I Love My Second Cousin – פרק 2

פרק 2 – לנצח כנגד כל הסיכויים (אזהרה: בפרק הזה יש קטעים מיניים)

אז הנה עוד שבוע עומד להגיע לסיומו ואני כבר חושב על ההזדמנות לנסות ולהתקדם לעברה של אלינור, אני מקווה מאוד שסופסוף תהיה ארוחת ערב אצל סבתא שלי ואז אוכל לדבר עם בת הדודה שלי בנוגע לאהובתי – אבל עד אז…
ובכן עד אז נותר לי רק לקוות, רק לחלום על אלינור ועל מה שיכול היה להיות לו היינו יחד.
והנה זה מתחיל שוב, אני חוזר אחרי יום מתיש ומספק במיוחד בעבודה ונכנס לחדר שלי – אני פותח את הפייסבוק ובוהה שוב בתמונות המקסימות של בת דודתי האהובה, נדהם בכל פעם מחדש לגלות עד כמה היא יפה, עד כמה היא נראית אלוהית, היא בכלל לא מהעולם הזה אם תשאלו אותי.
לאחר מכן אני הולך לכיוון המיטה שלי ונשכב, עוצם את עיניי ומפנטז עליה עוד פעם, כיצד אנחנו שוכבים מחובקים, זה לצד זו, לא אומרים מילה.
אין דבר יותר טוב מזה בשבילי, המחשבות האלו הן המפלט שלי מהמציאות המתסכלת והמאכזבת, המאוד משעממת וסתמית.
אני מביט עמוק לתוך עיניה הכחולות והזוהרות, עיניה המקסימות שקיבלו גוון טורקיז מהממם בחלוף השנים, אני מביט לתוך עיניה ושוקע עמוק פנימה – כאן אף אחד לא יכול לפגוע בי, כאן שום דבר רע לא יכול לקרות, כאן אני בטוח וכאן אני רוצה להישאר לנצח.
אבל למרות זאת אני יודע היטב כי עליי לפעול, עליי לצאת מהפנטזיות בשביל שאוכל להפוך אותן למציאות, אבל זה כל כך קשה לעזוב דבר כל כך טוב – זה קשה לעזוב את הדבר היחיד שהופך את החיים שלי לבעלי משמעות, זה הכי קשה שיכול להיות.
"אלינור , מה קורה איתך, מתוקה?" אני שואל בחיוך נרגש, ליבי הולם בפראות בעודי מושיט את ידי לעבר לחייה המתוקות, נחוש בדעתי ללטף אותה ולגעת בה, להרגיש את חום גופה ולהתמסר לתשוקה העזה שהשתלטה עליי כעת כמו בכל פעם מחדש כשאני חושב עליה.
"הכל בסדר. מה שלומך, אביתר?" משיבה הנערה המהממת בקולה הרך והעדין, מחייכת שוב את אותו חיוך כובש שאי אפשר להתנגד לו, גורמת לי לרצות כבר לנשק את שפתיה הורודות והמפתות בכל הכוח ולא להרפות.
"אני מרגיש טוב, תמיד כשאני איתך אני מרגיש טוב." אני עונה כמו תקליט שבור, בכל פעם מחדש אני אומר את אותו משפט, כאילו אין לי משהו אחר להגיד ובתכלס זה נכון – מה אני כבר אגיד לאהבת חיי? אני אגיד שהכל בסדר? זה לא מספיק, לא מבחינתי.
"אני יכול לשאול אותך שאלה?" הספק ניכר היטב בקול שלי בעודי מדבר אליה, היא בתגובה צוחקת במתיקות ואוחזת בכף ידי, שולחת גלים של חשמל בעצבים שלי, משגעת אותי לחלוטין במגע העדין והמענג שלה – גם אם זה בתוך חלום בהקיץ אני מרגיש את זה היטב, כמו שאני רוצה שזה יהיה, כפי שאני כבר לא יכול לחכות להרגיש במציאות.
"בטח שאתה יכול לשאול אותי, אתה רציני?" אלינור מדברת בחמימות וממשיכה לשחק באצבעותיי באותה רכות ממכרת, אני נאנח בשקט ומחזק את אחיזתי בכף ידה, כעת אני שולח את ידי הפנויה לעבר שיערה החום והגלי ומלטף אותו בעדינות – ניכר היטב כי היא נהנית מכל רגע, בדיוק כמוני, עולם הפנטזיה הוא כזה מושלם, הוא יותר ממושלם.
"את חושבת שמחר אני אצליח לקדם את העניינים שקשורים אלייך? את חושבת שאני אצליח לדבר עם גלי (בת הדודה שהזכרתי קודם) ולהמשיך הלאה לעבר יצירת קשר איתך?"
"אני חושבת שאתה יכול לעשות את זה, אני באמת מאמינה בך. אתה מדהים, אביתר, יש לך אומץ, אתה יכול לעשות את זה אם תרצה." היא אומרת וכעת אני בתגובה כמעט אוטומטית רוכן לעברה ומשכיב אותה על הכרית, אני מניח את ידי על החזה שלה וכעת מתקרב לעבר שפתיה, היא נושמת במהירות וליבה הולם בפראות, וכאשר שפתינו נפגשות, הו, איזה רגע מושלם.
הנשיקה הזו נמשכת לאורך שניות ארוכות, זה מרגיש לי כמו נצח, אני לא רוצה שזה ייפסק.
במקביל אני מתחיל ללטף את צווארה ויורד משם בעדינות לעבר שדיה היפים והיא מאבדת שליטה ונאנחת בעונג רב, אני עושה משהו שנחשב לחטא ואני בכלל לא מתבייש בזה – אני רוצה להיות חוטא, בשביל אלינור אני אהיה כל דבר ולא משנה מה זה יהיה, תקראו לי אדם משוגע או חולה מין, אני מודה באשמה – אני כל כך רוצה אותה, לא אכפת לי מה יגידו על מה שאני חושב.
"המ… אתה כל כך טוב." היא אומרת לי, מסמיקה לחלוטין בפניה, אני מרים את מבטי שוב לעבר עיניה המושלמות ונשאב פנימה בכוח, כמו לתוך חור שחור.
"לא ציפיתי שמישהי תגיד לי את זה אי פעם." אני אומר בתגובה וכעת נותן לה נשיקה חושנית על הצוואר, היא צועקת בקול, נהנית כל כך, ובאותו זמן אני מרגיש זקפה במכנסיי, הולכת וגדלה לאט לאט.
"אז תחשוב שוב, אתה מצוין." אלינור משיבה, אני מתכונן להפשיט אותה לאט לאט אך לפתע אני מרגיש משהו מוזר מאוד – הכל נהיה שחור לרגע ואני לא מבין לאן אני נעלם, ולפתע אני פוקח את עיניי ומה קרה?
נכון מאוד, זה היה רק חלום, אלינור נעלמה מכאן ואני נזכר שהיא לא באמת הייתה, אני מבחין כי ישנתי, אני נאנח בתסכול וקם מהמיטה, מתכונן להתלבש ולצאת להליכה במושב, רוצה להרגיע את עצמי ולהתכונן לאפשרות שמחר אני צריך לדבר עם גלי בקשר לאלינור – אני חייב להירגע כמה שיותר על מנת להעלים את הפחדים שלי ולנצח במלחמה הזו על האהבה.

והנה זה, יום שישי הגיע ולמזלי הפעם יש ארוחה אצל סבתא שלי.
עכשיו רק נותר לקוות שגלי אכן תגיע לשם ושלי יהיה אומץ לדבר איתה, כפי שכבר הזכרתי קשה לי לדבר עם בנות סקסיות ויפות, בטח כשהן מזכירות לי את אלינור בכבודה ובעצמה.
אך מצד שני אני חייב להבין שאין לי שום ברירה אחרת, אני צריך להתגבר על הפחד ולעשות את זה אם אני רוצה לרצות את עצמי ולשם שינוי להרגיש שאני מצליח בחיי ומתקדם – להרגיש שאני לא חוזר על טעויות העבר ונכנע לפחדים ולחצים, היום אני חייב להצליח!
ובסופו של דבר אכן הגיע הרגע לצאת לביתה של סבתא שלי בשעות הערב , אני ניגשתי לאמא שלי קודם לכן, רוצה לספר לה אודות מה שאני יכול לספר.
היא חושבת הרי שאני רוצה בסך הכל לפגוש את הבני דודים מהצפון, היא לא יודעת דבר על האהבה שלי לאלינור, היא לא יודעת דבר ויותר טוב שהיא לא תדע כי היא ישר תשפוט אותי ותעשה לי בעיות עם זה.
"אמא, את יודעת, היום אני אצליח, היום אני אדבר עם גלי בקשר לבני דודים מהצפון. את בטח יודעת עד כמה זה חשוב לי, נכון?" אני אומר, היא בתגובה מביטה בי בחוסר הבנה מסוים, כמו שחשבתי, למה שהיא תבין?
"כן, אני יודעת, אביתר. אבל מה גורם לך לחשוב שדווקא עכשיו תצליח? הרי אמרת לי כמה זה קשה לך והכל." זו בדיוק התשובה שציפיתי לשמוע, אני לא אוהב שמטילים בי ספק אבל למען האמת היא צודקת, אני באמת פחדתי כל הזמן אז מה גורם לי להאמין שדווקא הפעם זה יהיה שונה?
"אני אצליח, כי הפעם אני יודע שזה מה שיקרה. ושום דבר לא יעצור אותי הפעם." אמרתי בגאווה, כעת כולנו יצאנו מהבית והתיישבנו במכונית של אמא שלי, אני ישבתי לצידו של אבא שלי ולאורך הדרך הקשבתי לשיר שאני מאוד אוהב ושתמיד נותן לי המון השראה ובתוך כמה דקות הגענו לשם, ליבי הלם בפראות בעוד אני יוצא מהמכונית ומכניס את הטלפון הנייד שלי והאוזניות לכיס, ידעתי שעכשיו זה הרגע שלי לנצח כנגד כל הסיכויים, ידעתי שעכשיו זה הרגע שלי להפתיע את כל מי שהטיל ספק ולקדם את מטרותיי – זה הזמן וזה הרגע, שום דבר לא יעצור אותי עכשיו!