I Love My Second Cousin – פרק 13

פרק 13 – הנה מגיעות הצרות חלק 1

אני ואלינור ישבנו במונית ולא יכולנו כבר לחכות עד שנצא ממנה ונגיע לסבא וסבתא שלי, הנהג אמנם היה שקט לאורך חלק גדול מהנסיעה הארוכה הזו אבל הוא גם שאל כמה שאלות כמו מי אנחנו ומה אנחנו רוצים לחפש במרחק גדול כל כך מהיישוב של אלינור.
לא אמרנו לו את האמת כמובן אלא רק סיפרנו שאנחנו בני זוג שרוצים לבלות אצל חברים שגרים שם, הוא קיבל את זה ולא אמר שום דבר למזלנו, וכך המשכנו לנסוע ובסופו של דבר גם נרדמנו למשך זמן מה.
אני התעוררתי לפני אלינור והבחנתי כי היא עדיין ישנה, היא נראתה כל כך טוב ככה, איזו חמודה.
ליטפתי את שיערה החום בעדינות ונתתי לה נשיקה על הלחי, הנהג הבחין בכך וחייך לעברי, הסמקתי במבוכה ושתקתי למשך כמה רגעים.
"אתה ממש אוהב את חברה שלך, הא?" הוא שאל, הנהנתי בראשי ועדיין לא אמרתי דבר, כלל לא מצא חן בעיניי הכיוון שהשיחה הזו החלה לקבל – לא אהבתי בכלל את המבט המעוניין שלו בכל פעם שהזכרתי את אלינור או את האהבה שיש בינינו.
"זה מצוין, בחיי שכבר המון זמן לא ראיתי אהבה כזאת." הוא אמר, זה נשמע מאוד קלישאתי ומאולץ ואני ממש לא אוהב שאנשים מדברים על דברים כאלה – אני רק רוצה שיניחו לי ולאלינור לנפשנו וזהו, מוזר שאני גם לא מרוצה ממחמאות כלפי העניין הזה, אבל לדעתי הנהג הזה לא רק רוצה להחמיא לאהבה שיש בינינו, לדעתי הוא חושב על משהו אחר.
"תודה, אני מניח…" הגבתי בביישנות ונשענתי על המושב שלי, מנסה לשקוע שוב לשינה אבל לא ממש מצליח, רציתי לשאול את הנהג עוד כמה זמן מגיעים כי כבר הרגשתי ממש לא בנוח כעת.
"דרך אגב, יש לך חברה יפהפייה וחמודה. כדאי שתשמור עליה היטב…" הוא הוסיף וכאן כבר חשדתי שמשהו לא בסדר, למה הוא מדבר עליה בצורה כזאת? למה אדם מבוגר כל כך מדבר ככה על אלינור? לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי ממש כועס כעת אבל גם מפוחד – לא רציתי שיקרה שום דבר, הלוואי שרק נגיע לסבא וסבתא שלי ושכל הנסיעה המעיקה הזו תסתיים כבר.
"בסדר." אמרתי לבסוף והנהג עזב אותי לנפשי, מהר מאוד הפעלתי את המוזיקה שאני אוהב ושקעתי לתוכה אבל עדיין לא הצלחתי להירדם מכיוון שפחדתי שהוא מתכנן לעשות משהו בקשר לאלינור – לאורך כל השעה שנותרה שמרתי על עיניים פקוחות לרווחה והקפדתי ששום דבר חשוד לא קורה ואכן זה הצליח לי, הגענו בסופו של דבר לתוך כרמי יוסף ואני זיהיתי בקלות את היישוב של סבא וסבתא שלי – נגעתי באלינור כשנכנסנו והיא התעוררה מיד, היא פיהקה ומתחה מעט את ידיה, הסתכלתי עליה בחיוך והיא חייכה במתיקות ונגעה בי קלות.
"אחר הצהריים טובים, ישנונית." צחקתי קלות, אלינור צחקה אף היא מהעקיצה הידידותית שלי, חבל רק שהיא לעולם לא תדע מדוע אני ישנתי הרבה פחות ממנה, היא תשתגע מבהלה אם אספר לה את האמת על הנהג האידיוט הזה.
"אז זה כרמי יוסף, כאן תוכלי סופסוף לפגוש אותם." אמרתי לה והסתרתי את האמת עדיין, היא הנהנה בראשה בהתלהבות, וכך לאחר כחמש דקות עצר הנהג בסמוך לחצר הענקית והמקסימה של סבא וסבתא שלי.
"הנה, ותזכור מה שאמרתי לך קודם." אמר הנהג בחיוך, אני הנהנתי בראשי וזייפתי חיוך, אלינור לא הבינה מה התרחש אך בחרה שלא לומר מילה, וכך אנחנו ירדנו מהמונית והודינו לנהג על הנסיעה הארוכה כי אחרי הכל הוא ממש עזר לנו גם אם הוא לא ידע על כך.
לאחר מספר שניות הוא נסע מהמקום והותיר אותנו מרחק מטרים ספורים מהדרך הסלולה שהובילה לתוך החצר, אני ואלינור הבטנו אחד בשנייה בהתרגשות.
"שנלך?" שאלתי והושטתי לה את ידי.
"בטח." היא אמרה בשמחה ואחזה בכף ידי בעדינות כל כך ממכרת ומענגת, שנינו צעדנו כעת לאורך הדרך וחלפנו על פני השער הלבן שבכניסה לחצר, אלינור הביטה בהתרגשות בעצים ובשיחים שהיו מפוזרים לאורך כל השטח בסדר כל כך מדויק ויפה, ואז כעבור מספר דקות הגענו אל הדלת, הבחנתי בסבתא שלי יושבת במטבח וקוראת עיתון – דפקתי על הזכוכית של הדלת, היא קפצה בבהלה אך כעבור מספר שניות התאפסה על עצמה והבחינה בי, היא חייכה בהתרגשות ופתחה בפניי ובפני אלינור את הדלת.
"אביתר, איזו הפתעה! מה אתה עושה פה? חשבתי שאתם בצפון היום…" אמרה האישה המבוגרת ובעלת השיער הצבוע בפליאה והסתכלה על אלינור בחוסר הבנה, כלל לא מזהה אותה.
"זה סיפור ארוך, סבתא. אבל מה שחשוב עכשיו הוא שאנחנו כאן איתך, ומה עם סבא, הוא כאן?" השבתי, סבתא שלי דאגה מאוד למשמע דבריי אך כמו תמיד בחרה שלא לכפות את עצמה עליי ולא התעסקה בזה, אבל היא כן רצתה להבין מי זו הנערה שנמצאת לידי.
"מי זאת, אביתר? לא ידעתי שיש לך חברה, מזל טוב." היא אמרה בשמחה, הסמקתי מעט בלחיי ותהיתי מה אני עומד להגיד לה, אבל אז נזכרתי בפרט מאוד חשוב – אז כשסיפרתי לה שאני מאוהב באלינור היא קיבלה את זה יפה מאוד ואמרה לי שזה הגיוני, אם אני אגלה לה אודות הזהות האמיתית שלה עכשיו יש סיכוי טוב שהיא תסכים לסייע לי, הרי זו הסיבה בגינה באתי לכאן מלכתחילה.
"את זוכרת שסיפרתי לך שאני מאוהב באלינור?" שאלתי, סבתי הנהנה בראשה.
"אז זאת היא." הוספתי, כעת הפתעתי את סבתא שלי לחלוטין והיא פערה את פיה בתדהמה, היא כנראה לא חשבה שאני מתכוון באמת לעשות משהו עם האהבה שלי, אבל אף אחד לא באמת העריך אותי ואת הגבולות שלי כמו שצריך – כשזה מגיע לאלינור אני מוכן לעשות הכל והנה, עשיתי את הדבר הכי קיצוני שיכולתי – שנינו ברחנו מהיישוב שלה מבלי ליידע את ההורים שלנו.
"חשבתי שאתה לא התכוונת לזה שתעשה עם האהבה הזו משהו, חשבתי שאין שום סיכוי שהיא תקרה…ולמה אלינור איתך כאן? ההורים שלה יודעים שאתם הלכתם?" וכעת החלה סבתא שלי להיבהל ולהילחץ, אני לא כועס עליה, אבל זה בהחלט משהו שממש לא מועיל לי כעת, אולי אני לא אצליח להסביר לה והיא לא תצליח להבין את מה שמתרחש.
"אף אחד לא יודע שהלכנו." אמרתי, אלינור הביטה בי בחשש, היא לא רצתה שסבתא שלי תספר להורים שלה את האמת, היא כל כך פחדה וכך גם אני, לא רציתי שהכל ייהרס לנו עוד פעם.
"זה נורא… אתם חייבים לפחות לספר להם, אתם יודעים עד כמה הם בוודאי דואגים לכם? ההורים שלכם?" סבתא שלי אמרה.
"אנחנו יודעים." אלינור התערבה בשיחה, "זה פשוט שהם לא יכולים לקבל את האהבה שלנו כמו שצריך." כעת סבתא שלי שתקה וניסתה לחשוב על תשובה הולמת, היא בוודאי לא רצתה להעליב אותנו, אך מצד שני היא גם לא רצתה לומר משהו שהיא תתחרט עליו.
"ואתם חושבים שאנחנו נקבל אותה כמו שצריך?" סבתא שאלה לבסוף.
"אני חושב שכן, אתם אמרתם לי שזה הגיוני." השבתי.
"אמרנו לך שמה שאתה מרגיש הגיוני… לא אמרנו לך שזה הגיוני לממש את זה, תחשוב איך זה ייראה בעיני הסביבה – בן דוד ובת דודה עם כזה פער גילאים שמנהלים מערכת יחסים זה לא הגיוני מבחינה חוקית." הדברים האלו פשוט פגעו בי כמו סכינים חדות, הרגשתי שבכל רגע אני עומד להתפוצץ בכל הכוח ולתקוף את סבתא שלי במילים הכי קשות שאני מכיר, זה באמת עמד לקרות אלא שבסופו של דבר אלינור ליטפה אותי והרגיעה אותי.
"העניין הוא פשוט מאוד – לאביתר לא אכפת מה הסביבה חושבת, הוא רוצה אותי בכל מחיר. ואת יודעת מה? גם אני רוצה אותו ולא מעניין אותי מה יגידו, אני אוהבת אותו בכל ליבי והוא חשוב לי יותר מכל דבר, באמת." היא אמרה בכנות והותירה את סבתא שלי בהלם מוחלט, לא האמנתי כיצד הצליחה הנערה הצעירה הזו לדבר בצורה כזו רהוטה ועוצמתית, היא שוב הפליאה אותי בכוחות שלה ובקסם האישי שלה, זה לא יאומן, באמת בחרתי בבחורה המושלמת להיות בת הזוג שלי.
"אתם יודעים שכולנו הולכים להסתבך בצרות גדולות במיוחד בגלל המעשה המשוגע שעשיתם?"
"כן, וזה לא מעניין אותי, אני ידעתי מראש שזה מה שיקרה!" חתמתי את הדיון בהפגנתיות, סבתי נסוגה מעט לאחור, אני הבטתי באלינור והיא הנהנה בראשה, מסכימה איתי לחלוטין – מוכנה לצעוד יחד איתי אל תוך האש ולהתמודד עם מה שעשינו, בסופו של דבר זה מה שאכן קרה והשלמנו עם זה.
"אז קדימה, אתם מוזמנים לעשות מה שאתם רוצים. אני רק מצטערת להודיע לכם שיש סיכוי טוב שאתם תתחרטו על כל מה שעשיתם, סליחה מראש." סבתא שלי אמרה בעצב, אבל אני סירבתי להתרגש.
"בואי אלינור. וסבתא, גם אם אני אפסיד הכל בגללה אני השלמתי עם זה – זה מה שאני רוצה שיקרה, אני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר, תתמודדו עם זה." אמרתי ולקחתי את אלינור איתי תוך כדי שאני אוחז בידה, עלינו לכיוון הקומה השנייה וכעת התכוננו לפגוש את סבא שלי, סבתא שלי רק בהתה בנו בדאגה ותהתה מה עתיד לקרות, אני ידעתי מה יקרה – הנה באות הצרות, ואנחנו הולכים להתמודד איתן ובגדול.