I Love My Second Cousin – פרק 10

פרק 10 – תקווה מחודשת

"את לא מבינה עד כמה זה נורא, עד כמה זה כואב…" המשכתי לדבר עם גלי לאחר שהתחבקנו, היא הקשיבה לי בעניין רב והביטה בי בחמלה, שמחתי שסופסוף יש מי שמבין אותי ואת הבעיות שלי, אך יחד עם זאת פחדתי, פחדתי מכך ששוב הכל ייהרס באותה מהירות שבה הדברים נבנו.
"אני מתארת לעצמי, באמת לקחו לך את האהבה של החיים שלך כמו שאתה אומר, אין דבר יותר נורא מזה." משיבה הנערה המתוקה, אני מהנהן בראשי ושותק למשך שניות ארוכות, לא יודע מה להגיד ומשום מה מתבייש שוב.
"אבל אין משהו שאתה יכול לעשות?" עוד שאלה מצוינת, כמה חבל שאני עומד לאכזב אותה בתשובתי, היא תחשוב שאני מוותר בקלות אבל אני באמת ניסיתי הכל, זו פשוט המציאות האכזרית הזו – המציאות שגוזלת ממני את כל מה שחשוב לי, פעם אחר פעם.
"אין שום דבר. אריאל אמרה לי להתרחק מאלינור, אם אני אנסה להתקרב אליה היא תספר להורים שלהן ואז אני מת." אמרתי בשקט, גלי הנהנה בראשה אבל ניכר כי היא לא אמרה נואש, ניכר כי היא חשבה על פתרון לכל הסיטואציה – אני חשבתי על כך באותו זמן ובסופו של דבר מצאתי במחשבותיי את הדרך שנראתה לי הכי הגיונית, הדרך שבה אוכל לשמור על קשר עם אלינור מבלי שאף אחד יידע.
"למה שלא תדבר איתה בווטסאפ? אריאל לא מסתכלת לה בצ'אטים, גם ההורים שלה לא יודעים שיש ביניכם כלום, תחשוב על זה…" גלי ענתה וקראה את מחשבותיי, חייכתי אליה והושטתי לה את ידי, היא נתנה לי כיף וחייכה בהתלהבות, מרוצה מכך ששנינו באותו ראש.
"זה רעיון גאוני, אבל מה אם במקרה מישהו יראה את ההודעות?" לא שכחתי שיכולות להיות בעיות, בכל דבר יש גם יתרונות וגם חסרונות ואי אפשר לדעת מה יתרחש.
"אז אתה באמת בבעיה גדולה…" היא אמרה.
"אבל מצד שני, מה יש לך להפסיד מניסיון?" היא הוסיפה, המטורפת הקטנה הזו, מוכנה שאני אקח סיכונים גדולים במיוחד, אהבתי מאוד את הגישה שלה, זו הגישה שהייתה צריכה להיות לי – אבל הפחד שיתק אותי.
"השאלה היא אם אני מוכן לסכן הכל בשבילה ואני חושב שאני יודע את התשובה." אמרתי לבסוף.
"אתה מוכן?"
"בטח שאני מוכן, היא אהובתי, אני אעשה הכל בשבילה – אני מוכן לאבד הכל רק בשביל שנייה אחת לצידה, בחיי שאני מוכן." השבתי בחיוך, גלי נתנה לי מכה קטנה על היד וצחקה בטירוף, מתרגשת מאוד מהאומץ שלי.
"אתה חולה נפש, אתה יודע? אבל מצד שני, הלוואי עליי בן זוג כזה שיהיה מוכן לעשות כל דבר בשבילי." היא החמיאה לי, אני הסמקתי לחלוטין בלחיי וקפאתי לרגע במקומי, ליבי הלם בפראות ואני לא האמנתי שזה קורה? שמישהי שחשובה לי באמת מעריכה אותי כפי שאני רוצה שיעריכו אותי, ושוב שכחתי מהכאב ומהצרות והתמסרתי לתחושה המענגת והממכרת הזו של האושר הזמני ושל הניצחון הקטן – גם אם עוד לא השגתי את מטרתי ידעתי שאני חזרתי למסלול ושאולי יש סיכוי להתקרב שוב.
"תודה רבה." דיברתי בביישנות.
"בכיף, אתה באמת משהו מיוחד, אביתר. אתה ממש חמוד, אני קצת מקנאה באלינור כשחושבים על זה." וואו, זה היה מפתיע לחלוטין, גם גלי חיבבה אותי? שתי הבנות שהחשבתי לכל כך נעלות ואיכותיות אוהבות אותי ומוקירות אותי? מי אמר שאני כישלון עם בנות אם כך? אולי אני טעיתי לאורך כל חיי, או שהבנות שהתעסקתי איתן לא היו הבנות הנכונות בשבילי.
"את מטורפת בעצמך, גלי, ככה לדבר על בן דוד שלך?" עקצתי אותה בחזרה, בת דודתי הצעירה הסמיקה בלחייה וחייכה במתיקות.
"אתה התחלת." היא החזירה לי, שנינו צחקנו בקולי קולות אלא שלפתע נשמעה דפיקה בדלת, מיד חזר לי לראש התסריט של הרגע שבו אריאל תפסה אותי ואת אלינור על חם ופחדתי שזה מה שיקרה שוב, אבל אי אפשר לדעת.
"גלי, אביתר, אתם שם?" שמעתי את קולה של סבתא שלי, לא ידעתי מה לענות לה, אבל דווקא גלי לקחה פיקוד על הסיטואציה בנונשלנטיות מפתיעה.
"כן, סבתא. מה את צריכה?" היא אמרה בקור רוח, כאילו שום דבר לא קרה, הפתיע אותי שהיא מצליחה לשמור על רוגע גם ברגעים של לחץ, כשיכול להיות שאנשים אחרים ישמעו את השיחה האישית שלנו, שיחה של וידויים שאסור שאף אחד ישמע.
"שום דבר, חוץ מזה שאתם כבר צריכים ללכת, אתם ישבתם כאן המון המון זמן. לא תיארתי לעצמי שתהיו בקשר כל כך טוב, זה ממש מרשים." אמרה סבתי ושימחה אותי מאוד, מזל שהיא לא שמעה שום דבר מהשיחה שלנו, היא גם לא צריכה לשמוע, אישה שמרנית כמוה תעשה חתיכת מהומה אם היא תשמע על התשוקות והאהבות האלו שמתהוות בתוך המשפחה.
"אוקיי, אנחנו כבר באים. ואנחנו שמחים גם, לקח זמן לגלות שיש לנו דווקא הרבה על מה לדבר, אבל הנה, זה קרה." גלי השיבה.
"נהדר." סבתא אמרה והלכה לדרכה, וכעת הגיע הזמן שלנו לסיים את השיחה המדהימה הזו וכל שאני רציתי היה לסיים אותה עם ייעוד – איך אני אמור לפעול בקשר לאלינור ומה אני אמור לעשות?
"אז את אומרת ששווה לי לקחת את הסיכון ולשלוח לה הודעה?" שאלתי את בת דודתי האהובה בהתרגשות, היא הנהנה בראשה.
"תעשה את זה בשבילה, היא תשמח מאוד." זו הייתה התשובה שלה, חייכתי וכעת הנהנתי בעצמי, וכך הסתיימה הארוחה וכל אחד מאיתנו חזר לביתו – אני הייתי חדור מוטיבציה ומיד מיהרתי לכתוב לאלינור, נשכבתי במיטתי בציפייה לתשובה, אחר כך טיילתי עם צוק ובסופו של דבר הלכתי לישון בשעה 10 וחצי ללא שום תשובה מאהובתי אבל עם תקווה מחודשת שמשהו עומד לקרות – שיש סיכוי להצלחה ושלא הפסדתי במלחמה הגדולה שלי, שאני אצליח לגבור על כולם כנגד כל הסיכויים ולזכות באהבה של חיי.