I'll take care of you- פרק 38

פרק הבא פרק אחרון תודה על התגובות מדהימות שלי

לאחר שהסתיימו הלימודים נשארתי לדבר עם החבר׳ה על אירועי היום, לשמוע את קיטוריה של מעיין בקשר ליניב שזרק אותה ונסע לקצה לגור בצפון עם מישהו בגילו ועד כמה היא בודדה.
-נופר: איפה את? אני צריכה עזרה…- הודעה נשלחה מנופר ומהר לקחתי את התיק שלי שאליו נקשרו קבוצת הבלונים הגדולה.
״אני חייבת ללכת,״ אמרתי במהירות וחיבקתי כל אחד ואחד לשלום.
״לא לשכוח, היום בשמונה,״ קראתי מרחוק ויונתן הרים את אגודלו לחיוב בשם כולם.
יצאתי מבית הספר וחיברתי את האזניות לאייפון, חיפשתי שיר טוב ומצאתי אחד.
"My face above the water,
My feet can't touch the ground, touch the ground…"
שרתי לעצמי והלכתי בקצב השיר.
ממש קרוב לבית שלי הבחנתי במכונית ממש דומה לשל בן והלב שלי החל להלום בחזקה כשראיתי את לוחית הרישוי שאת מספריה אני זוכרת בעל פה.
התקדמתי בנונשלנטיות וכבר מרחוק יכולתי לראות שזה הוא, הוא גם לא לבד במכונית. הוא עם בחורה.
הייתי צריכה להתקדם יותר בכדי לראות מי זו ואם אני בכלל מכירה אותה.
׳בטח זו סתם ידידה,׳ ניסיתי לשכנע את עצמי, אבל בתוך תוכי ידעתי טוב מאוד שהיא לא ידידה.
״לא…״ מלמלתי לעצמי ולא הצלחתי לנשום כשהוא נישק אותה, לא על הלחי ולא על המצח, בפה. פעם אותי הוא היה מנשק ככה.
החזקתי את הדמעות בגרוני והתהלכתי במהירות, ניסיתי לנתק את עיניי מהם אך ללא הצלחה, זה היה כמו נצח, זה לא נגמר.
היא סוף סוף התנתקה ממנו, והבטתי בה, אף אחד מהם לא שם לב אליי וטוב שכך.
לא זיהיתי אותה, לא הכרתי אותה.
הכאב סירב לחלוף, הוא התביית על החזה שלי והזכיר כל שנייה ושנייה שהוא שם.
הבחורה יצאה מהמכונית והתקדמה לעבר הבניין, בן נשאר שם עד שהיא נכנסה ורק אז נסע. הוא באמת דאג לה.
אני עדיין נשארתי שם ובהיתי באותה נקודה שבה מכוניתו של בן הייתה.
״בן זונה…״ מלמלתי ומחיתי דמעה מעיני.

טרקתי את הדלת אחריי ומשכתי באפי.
״טל!״ שמעתי את קולה של נופר קורא בשמי והתקדמתי לסלון.
״כן?״ עניתי בלחש והנחתי את התיק בצמוד לקיר.
״מה קרה לך?!״ היא שאלה בבהלה ושיחררה בלון מלא אוויר שעף ברחבי החדר.
״אני… אני ראיתי…״ ניסיתי לספר לה אבל גל מחודש של בכי הציף אותי, זה היה קשה מדי בשבילי.
״את מה?״ היא התקדמה אליי וחיבקה אותי.
״זה בן,״ מלמלתי והיא חיזקה את חיבוקה, ״יש לו מישהי אחרת.״

״ואת בטוחה שהם התנשקו?״ היא ביררה והמשיכה לשחק בשערי כשאני שכובה וראשי מונח על ירכיה.
״זה היה כמו בסרטים העצובים האלה, פשוט עמדתי שם, מבלי יכולת לזוז, רציתי ללכת משם, בחיי שרציתי,״ התייפחתי וניסיתי להפסיק לרעוד.
״אחלה מתנת יום הולדת,״ נופר אמרה בציניות.
״נופר!״ הפצרתי בה בקול רציני.
״בסדר! בסדר!״
״אולי תעלי להתקלח ולישון קצת?״ היא הציעה ונדתי בראשי.
״אני צריכה לעזור לך,״ הזכרתי לה והיא צקצקה בלשונה.
״זה בסדר אני אתקשר לערן,״ אמרה ונעצתי בה מבט חשדני, היא לא מסוגלת לעשות משהו בכוחות עצמה.
״אני אהיה בסדר!״ אמרה בקול משכנע ושחררתי חיוך קטן ומזויף.

עליתי אל החדר שלי ופשטתי את חולצתי מעליי, נכנסתי אל השירותים ונאנחתי, השתדלתי לא לבכות, אני שונאת לבכות.
התפשטתי ונכנסתי למקלחת, מים חמים בטוח יעזרו ללחץ המטורף.
דווקא ביום ההולדת שלי אני צריכה לראות את החבר שלי מנשק מישהי אחרת. החבר לשעבר לפחות.
אבל שאלה אחת אכלה אותי, הוא יהיה במסיבה? ואם כן? אני בטוח אפרוץ בבכי שוב לעיני כל השכבה שלי, ומה יקרה אם הוא יבוא עם המכוערת ההיא? ליומולדת שלי!
״בן זונה!״ צעקתי וזרקתי את השמפו על הרצפה, הפקק של עף והנוזל נשפך ממנו.
לא הייתי מוכנה עדיין לראות אותו עם מישהי אחרת, שיגע אותי שהוא הצליח לעבור הלאה בזמן שאני עדיין מנסה לשכנע את עצמי שאני לא אוהבת אותו.
הייתי בטוחה שהוא עובר תקוםה קשה, כזו שעבור ואז נחזור להיות יחד, כמו ההפסקה של ערן ונופר אבל כנראה שהאהבה שלהם חזקה יותר משלי ושל בן.
הרמתי את השמפו מהרצפה ושמתי אותו ביחד עם כל הסבונים.
״סליחה שמפו…״ אמרתי בטיפשות ויצאתי מהמקלחת.

לאחר שהתהפכתי שעה במיטה, וחשבתי כמה בן מאושר שיש לו מישהי חדשה ועד כמה אני תקועה מאחור החלטתי לרדת ולעזור לנופר.
״מה יש? לא נרדמת?״ נופר שאלה כשראתה אותי יורדת במדרגות, חיבקתי את עצמי ונדתי בראשי.
דפיקה בדלת נשמעה ונופר חייכה.
״אלה הספקים בטח,״ היא שיערה ורצה לפתוח את הדלת, לאחר שיחה והסדרת תשלומים נכנסו כמה אנשים עם ארגזים של שתייה חריפה, שתייה קלה ומוגזת.
וכשנופר נכנסה נעצתי בה מבט.
״מה?!״ היא שאלה כחפה מפשע, ״לא כל יום חוגגים עצמאות,״ אמרה בחיוך וגיחכתי, התיישבתי על הספה והעברתי לאמטיוי.
״צריך לנפח עוד בלונים?״ שאלתי ונופר המהמה בזמן שהיא מסדרת את השתייה על השולחן במטבח, אני לא יודעת אם זה לחיוב או לשלילה.
״לא צריך לנפח, הביאו לי מין מיכל כזה של הליום, ניפחתי הכל,״ ענתה.
״תתני לי לעשות משהו לפני שאני אלך לבית של בן ואדקור אותו למוות!״ צעקתי בחלל הבית והיא זרקה עליי את כל החטיפים.
״תתחילי למלא הכל בקערות, יש לך עשר דקות ואז אני הולכת לארגן לך כזה לוק שכשבן יראה אותך הוא יצטער על הרגע שבו הוא הלך לכלבה אחרת!״ היא אמרה בנימה מבטיחה ופערתי את פי.
״את הזמנת אותו?!״ שאלתי בצווחה והיא קפאה.
״זה לא טוב?״ היא צייצה ונאנחתי.
״למה אלוהים? למה אתה כל כך שונא אותי?!״ צעקתי בכוונה שנופר תבין שזה לא טוב שהיא הזמינה אותו.
״בסדר!״ היא קראה, ״פעם הבאה אני לא אזמין אותו…״
נשפתי בכעס והתחלתי למלא חטיפים לקערות בחוסר חשק.