I’ll take care of you- פרק 16 סוג של מרתון 1/3

הפרק מוקדש לניקולינה אהובתי <3
קפצו לרציתי להוסיף אחרי שסיימתם לקרוא <3
—

״אני חושבת שהחולצה שלך התייבשה.״ הצבעתי לכיוון החולצה שעל כיסא המחשב שלי.
״מה כל כך מפריע לך כל כך שאני בלי חולצה?״ שאל ומשכתי בכתפיי. יש לו גוף ממש יפה ולא נעים לי כל כך לבהות בו, בחיים לא הייתי בכזו קרבה עם גבר ובלי שום קשר אני לא רוצה לנפח לו את האגו שגם ככה כל רגע עלול להתפוצץ מרוב שהוא נפוח.
״אם אני לא יכולה להוריד חולצה אז גם אתה לא,״ אמרתי בילדותיות ורקעתי ברגלי על המיטה.
״למה שלא תורידי?״ שאל בחיוך ממזרי ודחפתי אותו לקיר, הוא צחק ומשך אותי אליו.
הלוואי וכולם בבית הספר יכלו להיות כמוהו, הוא בהחלט משתדל להכיר אותי ולסבול אותי ואני קוץ רציני בתחת.
״הוו תאמין לי שאתה לא רוצה לראות את הגוף המזעזע שלי,״ אמרתי באותה נימה משועשעת אך הלב שלי התכווץ שאמרתי את זה.
פניו של בן הפכו ממשועשעות לרציניות ועיניו הירוקות חדרו לשלי.
״שלא תעזי להוריד לעצמך את הביטחון!״ הוא הפציר בי והפנה את אצבעו המורה אליי כאות אזהרה.
״אתה לא אימא שלי.״ זרקתי את ידיי באוויר, הוא תפס בפניי וסובב את ראשי אליו.
״את לא תגידי את זה שוב,״ הזהיר אותי, ״את יפה,״ לחש והעפתי את ידו מפניי, הוא שקרן בדיוק כמו כולם, אני לא יפה, אני מכוערת ומשעממת וחננה טיפוסית. דמעות החלו להצטבר בעיניי ומיהרתי לשירותים בכדי שבן לא יראה אותי בוכה.

-נקודת המבט של בן-
״שטרן,״ קראתי בשמה ולא הספקתי לעצור את הדלת שנטרקה וננעלה בפניי.
מה אמרתי שכל כך פגע בה לעזאזל, החלקתי כנגד דלת העץ וחיכיתי שתפתח.
״טל,״ קראתי שוב בשמה.
״טלטול,״ ניסיתי מעט חיבה אך זה לא עזר.
״יוליה.״ דפקתי על הדלת ושמעתי יבבות והתייפחויות חלשות מהצד השני של הדלת.
לא פעם ולא פעמיים דיברתי עליה עם חברים שלי וכולם הסכימו איתי, היא יפיפייה אמתית, היא יפה בגלל שהיא לא שזופה אלא לבנבנה ולא עם שיער בלונדיני מיוחד או עיניים כחולות כמו אחותה אבל עדיין, עדיין יש בה חן. היא מצליחה לסקרן אותי ולגרום לי לחייך, היא לא שטחית ומטומטמת כמו רוב הבנות שאני מדבר איתן ויוצא איתן בדרך כלל.
כשישבתי בחוץ וראיתי אותה עוברת עם החברה ההיא שלה בדרך לקפיטריה או סתם התיישבה קרוב לזווית העין שלי לא פעם ולא פעמיים דמיינתי אותה רק עם הלבשה תחתונה, זה כל כך הטריף אותי שפשוט הלכתי לעשן במקום אחר.
היא לא מתיימרת להיות מושלמת כמו נופר, אני בניגוד לאחרים שונא שלמות אבל למרות זאת יצאתי עם ברביות מושלמות. הגיע הזמן לשנות את זה.
״הי! את שם! אני יודע את לא רוצה לשמוע את זה אבל את חייבת,״ אמרתי וחייכתי לעצמי, ״את יפה,״ הוספתי ונפלתי לרצפה כשהיא פתחה את הדלת בפראיות, מדלגת מעליי ושועטת למיטה.
״אני אפסיק לבכות כמו תינוקת אם אתה תפסיק לשקר.״ היא הציבה תנאי והתרוממתי למצב ישיבה, הבטתי בגופה הקטן ופשוט רציתי לחבק אותה.
״את מעמידה אותי במצב לא נעים, אם אני אגיד לך שאני מכוערת אני אשקר ואם אני אפסיק לשקר אני אגיד שאת יפה,״ אמרתי והידקתי את שפתיי, נותן לה פרצוף של- אין ברירה, חיוך קטן צץ על פניה והיא נענעה בראשה מצד לצד, אני ראיתי בזה אישור לקום ולחבק אותה.
״תפסיקי להוריד מעצמך,״ דרשתי והתיישבתי צמוד אליה, מושך אותה לחזי בזמן שהיא נושכת את שפתה התחתונה ומעט פוצעת אותה.
״דיי,״ ביקשתי ובעזרת אגודלי הצלתי את שפתה התחתונה משיניה הפוצעות.
״אני עדיין חושבת שאתה משקר,״ היא קבעה והעברתי את ידי בשערה הארוך, כשאני אומר ארוך אני מתכוון לארוך, רפונזל ממש קטנה לידה.
״בסדר יפה, אני משקר.״

-נקודת המבט של ערן-
הרגשתי חרא, ההשפלה הזו לא הגיעה לטל, היא בן אדם ממש טוב וזה אני שלא היה מספיק גבר בכדי לעצור את נופר.
הלסת שלי עדיין כאבה מאגרופו של בן, לא החזרתי משתי סיבות, א׳ אין לי סיכוי מולו, הבן אדם סוס, ב׳ זה הגיע לי, בהחלט הייתי זבל.
אני צריך להתחיל לצאת נגד נופר, לא יתכן שאני אהיה הפודל שלה, אלך לאן שהיא רוצה, אסכים לכל דבר שלה ואשתוק כשהיא מפצירה בי לשתוק.
הגיע הזמן שאני אקח את עצמי בידיים ואראה לחברה של מה היא באמת.

-נקודת המבט של טל-
אני יכולה לחיות עם כל העניין הזה של הידידות, אני אפילו שוקלת לקשור אותו למיטה שלי בשביל שיהיה הכרית שלי.
״אתה עייף?״ שאלתי והרמתי את ראשי אל בן השקט.
״כן, קצת,״ הוא אישר וחייך חיוך קטן.
הבטתי למרפסת, הגשם לא חדל מלרדת ולנקוש על דלת הזכוכית. בן היה ללא הרכב שלו והבית שלו לפחות רבע שעה של הליכה מכאן, השעה מאוחרת והאנוכיות שבי לא רצתה שהוא ילך.
״אולי תישאר לישון כאן?״ שאלתי בתמימות והרגשתי את בטנו רועדת, הוא צחק.
״שמתי לב שאת והבטן שלי התחברתן,״ הוא צחק עליי, הרמתי את ראשי מבטנו וטפחתי עליה בחברותיות.
״היא בן אדם טוב הבטן שלך,״ החמאתי והוא נחר בבוז.
״ואת עוד רצית לכסות אותה בחולצה.״ חיוכו היהיר כיכב על פניו ודחפתי את ראשו בכוח.
״לך לישון,״ פקדתי עליו, ״ותתפלל שאני לא אחנוק אותך עם הכרית,״ הזהרתי אותו ומבטו המשועשע והשובבי גרם לי לחייך חיוך מובך.
הוא הוריד את הג׳ינס שלו ונשאר בבוקסר.
״נו באמת,״ התלוננתי ונשכבתי בקצה במיטה.
״אני מצטערת על הסצנה המטומטמת שדפקתי לך מקודם,״ התנצלתי ומשכתי את השמיכה עד לחזה שלי.
״זה בסדר, מותר לך.״ הוא ליטף את זרועי וחייכתי לעצמי.

״את תבעטי בי אם אני אקרב אותך אליי?״ הוא לחש באזני לאחר כמה דקות של שקט והדפתי אותו ממני.
״לא,״ השבתי, הוא כרך את ידו סביב בטני ומשך אותי אליו, ״אני אחנוק אתך עם הכרית,״ הוספתי והוא שחרר אותי ישירות, גיחכתי וחזרתי לקצה המיטה.
״לילה טוב רומיאו.״
״לילה טוב יוליה.״