I’ll take care of you- פרק 5

המבחן הלך לי מצוין, אפילו מעיין הצליחה בו, למען האמת המורה לא הקשה עלינו והתחכם, אלא עשה רק תרגילים קלים ופשוטים לסיכום החומר.
״אני בהחלט הולכת לקבל את מכונית החלומות שלי בזכותך!״ מעיין קפצה אליי באושר כשיצאה מהכיתה וחיוך מרוח על פניה.
ההורים שלה הבטיחו לה שאם תהיה לה תעודה טובה היא תקבל את שאר הכסף למכונית אליה חסכה במשך שנה וחצי.
״אני שמחה שהלך לך טוב.״ אמרתי בחיוך וסחבתי אותה על גבי אל השירותים שבסוף המסדרון בכדי לסדר את השיער שלא הקשיב לי הבוקר והחליט להתמרד.
הורדתי אותה ממני והנחתי את התיק על הרצפה שהייתה יחסית נקייה לשירותי בית הספר של שכבת יא׳.
״אתה תבוא למסיבת רחוב?״ שמעתי קול מאחד מתאי השירותים, צמצמתי את עיניי והנחתי את אצבעי המורה על פי בכדי לסמן למעיין שתהיה בשקט.
״ברור.״ שמעתי עוד קול, הפעם גברי, מעיין סתמה את פיה בעזרת ידה בכדי לא לפרוץ בצחוק מתגלגל, הורדתי את אצבעי מפי וגלגלתי את עיניי, משחררת את הקוקו ההדוק ושוזרת צמה רגילה.
״בוקר טוב גם לך.״ אמרתי בהתגרות מוסוות לנופר שיצאה מתא השירותים ואחריה ערן, היא התעלמה ממני ויצאה מהשירותים.
״איך הלך המבחן.״ ערן התעכב לרגע ושאל בחיוך מתנשא, ישבתי איתו ארבעים וחמש דקות והוא אפילו לא ניגש למבחן אלא הבריז עם נופר שבכלל לא הייתה אמורה להגיע לבית הספר, אני בטוחה שאימא לא ויתרה לה הפעם.
לא הגבתי לערן, הוא יצא עם החיוך שלו בזמן שאני מגלגלת את עיניי שוב ומעיין סוף סוף פורצת בצחוק.
~~

-נקודת המבט של ערן-

״נלך לבחוץ קצת?״ שאלתי את נופר וכרכתי את ידיי סביבה, היה לי חם למרות מזג האוויר הקריר.
זו הפעם החמישית למחצית הזו שאני מבריז ממבחן, זה קצת הפריע לי שהברזתי ממבחן שהתכוננתי בשבילו בכדי להיות עם נופר להקשיב לבכי שלה, אבל בשביל הבחורה הזאת אני גם אהרוס לעצמי את העתיד אם צריך.
״אבל קר לי.״ התלוננה והנחתי עליה את הג׳קט שלי שגם ככה לא לבשתי, היא חייכה כמחוות הודיה ונצמדה אליי, כרכתי את זרועי סביבה בחזרה ומחצתי אותה אליי.
״מה קורה בן-בן?״ שאלתי כשהתיישבתי ליד בן, הוא כיבה את הסיגריה שלו ופלט את העשן החוצה באיטיות.
״מה קורה רן-רן?״ שאל וטפח על גבי, נופר התיישבה לידי והתכרבלה בתוכי מהקור שרק גרם לי להנאה.
״מי זאת היפה שמתחבאה שם?״ שאל בחיבה ידידותית והיא נתנה לו נשיקה באוויר.
״איך היה המבחן?״ שאלתי והוא עיוות את פרצופו.
בן אף פעם לא היה טוב בלימודים, בדיוק כמוני רק שאני אפילו לא התאמצתי, הוא השתדל וניסה להצליח אבל הוא רק נכשל ונכשל, פעם אחר פעם.
״לא טוב, הרגשתי כאילו הוא בוחן אותי בסינית.״ אמר בבאסה ושלף עוד סיגריה מהחפיסה.
״מתי תפסיק לעשן?״ נופר שאלה בדאגה.
״ביום שאני לא אקבל נכשל.״ אמר והדליק אותה, קצת ריחמתי עליו אני לא אשקר, רציתי שהוא יצליח, הוא בן אדם טוב.
״אתה חכם.״ נופר המשיכה לנסות לעודד אותו ואני נישקתי את מצחה באהבה, אם רק היו מנסים לא לשפוט אותה לפי הלבוש ולהבין באמת כמה היא טובה.
היא הניחה את ידה על בטני וסידרה את הג׳קט שהיה גדול עליה בכמה מידות על כתפיה.
״בדיוק כמו שאת מכוערת.״ הקניט אותה וצחקנו כולנו.
טל יצאה גם היא יחד עם חברה שלה, מעיין, מתיישבות בפינות הישיבה המקבילים הנמצאים תחת העץ ובמרחק של כמה מטרים מהספסלים שלנו, הן הניחו את הצ׳יפס שקנו מהקפיטריה על שולחן העץ והחלו לאכול, מדברות על נושא שלא ידוע לי.
״אולי תבקשי מאחותך הגאון שתעזור לי.״ בן ביקש ומעך את הסיגריה השנייה שלו על רצפת המלט, דורך עליה בכדי שתתכבה.
״תבקש ממנה אתה, אני לא הולכת להסתכל לכיוון שלה אפילו.״ השיבה בגועל.
״אוקיי.״ אמר בקלילות ונעמד, מתקדם אליהן בצעדים בטוחים.
~~

-נקודת המבט של טל-
״היי שטרן!״ קול קרא בשמי והסבתי את ראשי, מבחינה בבן.
מה הוא רוצה? אני והוא בחיים לא החלפנו יותר משתי מילים.
״אני?״ שאלתי בשיא הטיפשות והצבעתי על עצמי.
״את רואה כאן עוד שטרן?״ שאל בחיוך, לא ידעתי אם זה היה חיוך לעגני או חיוך חברותי. הנדתי בראשי לשלילה.
״אני צריך את העזרה שלך.״ אמר והתיישב על ספסל העץ כשכל רגל שלו בצדו האחר.
״בשביל מה אתה צריך אותי?״ שאלתי כלא מבינה והוא הסיט את מבטו למעיין שטחנה צ׳יפס טבול בקטשופ וקרץ לה.
״אני צריך שתעזרי לי ללמוד.״ הוא ביקש כשהסב את ראשו בחזרה אליי ולקח צ׳יפס אחד, אוכל אותו.
״ללמוד למה?״ שאלתי, סוג של חוקרת אותו, לא ממש התחשק לי לשבת וללמד את המעשן והשתיין של השכבה.
״ללמד אותי צ׳כית, זו שפה שמסקרנת אותי וגורמנת לי להתחרמן,״ אמר בציניות וגלגל את עיניו לרגע. ״צריך את העזרה שלך במקצועות כמו מתמטיקה, היסטוריה, פיזיקה מזוינת, כאלה.״ הסביר את עצמו ופניו האדימו מכך שלא לקח אוויר, מעיין גיחכה וניענעה בראשה מצד לצד.
״מתי המבחן הבא שלנו?״ שאלתי את עצמי ופתחתי את האייפון, נכנסת ללוח השנה ששם מצוינים לי כל המבחנים לרבעון הקרוב.
״יש לנו מבחן בלשון בעוד שבוע,״ הודעתי לו. ״תבוא אליי מחר או בעוד יומיים ונתחיל לתרגל.״ הוספתי והוא הנהן.
״ניפגש מחר שטרן!״ אמר בשמחה וקם ממקומו.
״מה זה היה עכשיו?״ מעיין שאלה בהרמת גבה ומשכתי בכתפיי.
~~

אני לא אשקר, טיפה התרגשתי מהעובדה שבן אמור לבוא ללמוד אצלי, אני ובנים לא משדרים על אותו הקו, למרות שזה הגיל אף פעם בנים לא עניינו אותי כל כך או היו מרכז העניינים שלי, אני חושבת שהם בדיוק כמונו, הבחורות פשוט עם איבר אחר בין הרגליים וחרמנים הרבה יותר.
דפיקה נשמעה בדלת ולפני שיצאתי וידאתי שאני נראית בסדר, הקוקו הפשוט וג׳קט הבייסיק מפוקס לא היו אמורים להראות שהתגנדרתי, אלא רק התלבשתי פשוט.
״זה בשבילי!״ נופר יצאה בקריאות מחדרה וירדה בגרם המדרגות, כשנעלי הבית שלה משמיעות קולות מרגיזים.
חיכיתי ונשענתי על המעקה הצבוע בחום בהיר.
״בן?״ נופר שאלה בהפתעה אך לא יכולתי לראות את הבעת פניה מאחר וגבה היה מולי, חייכתי לעצמי ונעליו השחורות של בן בצבצו מהדלת.
״מופתעת לראות אותי?״ שאל בחיוך ונכנס, יכולתי עכשיו לראות את הג׳ינס הבהיר שלבש.
״קצת, מה אתה עושה פה?״ נופר שאלה כלא מבינה, היא תשתגע כשתבין הוא פה בשבילי.
״אני לומד עם אחותך למבחן בלשון.״ הסביר ונשק ללחייה, היא נשארה קפואה והוא חלף על פניה, היא הסתובבה על עקביה אך עדיין לא יכולתי לראות את הבעת פניה, רק יכולתי לשער שהיא מופתעת על סף המבועתת.
נכנסתי לחדרי ונשכבתי על המיטה כשהספר בידי ואני לקראת סיומו, מחכה שבן יעלה לאחר שיסיים את שיחת החולין עם נופר.
״שטרן?״ בן דפק על דלתי והסטתי את מבטי מהספר, בידו הייתה מחברת צהובה, הוא הניח אותה על הספרייה ויצא למרפסת.
זו רק אני או שגברים נמשכים למרפסת שלי באופן אוטומטי?
״בואי נלמד בחוץ.״ הוא הציע, או קבע, הנחתי את הסימניה בעמוד בו עצרתי ובכלל לא התקדמתי, השארתי את המחברת שלו על הספריה בהנחה שלא כתוב בה שום דבר מאחר שירבוטים וציורים של המורה המלאה ללשון.
״נתחיל בשם המספר.״ הודעתי וזרקתי את המחברת שלי על השולחן, מתיישבת על הספה כשרגליי מקופלות.
״מה יש עם שם המספר?״ שאל ושלף סיגריה מהחפיסה שהייתה בידו, כאילו ליוותה אותו לכל מקום, הוא אובססיבי לסיגריות.
״אם אני אבקש ממך להפסיק עם הסיגריה הזו אתה לא תפסיק, נכון?״ שאלתי את המובן מאליו, הוא הנהן בהסכמה ונאנחתי.
״נתחיל בקל איך אומרים, שלושה שולחנות או שלוש?״ שאלתי אותו והוא שיחרר את העשן, מהרהר לרגע.
״שלוש, כי זה שולחנות ולא שולחנים.״ הוא ענה בביטחון וצבטתי את גשר אפי ביאוש, המצב גרוע משחשבתי.
״בוא נהפוך את זה ליחד, שולחן זה…?״ שאלתי וחיכיתי שישלים אותי.
״אחד.״ ענה.
״יופי, שולחן זה אחד אז שלוש או שלושה?״ שאלתי שוב בתקווה שהבין את כוונותיי.
״עדיין שלוש כי זה עדיין שולחנות ולא שולחנים.״ ענה שוב את אותה התשובה המטופשת וניענעתי בראשי מצד לצד.
״זה שלושה, אבל בוא נעזוב את זה לרגע.״ אמרתי והוא הנהן בהסכמה, מאפיר את הסיגריה על השולחן.
״אל תעשה את זה!״ קראתי בכעס וקמתי מהספה, מעיפה את האפר מהשולחן.
״תן לי את זה!״ קראתי ושיחררתי מידו את הסיגריה, מתפתה שלא לכבות אותה עליו אלא לדרוך עליה ולהעיף אותה מהמרפסת.
״ככה יותר טוב.״ אמרתי בהקלה והתיישבתי בחזרה, בן הסתכל עליי כעל משוגעת ואני הרמתי אחת מגבותיי.
״אל תסתכל עליי ככה!״ הפצרתי בו והוא הסיט את מבטו לנוף.
״כשאתה אומר ילד, זה ילד אחד או ילד אחת?״ הלכתי על שיטה טיפה יותר קלה והבעתו של בן לא השתנתה.
״אני לא עד כדי כך מפגר, זה ילד אחת.״ הוא אמר ופערתי את פי.
״סתם סתם, ילד אחד.״ הוסיף וצחק, נשפתי בהקלה וצחקתי גם אני על עצמי.
״למה אי אפשר להגיד שלושה בנות? מה זה החרא הזה?!״ הוא צעק עליי כלא מבין, כאילו אני פיתחתי את השפה העברית.
״כי ככה, זה פשוט לא עובד.״ עניתי בפשטות ומשכתי בכתפיי בכדי שיניח לי.
״למה לא? תחשבי על זה, זה יכול לעבוד מצוין עם קוקסינלים.״ הוא אמר וצחקתי, גם הוא צחק וכיסיתי את פניי בעזרת כפות ידיי, הוא בהחלט הצליח לשעשע אותי.
״אתה חייב להפסיק עם הציניות הזו.״ אמרתי וסוף סוף הורדתי את ידיי מפניי, מנסה להסדיר את נשימתי.
״יש לך פה עסק עם ציני מהשורה הראשונה.״ אמר וסידר את שיערו הקוצני בהשווצה בכדי להדגיש את דבריו.
״בקצב הזה אתה לא תסיים תיכון.״ הזהרתי אותו והוא ישר הרצין את פניו ושילב את ידיו, משחרר כמה אצבעות בכדי להוציא עוד סיגריה מהחפיסה שנגמרה ומכניס אותה לפיו.
״הנה אני ילד טוב.״ מלמל כששפתיו הדוקות בכדי שהסיגריה לא תיפול.
״שלא תעז.״ הזהרתי אותו כשקירב את המצית לסיגריה הכבויה שבעוד כמה שניות עלולה להידלק, הוא הרים את גבותיו והוריד אותן בהתגרות.
״נסי אותי.״ אמר וחייך, מדליק את הסיגריה.