i wanna dance פרק 2

"איזה שמלה מושלמת" קראה סופי מהמושב ליד הנהג
"תודה, קניתי בברזיל" אמרתי
"בסוף לא סיפרת לי איך היה" אמרה איימי ונכנסנו למכונית
"לפני הכל, המתנה שלך סופי" אמרתי ונתתי לה שקית אחת, היא פתחה וצווחה
"אל תצעקי" אמר גל, חבר שלה והנהג שלנו.
"סליחה" אמרה סופי
"את מושלמת" אמרה לי
"ועכשיו עוד מתנה" אמרתי והגשתי לשתיהן עוד שקית קצת יותר גדולה
"שכחי ממושלמת, את אלוהים" אמרה והוציאה את משקפי השמש, ולאחר מכן גם את הבדים שקניתי להן
"מה זה?" שאלה אותי איימי
"זה בד שאת קושרת קצת כמו חצאית מיני קצרה כזאת, בגלל שהם רוב הזמן הולכים בבגדי ים אז כדי שלא יסתכלו לבנות על התחת כל הזמן הן קושרות את זה, לא רואים כשזה נרטב וזה נראה ממש חמוד" הסברתי להן
"שלי בתיק" הוספתי.

"אני הולך לעשן" הודיע גל והלך לחבורת הבנים שעשנו נרגילה
"איך את סובלת את זה שהוא כל הזמן מעשן?" שאלה איימי
"דיברנו על זה באמת לפני חודש, הוא יודע מה התוצאות והוא עושה את זה מבחירה, אני אוהבת אותו, ואני אוהב אותו גם אם הוא יעשן כל החיים שלו" ענתה לה סופי
"אתן באות?" שאלתי והלכנו לשים את התיקים שלנו מתחת לשמשייה הגדולה
"אני רוצה כל כך להשתזף" הודיעה סופי ואני בינתיים הורדתי את השמלה שלי מעליי
"כן, כמו של דניאל" אמרה
"מה אתן רוצות? זה מברזיל" אמרתי
"היית בברזיל?" קפץ ילד מאחורינו
"מי אתה?" שאלתי וסרקתי אותו קצת, הוא נראה נחמד אבל הגסות שלו כשהוא נכנס ככה לשיחה שלנו עצבנה אותי מאוד
"אני אור" אמר
"ולמה נכנסת לנו ככה לשיחה?" שאלתי
"אני מצטער על זה, אני הקיץ חזרתי משליחות של 10 שנים בברזיל, אני ממש גדלתי שם" סיפר
"באמת?" שאלתי בהלם
"כן, אני פשוט שמעתי אתכן מדברות" אמר
"אני בדיוק חזרתי משבועיים בברזיל" סיפרתי
"באמת? עכשיו זה החורף אבל" אמר
"כן אבל טסנו לחתונה של בת דודה של אמא שלי והיא יצאה בתאריכים האלו" סיפרתי
"היה נחמד?" שאל
"אנחנו הולכות להביא שתייה" אמרה איימי והיא וסופי הלכו
"כן, חוץ מיומיים גשומים שהיו לנו כשנסענו לצפון, זה היה מאוד מתסכל" סיפרתי, מתעלמת מהערה של איימי
"רגע, איפה ביקרת?" שאל
"הייתי בריו, ואז נסעתי לסוף שבוע בצפון ואז חזרנו לחתונה"
"איך בא לי להיות שם" אמר והנהנתי
"איך בא לי לחזור" אמרתי ושנינו צחקנו
"איזה קטע" אמר
"כן, אני אלך לחברות שלי" אמרתי והפניתי את מבטי לאיימי
"אוקיי, אז נתראה" אמר וחיכה שאני אשלים
"דניאל" הוספתי והלכתי משם
"נו?" שאלה סופי
"הוא נחמד" אמרתי וניסיתי להסתיר את ההתרגשות שלי.

"אני עומדת להישרף" אמרתי לאיימי אחרי שעה של השתזפות
"תמרחי לי קרם הגנה" הוספתי
"לא" אמרה
"בבקשה?" שאלתי
"חכי שנייה" אמרה ועצמתי את עיניי, מחכה שתקום
"אור!" צעקה
"מה?" מלמלתי
"בוא שנייה" צעקה שוב
"איימי דיי" אמרתי לה בשקט
"מה?" שאל כשהתקרב
"אתה יכול למרוח לדניאל קרם הגנה?" שאלה
"בשמחה" אמר ולקח את הבקבוק, עצמתי את עיניי כדי לא לפגוש במבטו שבחן אותי ולבסוף נשכבתי על הבטן והוא מרח לי את הקרם על הגב, מספיג אותו בעור
"תודה" אמרתי כשסיים, מורחת לי קרם הגנה על הפנים
"יש לך פה" אמר וסימן על הלחי שלו
"פה?" שאלתי ומרחתי
"לא, פה" אמר וניגב את הקרם עם היד שלו
"תודה" אמרתי בשקט
"יפה יפה" אמר טוני והסתובבתי, מוצאת אותו מסתכל עלינו
"רק חזרנו וכבר את מחפשת בנים?" שאל וצחק, ראיתי את נופר לידו
"אני כבר רואה שאספת אותה, אתה לרגע לא עוצר נכון? ישר לבאה בתור" אמרתי והסתכלתי על נופר, היא כעסה והלכה לשולחן אוכל
"את רעה את יודעת?" אמר והלך אחריו
"מה הקטע?" שאלה סופי, גורמת לי לחזור למציאות ולראות שאור כבר הלך
"הוא זה שבגד בי" אמרתי
"די כבר, את צריכה לשחרר" אמרה איימי
"לא" עניתי
"זאת אשמתו" הוספתי
"לפעמים את ממש ילדה קטנה" אמרה סופי
"פשוט תעזבו את זה" אמרתי וקמתי, קושרת את הבד שלי והולכת לסיבוב. אחרי כמה דקות ראיתי את אור והלכתי אליו
"אני מצטערת" אמרתי לו
"זה בסדר, אני זה שנכנסתי בינך לבין חבר שלך, הרי רואים שאתם כבר"
"רגע מה?" קטעתי אותו
"טוני הוא אח שלי" אמרתי
"אז מה היה הקטע עם נופר?" שאל
"מאיפה אתה מכיר את נופר?" שאלתי
"היא שכנה שלי" אמר והנהנתי
"מה הקטע שלך איתה?" שאל
"היינו פעם באותה כיתה, והיא ואני לא הסתדרנו, בלשון המעטה" אמרתי לו, לא מתכוונת לספר יותר מזה, הכרנו בסך הכל היום, אני לא הולכת לשפוך עליו את כל סיפור חיי.
"אוקיי, את תספרי לי מה קרה בינכם?" שאל
"ביום מן הימים" עניתי
"אני מניח שאתן לומדות באותו בית ספר גם עכשיו?" שאל
"אתה צודק" אמרתי
"אבל אני מנסה לשמור מרחק" הוספתי
"היא לא חברה של אח שלך?" שאל
"זה העיקרון של מנסה" אמרתי לו וצחקנו
"את רוצה להסביר לי למה קשרת את החצאית שלך לא נכון?" שאל
"מה לא נכון?" שאלתי
"אם את היית הולכת ככה בקאסודאו" אמר ואני הבנתי שהוא מתכוון לטיילת
"אז איך שאת קושרת עכשיו, כל אחד יכול פשוט לבוא ולקחת לך את זה ככה" אמר ומתח את הקשר פרפר שלי ובכך פתח את כל הקשר, לא הצלחתי להבין מה קרה והוא כבר ברח
היי" צעקתי
"תחזור" הוספתי ורצתי אחריו, הוא נעצר
"את רואה?" שאל וצחקתי
"אז איך?" שאלתי
"ככה" אמר וקשר לי את זה
"תודה" אמרתי והיינו קרובים
"את באה לחזור לכולם?" שאל כשאנחנו עדיין קרובים
"אני עוד צריכה לדבר עם טוני" הסברתי
"תהני" אמר והלך מהמקום, אני בינתיים חיפשתי את טוני, אנחנו בהחלט צריכים לדבר, ראיתי אותו יושב עם הילדים ליד הנרגילה והריצה שדפקתי למקום הייתה יכולה להביא לי מדליה
"מה אתה עושה?" שאלתי ולקחתי את היד שלו, מושכת אותה הצידה, הוא לא התנגד
"מה?" שאל
"אתה רוצה להרוס לך את הכדורסל שלך?" שאלתי בכעס
"אתה חושבת שעישנתי איתם?" שאל
"כן" עניתי
"אני לא עישנתי, נראה לך?" שאל
"אה" אמרתי
"בואי" אמר והלכנו עוד יותר הצידה
"את יכולה להפסיק להיות תינוקית?" שאל
"אתה יכול פעם אחת להיות תומך?" שאלתי
"את יודעת שזה לא נכון" אמר
"היא מיררה לי את החיים כשהייתי קטנה, אתה זוכר כמה פעמים אמרת לי שהיא רעה וחרא ושאני צריכה להתעלם? מה קרה לזה?" שאלתי בכעס
"קרה משהו, אני הכרתי אותה מחדש, באמת הכרתי אותה, ובגללך היא לא יכולה לפגוש את ההורים, ובגללך ההורים אפילו לא יודעים עליה" כעס עליי
"כי הם תומכים" כעסתי
"גם אני, אבל היא התנצלה בפנייך, והיא כיפרה על המעשים שלה, זאת את שנשארת תינוקת" אמר
"אתה לא יודע כלום" אמרתי לו
"די כבר! את טועה! תקבלי את זה ותעזרי לי כמו שעזרתי לך, כי אם לא, את תשארי ילדה בודדה" אמר והלך, נשארתי שם, עומדת ורואה אותו הולך ממני
.
"לכי תדברי איתה כבר, את ואח שלך הייתם פעם מאוד קרובים, אל תותרי על זה" אמרה סופי, את סופי אני מכירה מכיתה ד', נסענו לטיול סקי מאורגן כל המשפחה ושם פגשנו את סופי, כשחזרנו לארץ נהיינו חברות מאוד טובות והיא הכירה גם את איימי, לפני ארבע שנים המשפחה שלה עברה דירה לפה, מה שחיזק את הקשר שלנו.
"אבל זאת נופר" אמרתי לה
"את ידעת שאת תצטרכי להתמודד איתה יום אחד, היום זה היום" אמרה לי איימי וסופי הנהנה
"אני הולכת, כמה שאני שונאת שאתן צודקות ככה" אמרתי להן והן צחקקו
"לא לשקר" אמרה סופי
"את יודעת שאת מתה עלינו" הוסיפה וצחקתי, קמה והולכת לחפש את נופר.