I’ll take care of you- פרק 10

הקור חדר לעצמותיי, רכסתי את הג׳קט שלי והתהלכתי לצד ערן הלחוץ.
״לאן היא יכולה להיעלם לעזאזל?״ שאלתי בעצבים, אני עוד אשתגע מהאחות הזו, גם יוצאת להינות וגם מתזזת אותי בחיפושים אחריה.
״לא יודע, רקדנו, הלכתי לבר להביא משהו לשתות וכשחזרתי היא לא הייתה שם.״ הוא גולל את רצף האירוע ונעצרתי במקומי.
״בשביל זה הוצאת אותי מהבית?״ שאלתי בעצבים, רק בגלל שהיא לא הייתה באותה הנקודה הוא החליט שבלעה אותה האדמה.
״אם היית מחפש אותה אולי היית מוצא.״ הצעתי לו בעצבים והוא גלגל את עיניו, מזלזל בדבריי.
״יופי גאון,״ הוא מחא כפיים. ״את חושבת שלא חיפשתי?״ הוא הפציר בי ושמרתי על אותה ההבעה הכועסת שלי, עוקפת אותו וממשיכה להתקדם.
המוזיקה הרועשת נשמעה באופק, האדמה החלה לרעוד תחתיי וריח הסיגריות והאלכוהול חנקו אותי, רציתי לחזור הביתה ולהתכרבל בשמיכה שלי, אבל היא תמיד חייבת להרוס את הכל.
כבר כשראיתי את המעשנים בחוץ היה לי לא טוב, בנות באיפור כבד ושמלות קצרות בעוד שאני עם פיג׳מה, קוקו גולגול רופף שאיים להתפרק בכל רגע ונעלי בית צמריריות.
״אני אחפש אותה בפנים, תחפשי אותה מסביב.״ ערן פקד עליי בלחץ.
״איי איי המפקד.״ אמרתי באדישות והצדעתי בזלזול, הוא נעלם את תוך ההמון ואני הסתובבתי בצעדים קטנים, תוחבת את ידיי הקפואות אל תוך כיסי הג׳קט ומחפשת אחרי שיער בלונדיני וגוף חטוב.
נערים שיכורים שיכורים נתקלו בי מרוב שהיו מטושטשים מהשפעת האלכוהול, בנות זולות נותנות את עצמן לגברים זולים והמוזיקה מחרישת האוזניים גורמת לי להתכווץ.

אחרי חמש דקות של סיבובים חסרי תכלית התיישבתי על המדרכה, קוברת את הראש בין רגליי ביאוש, היה לי קר והייתי סחוטה מעייפות, מחר יש לימודים ואין מצב שאני אקום כמו שצריך.
החלטתי להסתובב עוד קצת בכדי למצוא את נופר ולחזור הביתה.
התרוממתי וניערתי את אחורי המכנס שלי, משלבת את ידיי על חזי ומתקדמת בצעדים איטיים.
״שטרן!״ שמעתי קריאה וישירות זיהיתי את הקול, הסתובבתי באיטיות על עקביי, צופה בבן מתקדם אליי בצעדים מרושלים.
״היי.״ מלמלתי באי נוחות, הוא נעמד מולי, מתנודד מעט מצד לצד כשחיוך שיכור על פניו, עיניו אדומות וריח של סיגריה נודף ממנו.
״טוב ביי.״ אמרתי בשקט לאחר שתיקה מביכה, הסתובבתי בכדי ללכת אך הוא תפס בידי, ניסיתי לשחרר אותה אך הוא אחז בי חזק מדי.
״אל תלכי.״ הוא ביקש ומשך אותי לחיקו, הנחתי את כפות ידיי על חזהו והדפתי אותו ממני, הוא מעד טיפה אחורנית והתייצב בחזרה.
ניצלתי את ההזדמנות והתחמקתי, צועדת צעדים גדולים ומהירים חזרה למקום ממנו באתי, שמעתי את צעדיו הכבדים אחריי והאצתי את הקצב.
״בחייך, אל תהיי חננה!״ הוא הפציר בי, מצאתי את זה קצת פוגע באיזשהו מקום, אין לו זכות לצחוק עליי ככה, גם כשהוא שיכור.
״לך הביתה,״ פקדתי עליו. ״אתה שיכור.״ הוספתי ומבלי ששמתי לב נתקלתי באבן ונפלתי, בן לא הצליח לבלום את עצמו ונפל עליי, עוצר את עצמו עם ידיו בכדי לא למעוך אותי.
אפילו לא עברה שנייה וכל תכולת קיבתו של בן הייתה על בגדיי, זה היה מגעיל כל כך עד שבחילה תקפה גם אותי.
״נו באמת!״ צעקתי בעצבים, לילה ארור, העפתי אותו מעליי, מנערת את ידיי המלאות בנוזל החומצי והמגעיל, רציתי כבר לחזור הביתה בכדי לזרוק את הבגדים לזבל ולהתקלח.
בן מחה את פיו בעזרת גב כף ידו, נשכב על המדרכה ונשם בכבדות, לא עניין אותי כלום פשוט רצתי משם.

״לעזאזל!״ צעקתי וטרקתי את דלת הכניסה אחריי, עליתי לחדרי בצעדים כבדים, ובדרך פשטתי בזהירות את הג׳קט והחולצה, מכדררת אותם בעדינות לכדור ומטיחה אותם בפח שבחדרי כאילו היו כדורסל, אפילו על החזייה שלי היה כתם קטן, לא נורא כל כך, כזה שאפשר לכבס.
למזלי הוריי לא היו בבית, הם היו מתעצבנים אם הם היו צופים במחזה הלא נעים הזה שבו אני מלאה בקיא.

יצאתי מהמקלחת כשמגבת עוטפת את גופי שעכשיו הדיף ריח של שמפו ותחליב רחצה ולא של מיצי קיבה, ניגבתי את שיערי במגבת השנייה וזרקתי את שתיהן לרצפה, מתקדמת בצעדים קלילים לארון שלי ומוציאה פיג׳מה נקייה ומריחה ממרכך כביסה והלבשה תחתונה.
״יוליה!״ שמעתי קול קורא בשמי ומעדתי בזמן שניסיתי להכניס את הרגל הימנית שלי למכנס הפיג׳מה, קיפצתי איתו למרפסת ולבסוף הצלחתי.
״מה אתה רוצה בן?״ שאלתי בעצבנות והוא לא התנודד מצד לצד יותר, אבל הקול שלו והמראה הסגירו את היותו שיכור.
״אני צריך לעלות אלייך רגע.״ הוא הודיע לי ואחז. בסולם החירום, לרגע נלחצתי, הוא עלול ליפול מאחר ודעתו לא הייתה עליו, שטות אחת והוא יכול לפתוח את הראש או משהו.
״אל תעלה משם!״ קראתי בבהלה והוא קפץ בקלילות לרצפה, מרים את ראשו בכדי להביט בי.
״אל תעלה בכלל!״ תיקנתי את עצמי ונאנחתי, היה קפוא בחוץ והוא בסך הכל היה בחולצת טי שירט צמודה יחסית, מכנס ג׳ינס כהה כמו תמיד ושיערו עף הצידה כמו איזה שחקן הוליוודי.
״בחייך באתי להתנצל.״ הוא הניף את אחת מידיו באוויר ושיהק לאחר מכן.
״ההתנצלות מתקבלת, עכשיו לך.״ דרשתי בקול צווחני והוא לא זז ממקומו, הוא החל להתנודד ואז נפל על הרצפה, סתמתי את פי בעזרת ידיי וירדתי בצעדים מהירים לקומה התחתונה.

״זה לא קורה לי… זה לא קורה לי…״ מלמלתי לעצמי בזמן שאני גוררת את בן הישן לביתי, שיערי הלח עף על פניי ומקשה על שדה הראייה שלי.
הוא היה כבד באופן מטורף, לא לקחתי בחשבון שהוא שוקל אולי פי שניים ממני בגלל גבהו ומסת השריר שלו, ויתרתי לרגע ונאנחתי.
״בן, בחייך תתעורר.״ ביקשתי וסטרתי לו כמה פעמים על הלחי בעדינות וכשזה לא הזיז לו נשמתי עמוק וסטרתי לו בחזקה, הצליל הדהד במקביל לצליל הרוח הנושבת, בן קפץ בפתאומיות והתרחקתי במהירות בכדי שלא יתנגש בי עם ראשו.
״תודה לאל.״ קראתי בשמחה.
״קום.״ פקדתי עליו וניסיתי למשוך אותו למצב ישיבה, הוא היה מעורפל מעט אל הצליח לעמוד, הוא נתמך בי עם רוב כובד משקלו, התקשיתי ללכת אך הצלחתי להכניס אותו לביתי.
״תנסה לעלות לחדר שלי,״ ביקשתי והוא הגיע למדרגות, נאחז במעקה ועולה בקצב מהיר יחסית.
לקחתי את האייפון שלי וחייגתי את מספרו של ערן, לאחר שהגעתי למענה הקולי ניתקתי את השיחה וכתבתי לו הודעה שבן אצלי ושיגיע במהירות בכדי לאסוף אותו.
עליתי גם אני לחדרי, בן היה שכוב על מיטתי כשזרועו על עיניו ונשימותיו סדירות יחסית, זה נורא מה שאלכוהול עושה לאנשים, אני שמחה שאני לא שותה.
נכנסתי ליחידה שבחדרי והרטבתי את ידיי, חוזרת למיטתי ומעבירה את ידיי על פניו של בן, שיתרענן מעט, הזזתי את זרועו מעיניו ונגבתי גם אותן בעזרת אגודליי.
״חם לי.״ הוא מלמל ומשך את שיערו לאחור.
״שלא תעז להוריד את החולצה שלך!״ הפצרתי בו והוא חייך כשעיניו עדיין עצומות, התיישבתי על המיטה ישיבה מזרחית ונשענתי על הקיר.
בן הניח על רגליי כרית ונשכב עליה, עיניו הירוקות נפקחו לרגע ונעצמו לאחר שנייה, הססתי לרגע ולבסוף שיחקתי מעט בשיערו, השעה הייתה אחת, תהיתי לרגע איפה ההורים שלי ומה הם יגידו כשיראו את בן שכוב על רגליי, קרוב למדי שאני לא ארדם עד שערן לא יגיע לאסוף את בן אז אני פשוט אצטרך לשבת ולבהות בו ישן. לא שיש לי בעיה עם זה.

״אתה כל כך חייב לי.״ מלמלתי וליטפתי את פניו.