I used to be- פרק 3

״תתחילי מהתחלה,״ ביקשה דוקטור הירש והנהנתי.
**

״טליה!״ חבורה של בנות קראו לי ונופפתי להן לשלום בחיוך ענק, הן נפנפו בחזרה והמשכתי להתקדם ביחד עם לירון לעבר הלוקרים.
״אתמול שון ואני יצאנו לסרט,״ היא אמרה בהתרגשות ומחאה כפיים במהירות לעצמה בכדי להדגיש את ההתרגשות.
״התנשקתם?״ שאלתי בחיוך שמח ופתחתי את הלוקר, היא הנהנה וחיבקתי אותה בהתרגשות, כבר תקופה שהיא רוצה אותו.
״קבענו לצאת גם שבוע הבא,״ היא סיפרה בחיוך שלא ירד מפניה ופתחה גם היא את הלוקר שלה.
״טליה,״ שמעתי קול עמוק שגרם לי לרעד, סגרתי את הלוקר והסתובבתי, לירון חייכה והסתלקה.
״בוקר טוב,״ גיא עמד ונגע בקצוות השיער שלי. הוא היה יפה בצורה מרשימה. אני והוא מחליפים מילים ומבטים יותר מדי זמן.
״בוקר,״ חייכתי חיוך פלרטטני, הוא הניח כל יד בצד אחר של גופי בזמן שכל שאר הגברים עוברים ומביטים בנו בקנאה.
אני הייתי הגוף היפה של השכבה, לאחר שנפטרתי מהמשקל העודף שלי בכיתה ח׳ כבר בכיתה ט׳ התחלתי לבנות לעצמי ביטחון עצמי שאף אחד לא היה יכול לשבור גם אם הוא היה רוצה. הגוף שלי התפתח יפה ושמרתי על המשקל שלי, פזלתי פחות לכיוון המתוקים והמשמינים ודאגתי לפעילות גופנית לא מעט במשך השבוע.
לאט לאט למדתי איך זה עובד, ככל שאת יותר ביצ׳ית ככה זה עושה להם את זה יותר, התחלתי עם הבן הראשון כבר בתחילת ט׳, זה היה עומר כהן, הילד שרציתי מכיתה ב׳ ואני משערת שהוא בכלל לא ידע על קיומי עד אז. זה היה קל משחשבתי, ניגשתי אליו, התחלתי לדבר איתו וצחקתי מכל מילה שנייה שהוא אמר גם אם זה לא היה מצחיק או גם אם זה היה מטופש, וככה עברתי על כל בן ובן בשכבה ומחוצה לה.
״תעצור,״ הדפתי את גיא מעליי כשהתעשתי על עצמי והבנתי עם מי אני נמצאת, איפה ומתי.
״מה קרה?״ גיא שאל כשהוא לא מבין מה קרה פתאום, הוא היה נטול חולצה ויכולתי לבהות שעות בגוף שלו אם היינו בזמן אחר. אבל הבטחתי לאימא שהשנה אני אנסה להשתפר בלימודים וזה כולל לא לאחר.
״אני מצטערת אבל לא,״ אמרתי בהתנצלות ויצאתי מתא השירותים, הותרתי את גיא מאחור. בדרך לכיתה סידרתי מהר את שיערי וזרקתי את התיק על כתפי. אולי היה לי דימוי של כלבה קטנה אבל הייתי בתולה ולא רציתי לאבד את הבתולים שלי בתא השירותים של בית ספר עם הילד הכי הורס בבית הספר שבמקרה אין לי שום רגש אליו אלא רק משיכה.
״סליחה על האיחור,״ נכנסתי בסערה לכיתה וכולם הסתכלו עליי. המורה הביטה בי במבט אדיש, היא הייתה רגילה לאיחורים שלי.
הייתי תלמידה גרועה, כשאני אומרת גרועה זה שבעה נכשלים וכל שאר המקצועות לא עברו את הציון שבעים, לא השקעתי בלימודים, זה לא עניין אותי, יכולתי להוציא ציונים טובים, אבל יש לי דברים יותר חשובים לדאוג להם, כמו גיא למשל.
**

״מה את יכולה להגיד על עצמך מהתקופה שאת מספרת לי עליה?״ הדוקטור שאלה ומשכתי בכתפיי, השתקעתי עוד קצת בספה ושיחקתי בכוס הקרטון הריקה.
״שהייתי שטחית ומטומטמת, בנים ובגדים היו בראש סדר העדיפויות שלי,״ אמרתי בכנות. באמת חשבתי ככה, הייתי כל כך מטומטמת, הייתי זולה, נישקתי כל בן אפשרי שהיה בבית הספר שלי ונהניתי כל כך מתשומת הלב הזו, מהאגו שהם היו מנפחים לי באמירה עד כמה אני שווה כשהיום אני נגעלת מזה.
״ומה היום בראש סדר העדיפויות שלך?״ היא שאלה ולא היססתי אפילו לרגע.
״הציונים שלי,״ עניתי בחיוך צדדי והיא החזירה לי אחד כזה.
**

״אני לא רוצה להטיף לך, אבל את לא חושבת שמספיק עם כל השטויות עם הבנים?״ לירון שאלה והחמיצה את פרצופה. נדתי בראשי בחדות.
״אני נהנית מזה, אני לא בחורה של גבר אחד,״ שיקרתי. היא הביטה בי במבט ספקן, לירון פשוט מכירה אותי.
״טליה,״ היא נקבה בשמי ונאנחתי.
״אני מקנאה בך, בסדר?״ התוודיתי והיא לא נראתה כאילו היא הבינה.
״מה? למה היא שאלה באי הבנה ונאנחתי, קשה לי להגיד את האמת.
״אותך שון רוצה כי את, את,״ אמרתי והיא כיווצה את מצחה, ״אותי גיא רוצה או כל בן אחר בשכבה רק כי הוא רוצה להכניס ת׳זין שלו לתוכי,״ אמרתי בייאוש ונשכבתי על היריכיים שלה, היא שיחקה בשיערי.
״את לא חושבת שכדאי לך למתן את כל העניין הזה?״ היא שאלה שוב ונדתי בראשי שוב.
״אני אוהבת את התשומת לב הזו,״ אמרתי והיא הנהנה ונאלצה לקבל את זה. זה הרגל, את התדמית של הילדה הטובה איבדתי מזמן וכולם יודעים שאין באמת מישהו קבוע ושאני מדלגת בין גברים, כמו זונה.
״ומי אלה?״ שאלה לירון בהפתעה בזמן שהביטה בנקודה. הורדתי את משקפי השמש מעיניי, חייכתי לעצמי שני בנים ישבו על הספסלים כשלידן כמה בחורות שכנראה התעניינו.
גיחכתי בזלזול והבטתי בהם לעוד כמה שניות.
"אתגר חדש…" מלמלתי וחזרתי להרכיב את משקפי השמש.
**
"אתגר חדש," חזרתי על דבריי וגיחכתי, הדוקטור הביטה בי במבט שלא הצלחתי לפענח, היה לה חתיכת פוקר פייס, מהפגישה הראשונה שלנו הייתי מנסה לפענח את המבטים הלא ברורים האלו.
"למה את מסתכלת עליי ככה?" שאלתי אותה ברתיעה, אני חושבת שהיא בעצמה נגעלה מהטליה של פעם, ממש כפי שאני נגעלתי.
"כלום, אני פשוט שמחה שאת בן אדם טוב יותר עכשיו," אמרה וחייכתי כאות הוקרה.
"הייתי צריכה להקשיב ללירון, לעצור את התחביב המטופש שלי שם ולא לנסות להשיג גם את השניים החדשים.
"לירון שייכת לעבר, ראינו למה היא הפכה," היא הזכירה לי וגיחכתי, "נכון."
"איך אמרת שקראו לשניים?" היא שאלה בהתעניינות ונאנחתי, אני שונאת את השניים האלו יותר מכל אדם אחר על פני כדור הארץ.
"עידן ומאור," עניתי בזלזול.
"ספרי לי קצת על עידן ומאור,"
**

הם היו צמד חמד כזה, זוג בלתי נפרד ואחד היה חתיך יותר מהשני.
מצד אחד היה את מאור, הוא היה מצחיק בצורה מטורפת, הוא אהב לעשות שטויות, להיות במרכז תשומת הלב ולהבריז מכל שיעור אפשרי. אני והוא התחברנו בשנייה וככל שעבר הזמן התקרבתי אליו יותר.
ולעומתו היה את עידן, קשוח מדי, היו לו את משקפי השמש שלו שאיתן היה יוצא למחששה לעשן, הוא לא היה מדבר הרבה, הוא לא היה מחייך, אפילו לא מגחך וכשניסיתי לדבר איתו הוא היה מתעלם ממני במופגן ובגסות אז ויתרתי, לפחות את אחד מהם השגתי.
״בו,״ שמעתי קול מאחוריי וחייכתי, סגרתי את הלוקר והסתובבתי.
״אי-מ-ל׳ה,״ אמרתי באטיות ומאור חייך אליי. היה לו את החיוך היפה, זה עם השיניים הלבנות והישרות.
״את באה איתי קצת לשמש?״ הוא שאל והנהנתי, הוא שילב את אצבעותינו ושנינו יצאנו החוצה.
״עוד כואב לי הראש מהמסיבה אתמול,״ התלוננתי ונשכבתי על בטנו של מאור.
״את רוקדת טוב… הצלחת לעורר אותי,״ הוא אמר בליווי של חיוך ממזרי. הרגשתי לא בנוח עם זה, אבל אני הבאתי את זה על עצמי כשהתחככתי בו לא מעט אתמול.
״אני שמחה,״ קרצתי לו והוא צחק.
״עידן,״ מאור קרא ושרק לילד האנטי פת שמתחילת שנה אני מנסה לדבר איתו ולא הולך לי.
הוא ועידן חברי ילדות, שניהם עברי לבית הספר שלנו כי את שלהם סגרו בגלל שריפה או הצתה שהייתה במקום, עידן כמו שה תועה בבית הספר שלנו, לא נראה כאילו הוא מצא את המקום שלו בבית הספר.
הוא הסתובב והרים את שתי אצבעותיו למין דבר שהיה אמור להיות שלום.
״מה קורה אחי?״ מאור שאל אותו כשעידן התיישב ואני הבטתי לאחד העצים וניסיתי להתעלם מהנוכחות שלו.
״טוב,״ הוא ענה בקצרה.
״הוא נפרד אתמול מחברה שלו,״ מאור סיפר לי, עידן חבט בכתפו ואני הנהנתי בקצרה בכדי להראות שזה לא מזיז לי.
**

״למי שלחת את התמונות?״ קטעה אותי הדוקטור.
״מאור,״ עניתי במהירות ובחילה עלתה בגרוני כשחשבתי על זה.
״מתי שלחת?״ היא שאלה.
״בחופש הגדול שבין י׳ ליא׳,״ עניתי וניסיתי לחזור לדבר על התקופה לפני שעוד שלחתי את התמונות, זה טרי לי מדי כל העניין הזה בכדי לדבר עליו.
״הזמן שלנו נגמר יקירתי,״ היא הודיעה והנהנתי.
״תהיי חזקה,״ היא לחשה לי והנהנתי כמו ילדה טובה.

״איך היה?״ שאלה אימא בסקרנות הרגילה שלה כשנכנסתי אל המושבים האחוריים כי תהל הייתה איתה מקדימה.
״היה… רגיל,״ עניתי ושלחתי נשיקה לתהל שהסתכלה עליי בתימהון כשהיא לועסת את אצבעותיה.
״אני צריכה לקנות מתנה למחר,״ אימא שלי מלמלה.
״מה? למה?״ התעניינתי, והיא הפעילה את הרדיו.
״אנחנו הולכים מחר לאכול אצל משפחת אדרי,״ היא הזכירה לי את זה במעין כעס, כאילו כעסה ששכחתי.
״לא!״ קראתי בהגזמה.
״אני לא הולכת לאכול איתם מחר,״ אמרתי נחרצות והיא הרימה את אצבעה המורה.
״סימה תעלב,״ היא אמרה ונחרתי בבוז.
״נראה לך שאכפת לי? אני לא רוצה לראות את הבן שלה!״ צעקתי בכעס והיא הביטה בי בעיניים רצחניות מבעד למראה.
״שלא תעיזי לצעוק ליד תהל,״ היא אמרה באיום ונשענתי לאחור.
״בסדר,״ השבתי בזלזול והבטתי מחוץ לחלון.
אני יודעת שאני אלך מחר, אני לא יכולה לראות את עידן מחר, אני מוכנה להתערב שאם עידן יהיה שם אז גם מאור.
״אני יודעת שגם עידן היה חלק מההפצה של התמונות,״ היא אמרה ברוך והתעלמתי ממנה, ״אבל טליה, אני רוצה שתתמודדי, לא תוכלי לברוח מהעולם לנצח ולהסתגר בבית כל היום,״ היא אמרה בקול סדוק ונשכתי את קצה האגודל שלי, ניסיתי לשמור את הדמעות בפנים עד שנגיע הביתה לפחות.
כשהגענו הביתה הרמתי את תהל בזמן שאימא הרימה קניות מתא המטען, אני בינתיים נכנסתי למעלית בזמן שאני מנשקת את לחיה של תהל בלי סוף והיא צוחקת מזה בלי הפסקה.
יצאנו לקומה שלנו וחיכיתי שאימא תגיע עם המפתח.
״את קטנה?״ שאלתי את תהל ונענעתי אותה בעדינות מצד לצד.
פתיחה של מנעול נשמעה וסימה יצאה מביתה.
״טליה,״ היא אמרה בחיוך וזייפתי גם אני אחד.
״את גם מגיעה מחר?״ היא שאלה בחיוך.
״כן בטח,״ עניתי בהתרגשות מזויפת והיא נישקה את לחיי ואת לחייה של תהל בחיבה.
״ניפגש מחר!״ היא קראה וחזרה לביתה.
״כן, ניפגש מחר,״ מלמלתי לעצמי.