i wanna dance פרק 3

"אני יכולה לדבר איתך?" שאלתי את נופר
"כן" אמרה והסתובבה אליי
"זה יהיה ארוך, בואי הצידה" אמרתי לה והיא הנהנה והלכה אחריי
"מה רצית?" שאלה
"את ואח שלי ביחד כבר ארבעה חודשים" אמרתי
"חמישה" היא מלמלה
"אוקיי" אמרתי
"ואנחנו בריב כבר הרבה יותר משמונה שנים, משום מה, טוני חושב שאת השתנת אני רוצה לדעת אם הוא צודק" אמרתי לה
"אני הייתי צריכה לספר לך את זה כשהתחלנו לצאת אבל פחדתי שתספרי לאנשים" פתחה וחיכיתי
"בתחילת שנה שעברה טוני עבר ליד הבית שלי והוא ראה אותי יושבת בחוץ ומחכה, הוא רצה להמשיך לנסוע במכונית גולף הזאת שלו, וכשהוא ראה שאני בוכה הוא נעצר ושאל מה קרה, לא הסכמתי לספר לו אבל הוא ראה מכות על הידיים שלי, במשך ימים הוא היה עובר ליד הבית שלי ולוקח אותי לים או לאכול, עד שיום אחד סיפרתי לו הכל, על זה שההורים שלי רבים מלא ואמא שלי רוצה להתגרש והיא ברחה מהבית,
שאבא שלי התחיל להרביץ לי כי הוא ידע שככה אמא שלי תבוא להגן עליי, אבל כשהיא באה אני הייתי בורחת החוצה והוא היה מכה אותה" היא נעצרה וניגבה את הדמעה שברחה לה והמשיכה
"טוני ניסה לשכנע אותי להגיש עליו תלונה במשטרה, ולאחר כמה חודשים הסכמתי והגשנו עליו תלונה, המשטרה לקחה אותו ואני כרגע ברשות אמא שלי, הוא נכנס למוסד לשליטה בעצבים ואנחנו הולכים לבקר אותו ביחד, הוא היה שותה הרבה וזה השפיע, הוא השתנה עכשיו. טוני הבין דברים שאת לא ידעת, לפני הכל הייתי רעה, אני יודעת את זה, אבל היום טוני הוא הסלע שלי" סיפרה
"אני מצטערת" אמרתי לה
"אני לא אספר לאף אחד" הוספתי
"ואני אגרום להורים שלי לחבב אותך, אני יודעת שטוני כבר אוהב אותך" אמרתי לה והיא הנהנה
"בעוד שבועיים בארוחת שישי תבואי אלינו לארוחת ערב, אני אודיע לטוני" קבעתי והיא הנהנה
"אני באמת מצטערת" הוסיפה
"גם אני" אמרתי לה.

"את מאמינה לה?" שאלה איימי
"כן, היא לא הייתה משקרת" אמרתי
"אבל חסר לכן שתגידו למישהו" אמרתי לה ולסופי
"זאת ההחלטה שלך, אני שמחה שסלחת לה" אמרה איימי
"תודה, עכשיו אפשר לחזור הביתה?" שאלתי
"כן, אני רק צריכה למצוא את גל" אמרה סופי ונעלמה
"אז" אמרה איימי
"את שמת עין על הברזילאי?" שאלה
"לא יודעת" עניתי לה
"הוא נחמד והכל אבל אני לא יודעת, אין לי זמן וכוח לחבר עכשיו" אמרתי לה
"אה, שחכתי שסולו זה הכל בחיים" ענתה לי בתיאטרליות
"את צודקת" אמרתי לה וצחקנו שתינו
"עכשיו ברצינות" אמרה
"את באמת לא רוצה אף אחד?" שאלה ונזכרתי במילותיו של טוני, אני לא רוצה להיות בודדה אבל אני גם לא רוצה חבר כרגע.
"כרגע לא" עניתי החלטית
"אני מבטיחה" שמעתי את סופי אומרת לגל כשהם התקרבו
"את יודעת שאני אוהב אותך" אמר לה ואני ואיימי צחקקנו
"חסר לך שלא" אמרה לו סופי.

אחרי שנכנסתי לבית שלי וארזתי לי דברים ללילה בבית המשפחתי שלי ישבתי לבדוק קצת הודעות, שלצערי רק התווספו להן עוד, התחלתי בהודעות בפרטי, למזלי היו לי רק חמש כאלה, הראשונה הייתה מאיימי, השנייה מסופי, השלישית הייתה מטוני ששאל אם אני באה הביתה והחזרתי לו תשובה חיובית, אחר כך קיבלתי הודעה ממספר לו מזוהה שכתב לי
'היי' שלחתי לו הודעה ושאלתי אותו מי הוא ועברתי לשיחה הבאה,
היא הייתה גם ממספר לא מזוהה ונשלחה לי הודעה
'היי, אני המורה המחליף של קרן אני מבקש מכולכן לבוא מחר חצי שעה לפני הזמן בשביל חימום, קרן הודיעה לי שבגלל שזה חופש יש לנו שיעורים כל יום שעתיים וחצי ויומיים בשבוע יש חמש וחצי שעות של סטודיו, מחר בבקשה תביאו גם בגדים לספורט. אני אעביר לכם גם סדנאות מיוחדות' מיד אחריי ההודעה הזאת נשלח
'וקוראים לי נועם' סגרתי את ההודעה והתחלתי לרפרף על הודעות בקבוצות, היו שם הרבה הודעות על מסיבות ומועדונים שידעתי שגם אם הייתי קוראת אותן בזמן לא הייתי הולכת, עד שגמרתי לקרוא את כל ההודעות כבר היה מאוחר והחלטתי לנסוע הביתה,
נסעתי והקשבתי לדיסק שקניתי בברזיל, איך התאהבתי בעיר הזאת.
כשהתקרבתי לבית איימי צלצלה
"היי" אמרתי
"מה קורה?" שאלה
"בדרך הביתה, מה איתך?" שאלתי בחזרה
"את מכירה את יואב?" שאלה
"לא" עניתי בכנות
"יואב, החתיך, הכדורסלן" אמרה לי
"הוא בשכבה שלנו?" שאלתי
"כיתה מעלינו" אמרה
"אז למה שאני אכיר אותו?" שאלתי
"את חסרת תקווה" אמרה וצחקקה לעצמה
"אז מה איתו?" שאלתי
"הוא עכשיו בחדר שלי למעלה" אמרה
"למה?"
"כי נכון נורית המורה שלי למתמטיקה?" שאלה והמהמתי
"אז בגלל שאני במתקדמים היא הקפיצה אותי לכיתה של יב" סיפרה
"והוא בא להביא לי את החוברת לחופש ולהסביר לי" סיימה
"יפה לך, כל הכבוד שעלית" אמרתי לה
"מחר את באה לישון אצלי" קבעה
"אולי, נדבר אחרי הסטודיו" אמרתי
"רגע, ראית את ההודעה של הנועם הזה בקבוצה?" שאלה
"לא הוא שלח בפרטי לא?" שאלתי
"לא, הוא שלח בקבוצה, מה קרה לך עם הפלאפון?" שאלה בהלם
"אני חושבת שהוא צריך זמן להתאושש מההודעות" צחקתי
"אני כבר הגעתי הביתה אז נדבר בבוקר, תבואי אליי לבית ונתאמן" סיכמנו והיא הסכימה
"אני צריכה ללכת, הוא בטח לא מבין לאן נעלמתי" הוסיפה וניתקנו את השיחה, יצאתי מהמכונית והתקדמתי בשביל הגישה לביתי
"היי" אמרתי כשנכנסתי, ראיתי את אמי מדברת בפלאפון שלה בפרטוגזית וכבר הבנתי עם מי
"אני אחזור אליך" אמרה לבסוף בפרטוגזית
"זאת הייתה סבתה?" שאלתי
"כן" ענתה
"לאן נעלמת היום?" שאלה
"התבטל הסטודיו אז הלכתי לים" סיפרתי
"את ממש ללא אחראית" קבעה לי
"את נסעת בלי מלווה, אם יתפסו אותך יקחו לך את הרישיון" אמרה ואני צחקקתי
"לים אני לא נהגתי, רק מהבית לפה כי לא היה לי כוח ללכת וצריך קצת להסיע את המכונית לא?" שאלתי
"אני עדיין חושבת שקנינו לך אותה מוקדם מדי" אמרה וחיבקתי אותה
"ואני מאוד אוהבת אותכם על זה" אמרתי לה והיא צחקקה
"ומה עם טוני? הוא גם היה היום בים" אמרתי בכעס מזויף
"אל תדאגי לו, אני כבר כעסתי עליו" אמרה
"ככה מפלילה אותי?" שאל כשנכנס למטבח
"אה אמא, אני צריכה לספר לך משהו" אמרתי לה בהתרגשות
"באה אלינו לארוחת שישי בעוד שבועיים מישהי מאוד מיוחדת" אמרתי וראיתי את טוני מסתכל עליי בפרצוף לא מבין
"מי?" שאלה
"בשביל זה אני צריכה שטוני יעוף מפה" אמרתי לה והסתכלתי על טוני
"ביי" אמר ואמי צחקה
"אני וטוני לא סיפרנו לכם משהו" פתחתי והיא קטעה אותי
"אף פעם אל תסתירו מאיתנו משהו" אמרה
"נו אמא, תני לי לסיים" אמרתי לה והמשכתי
"לטוני יש חברה" הפלתי את הפצצה
"והיא נופר" הוספתי והלסת שלה נשמטה בהלם
"טוני" צעקה
"עצרי אמא" צעקתי בלחץ
"זאת אשמתי שהוא לא סיפר לכם, הוא יודע כמה אני שונאת אותה, אבל דיברתי איתו היום ומשהו מדהים באמת קורה בינהם, אני החלטתי לסלוח לה, טוני יודע מה הוא עושה" אמרתי לה
"אני מבינה שאת סולחת לה אבל זה לא מה שאני כועסת לגביו. טוני!" אמרה וקראה לטוני לבוא, הוא ירד במדרגות לאמי הכעוסה
"למה לא סיפרת לי?" שאלה בכעס
"כי לא רציתי שתשנאי אותה, היא לא רצתה שתשנאי אותה" אמר לה
"אני אף פעם לא אשנא את חברות שלך" אמרה לו
"אלא אם כן הן יובילו אותך לדברים אסורים" תיקנה ואני צחקקתי
"ואת גברתי, למה את חושבת שאת צריכה להכתיב לאחיך עם מי לצאת?" כעסה עליי
"כי הוא ידע שאני שונאת אותה, חשבתי שהוא בוגד בי" אמרתי בשקט
"זאת לא סיבה" אמרה
"אבל אני סולח" אמר טוני וחיבק אותי חיבוק צדדי כזה
"אתה יכול להגיד לחברה שלך לבוא הערב, אבא חוזר בעוד חצי שעה ונכין משהו טעים" אמרה אמא שלי וטוני הנהן ולקח את הפלאפון

"היי" אמרתי ופתחתי את הדלת
"היי" אמרה נופר
"דף חדש?" שאלתי והיא הנהנה, התחבקנו והכנסתי אותה פנימה
"שתי הבחורות שלי מסתדרות" אמר טוני, נופר הלכה אליו והוא חיבק אותה
"מה קורה?" שאל והיא הנהנה שהכל בסדר
"בואי, נעלה לחדר שלי" אמר והיא הלכה אחריו ראיתי את אמא צופה בנו מהמטבח והלכתי אליה
"את בסדר את" אמרה וצחקקנו
"איפה אבא?" שאלתי
"הוא אמור להגיע כל רגע" אמרה ובדקה את הפשטידה בתנור
"אני עולה להתלבש" הודעתי
"אוקיי, אבל כשתגמרי תערכי את השולחן ותקראי גם לאחיך שיעזור" אמרה לי ועליתי במדרגות, פתחתי את הארון וראיתי את החולצות בית ספר שלי מסודרות בערימה צבעונית, מחכות שאני אשתמש בהן,
בחרתי שמלה פשוטה וצבעונית, אני לא אוהבת ללבוש שמלות מול הרבה אנשים, רק לים וזה גם רק שמלה מיוחדת, סידרתי את השיער שלי בקוקו מתוח וירדתי למטה.
"מה עם טוני?" שאלה אמי
"אה, שנייה" אמרתי ועליתי לקרוא לו
"טוני" אמרתי בזמן שפתחתי את הדלת, מצאתי את טוני ונופר מתנשקים או אוכלים אחד את השני כשנופר יושבת עליו, הם התנתקו במהירות וטוני הסתכל עליי במצב שהוא עומד להרוג אותי בזמן שנופר האדימה
"בוא לעזור" אמרתי והסתובבתי
"ויש לכם מזל שאני זאת שעליתי" מלמלתי ביציאה מהחדר, ירדתי במדרגות ושמעתי את טוני ונופר הולכים אחריי, צליל הדלת שנפתחת הודיע כי אבא הגיע ואני וטוני רצנו וקפצנו עליו
"אבא" צעקנו והוא צחק וחיבק אותנו, מרים אותי כמו עלה ונותן לי נשיקה על המצח "היי, חשבתי שאחרי השבועיים האלה כבר נמאס לכם ממני כל יום" אמר לנו וצחקנו הוא הלך למטבח לאמא שלי, נותן לה נשיקה וממשיך לחדר עבודה שלו להניח את התיק,
כשחזר מחדר העבודה הוא ראה את נופר
"אבא תכיר, זאת חברה שלי" אמר טוני ואבא שלי לחץ את היד שלה
"נעים מאוד להכיר" אמר וחיכה שתשלים
"נופר" אמרה והוא חייך, שנייה אחר כך הוא הבין והסתכל עליי