדע אולי היא משייפת אותם עכשיו ומחפשת רק הזדמנות לדקור אותי."
"באימא אתה נמושה …" ליאור אמר לו והושיב אותי עליו ונישק אותי בצוואר.
"חבר חרא אתה! שני תצילי אותי פליז." הוא התחנן אלייה.
לא שהיא התייחסה אליו היא קמה מהספסל והוא אחרייה, מעיפה אותו ממנה כדי לדבר עם גיא בשקט.
צחקתי כשראיתי אותה מתחמקת ממנו והוא רק רודף אחרייה.
"מה יש לו זה?" שאלתי את ליאור.
"בגללו להורים של הילה יש ישיבת צוות בבוקר עם המורה, והוא מפחד שהיא תשרוט אותו למוות." הוא אמר וצחק. הוא לא אף פעם לא מבין שאסור להתעסק עם החתולה הזאת.
"מה שלום הנונה שלי…."הוא אמר ונישק אותי בכתף.
"רק שתדע שאני עדיין כועסת עלייך …" אמרתי בקול חמוד וכועס וקמתי ממנו.
"מה עשיתי חיים שלי?"
"אתה אפילו לא זוכר מה עשית אתמול?!"
"למה..? עשיתי משהו שאני אמור להתחרט עליו?!" הוא שאל בלחץ.
"אתה הרסת לי תפלאפון עם האלכוהול המסריח שלך, זה מה שקרה!" הוא שפך לי על הפלאפון וודקה מסריחה ועכשיו הפלאפון חצי עובד חצי גוסס.
"פעם אחרונה שאת מלחיצה אותי ככה .." הוא אמר כאילו אבן ירדה לו מהלב.
"ברור שאתה אמור להילחץ! אתה יודע כמה דברים יש לי שם?" התבכיינתי לו וסובבתי את המבט שלי ממנו ושילבתי ידיים, מה ניראה לו?!
"דיי חיימשלי אני מצטער אני אשלח לך אותו לתיקון מבטיח." הוא חיבק אותי וסיבב תראש שלי לכיוונו.
"עם ימחקו לי דברים מהפלאפון אני אזרוק את שלך לאסלה." הוא צחק ונישק אותי.
"מאור אם אתה לא עוזב אותי אני מתקשרת להילה ואומרת לה שאתה כאן!"שני צעקה עליו.
"ייאלה לא צריך תעזרה שלכם, אני הולך לרולות מכיתה יב." צחקנו עליו והוא הלך כשהוא לא מפסיק להסתכל לצדדים.

נ.מ מאי –
"על כמה אתה מתערב איתי?" שאלתי את רון.
וא נשכב לו על המיטה שלי ואני נעמדתי מולו עם היד מושטת לעברו.
"כמה שאת רוצה .." הוא ענה לי עם ביטחון.
"מאה שקל אם אני מנצחת."
"סגרנו!" לחצנו ידיים והוא משך אותי עליו והתהפך כך שהוא מעליי עכשיו.
"חבל על הכסף שלך .." הוא לחש לי כשהפרצוף שלו היה קרוב לשלי.
"חבל על שלך נשמה אתה תראה שאתה תפסיד." אמרתי לו בהתגרות.
הוא חייך ונישק אותי.
שמענו תיקתוק בדלת.
" מי זה?" צעקתי.
"זאת אני סיגל אפשר להיכנס?" היא צעקה מעבר לדלת.
"כן ..בטח" רון קם ממני והתיישבתי.
"רון מה נישמע, לא ידעתי שאתה פה." משחקת אותה נחמדה פחח'.
"ברוך ה'." הוא ענה לה.
"רצית משהו?" שאלתי. שתגיע לפואנטה אין לי כוח אלייה עכשיו.
"אנחנו אוכלים ארוחת צהריים תרדו תאכלו איתנו בסדר?"
"אנחנו לא רעבים תודה." עניתי לה ורון הזה ענה באותו הזמן "בכיף." דפקתי לו מבט.
"אוקיי אם תרצו אנחנו בחצר.." היא חייכה אלינו ויצאה מהחדר.
"בכיף .." חיקיתי את רון.
"אני לא מבין מה יש לך נגדה .." רוןנאנח ואמר לי.
"אין לי כלום סבבה, כלום!" אני יודעת שהיא מנסה להתחבר אליי יותר אני יודעת, אבל היא אף פעם לא תהיה אימא שלי אפילו לא קרוב לזה.
אימא שלי הייתה הדבר הכי יקר לי בעולם הזה ו ..לאבד אדם כזה בין רגע זה הדבר הכי לא קל שיש.
אני עוד זוכרת שהיא נישקה לי את המצח ולחשה לי 'לילה טוב נסיכה קטנה שלי' אני כעסתי עלייה באותו לילה בגלל דבר טיפשי ואם היה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ללפני שש שנים הייתי מונעת את הריב הזה ורק מחבקת אותה.
לא חשבתי שזאת תהיה הפעם האחרונה …הפעם האחרונה שאני אראה אותה, הפעם האחרונה שהיא תגיד לי לילה טוב.
היא נסעה לארוחה לכבוד יום הנישואים שלה ושל אבא.
אבא שלי חיכה לה כבר במסעדה מחכה לרגע שהיא תיכנס בדלת ובמקום זה הוא קיבל שיחת טלפון שבישרה לו את הגרוע מכול.
הכול בגלל נהג שיכור דפוק ומטומטם שנכנס ברכב שלה שבברור היה לו אור אדום!
זה מעצבן שבגלל טעות של בנאדם אחד נהרסה משפחה שלמה.
אבא שלי היה כול כך שבור מזה, ואני יודעת שסיגל עזרה לו לעבור את התקופה הרעה הזאת שלו אני יודעת ,אבל..משהו בי לא יכול לקבל את זה שהיא תפסה את המקום של אימא שלי פשוט לא מוכן לקבל …
"נו מאמי את כועסת אליי?"
"לא אני לא כועסת אלייך .." זה לא אשמתו בכול פעם שאני רק מסתכלת עלייה היא מזכירה לי שאימא שלי לא פה יותר.
"אז אפשר חיבוק ..?" קברתי את הראש שלי בחזה שלו, מתאפקת לא לבכות, רק המחשבות עלייה גורמות לי געגוע.
"מאי ..?" שגיא הבן של סיגל ואבא שלי ניכנס לחדר.
"מה שגיא .." עניתי לו בחוסר סבלנות.
"אני רוצה שתבואי לאכול איתי .." הוא אמר לי ונעמד ליד המיטה.
"אני לא רעבה שגיא ,לך תאכל."אמרתי לו
"אז גם אני לא רעב! אם את לא אוכלת גם אני לא אוכל." הוא אמר והתיישב על המיטה כשהוא משלב ידיים.
"טוב בוא." השתכנעתי. לא רוצה שישב לי על המצפון שהוא לא אוכל בגללי.
"יש!" הוא חיבק אותי שקמתי, ילד תחמן.חיוך עלה לי על הפנים.
עם יש משהו טוב בנישואים שלהם, זה שגיא.
"את בסדר חיים שלי?" רון שאל אותי שנייה לפני שיצאתי מהחדר. הנהנתי בראשי.
"את יודעת שאני אוהב אותך, ואני מבין שאת עדיין לא התרגלת אלייה אבל את חייבת להבין שהיא רוצה רק לטובתך. תני לה צאנס." הוא אמר לי כשהוא תופס לי בפנים ומעביר לי את השיער למאחורי האוזן.
"אני אוהבת אותך" אמרתי בחיוך.
הוא נישק אותי וכשבאתי להתנתק הוא נישק אותי בחזרה ולא שיחרר הוא יודע שליד אבא שלי אסור לו לגעת בי אז הוא מנצל כול שנייה לפני.
"פחדן .. " מילמלתי לו תוך כדי נשיקה.
"לא פחדן מכבד את הרצונות של אבא שלך.." הוא אמר לי בחיוך.
"כן בטח." צחקתי וברחתי לו.
התיישבתי ליד שגיא, אבא נישק אותי בראש ובילגן לי תשיער.
"אבא .." מלמלתי בכעס, מודה קצת צחקתי.
לפעמיים הוא מתנהג כמו ילד קטן.
" בואו בואו לשולחן לאכול הגיע הזמן לחם לחם ופירות אנו אוהבים מאוד הארוחה כה טעימה אין מסיכין בשעת הסעודה בתיאבון!" שגיא התחיל לשיר ואני אחריו, זה שיר שהוא למד בגן שנה שעברה והדביק אותי בו.
התיישבנו בשולחן אני רון עדן אחותי הקטנה היא בת שלוש עשרה, סיגל ואבא שלי.
אנחנו ארבעה ילדים במשפחה אני עדן יובל אחי הגדול הוא בן עשרים ואחת, ושגיא בן חמש.
אנחנו משפחה בין אם אני ירצה או לא.
"יש לי..זאת אומרת לנו, לי ולסיגל הפתעה בישבילכם.." אבא שלי אמר והסתכל על סיגל בחיוך וגם היא עליו.
"מה ההפתעה?"