I Love My Second Cousin

פתח דבר – מה כבר אפשר להגיד?

במצבים כאלה, מה כבר אפשר להגיד? מה אפשר להגיד שיגרום לכם להאמין שהכל בסדר איתי ושאני לא מגזים ברצונות ובשאיפות שלי? מה אפשר לעשות בשביל שלא תחשבו שאני פריק משוגע שחייב להיענש על המעשים שלו?
ובכן, התשובה לכך היא מאוד פשוטה והיא: שום דבר, אי אפשר לעשות שום דבר.
ולמה אי אפשר לעשות שום דבר? בגלל שאתה לא בוחר במי להתאהב, אהבה היא עיוורת כמו שאומרים.
או כמו שנאמר באחד השירים האהובים עליי:"אהבה היא עיוורת ואהבה מתעתעת בך".
זה בדיוק העניין, האהבה מתעתעת בי וגורמת לי לרצות דברים משוגעים ולא מושגים – או לפחות זה איך שהדברים נראים, אני רוצה שהכל יסתיים בצורה אחרת לגמרי.
אבל, על מה לעזאזל אני מדבר? זה מה שאתם רוצים לדעת, לא?
אני מדבר על כך שאני מאוהב בבת הדודה מדרגה שנייה שלי, כן, זה לא צחוק, אני מאוהב בבת הדודה שלי.
עכשיו יקומו כל מי שיגידו שאני דפוק ומשוגע וכמה זה לא בסדר – כל מה שיש לי להגיד לכם הוא: לכו לעזאזל, מפגרים, לא אכפת לי ממה שאתם חושבים. למרות שזה היה נראה בהתחלה לא אכפת לי ממה שאתם חושבים, אני רוצה אותה ואני אעשה הכל בשביל להשיג אותה, גם אם זה אומר להקריב כל דבר שיש לי, האהבה הזו עד כדי כך חזקה וכמישהו שתמיד נפגע מאהבה אין דבר שאני אשמח לעשות מלהגשים את החלום שלי ולהיות עם מישהי שאני מאוד רוצה. ואותה אני רוצה יותר מכל דבר אחר.
אז מה הסיפור כאן? ובכן יש עוד בעיות שהופכות את הסיטואציה ליותר מורכבת, אני כבר בן 20 והיא בת 15 בסך הכל.
אבל היא נראית בוגרת לגילה, ואני תמיד אהבתי בנות כאלה, אני תמיד אהבתי את השילוב שבין התמימות הזו של אמצע גיל ההתבגרות למראה בוגר של תחילת שנות ה20 – יש לי טעם מוזר ומיוחד, אני מודה באשמה.
ביחס לדעה הרווחת אני בדיוק ההפך אבל ביחס לקיצון אני מאוד מתון. אם נשווה את זה למיינסטרים או לאנדרגראונד אפשר להגיד את זה ככה – בניגוד לאנשים רגילים אני לא ממש מייחס חשיבות לפער גילאים או לדברים בסגנון הזה אבל ביחס לפדופילים ודומיהם אני לא נמשך לילדות או משהו כזה, אני נמשך רק לנערות ונשים מגיל מסוים, זה הכל, אבל זה עדיין יישמע קיצוני לאדם הממוצע.
אני אוהב בנות בין גיל 13-14 לגיל 30 וקצת אבל יש לי העדפה לצעירות (גיל 13 עד 17 או 18, משהו כזה).
ובת הדודה הזו שלי היא בדיוק מה שאני צריך, היא כל כך יפה וזוהרת ובנוסף לכך היא גם סקסית ויש לה גוף פשוט אלוהי.
מעבר לכך היא גם נראית לי מאוד חמודה ומתוקה וזה כל מה שאני מחפש, אני אמנם לא יכול לדעת כי מעולם לא יצא לי להכיר אותה לעומק מפאת המרחק בינינו (אני גר במרכז והיא בצפון) ובגלל העובדה שהמשפחה שלי לא בקשר עם המשפחה שלה מסיבות מאוד מטומטמות שקשורות לאופי של אבא שלי.
אבל חוסר הידיעה הזה מגביר אצלי את הרצון לנסות, כי במקרה הרע אני אגלה שהיא שטחית ולא מתאימה לי ואמשיך בחיפוש אחר הבחורה הבאה. אבל במקרה הטוב? במקרה הטוב אני אגלה נערה מקסימה וטובת לב שיש הרבה על מה לדבר איתה, ואז לא יהיה אדם יותר מאושר ממני, אז אני אהיה מוכן לנסות לעשות הכל בשביל להיות איתה ובתקווה שהיא מרגישה את אותו הדבר כלפיי, אז שום דבר כבר לא יוכל להוריד אותי למטה, לא עוד, אז אני אוכל לעוף לעבר גן העדן ולנצח במלחמה על האושר שלי.
אבל העניין הגדול הוא – האם בכלל תהיה לי הזדמנות לנסות לדבר איתה? אני יכול רק לחלום לאור המציאות המסובכת והמצב המוזר במשפחה שלי, אבל עדיף לחלום מאשר לא לעשות כלום, נכון? אולי בסופו של דבר זה יתברר כצעד הנכון ואז אני אזכה להזדמנות שלי. ואם לא אזכה לשום הזדמנות, לפחות אוכל להגיד שאני עדיין מאמין ושעדיין ניסיתי, אני רוצה להרגיש שלפחות ניסיתי ולא ויתרתי מראש כמו בפעמים קודמות בעבר, אסור לי לחזור על הטעויות שלי, לא עוד, לעולם לא שוב, הפעם זה לא יקרה!