I Love My Second Cousin – פרק 1

פרק 1 – האפשרות

אז מאיפה אני אתחיל לספר לכם על ההתאהבות שלי באלינור? למען האמת זה לא קרה מזמן, זה קרה לפני כמעט חודש.
היה אירוע מאוד גדול לכבוד יום ההולדת ה100 של סבתא רבא שלי ולכן כל המשפחה מצד אבא שלי כולל המשפחה המאוד רחוקה נועדה להיפגש בהיכל אירועים מאוד יפה בקיבוץ ניר אליהו.
בתחילה היה אירוע קטן יותר במושב שבו אני גר ולמען האמת הוא היה ממש משעמם והלכתי משם באמצע, בתקופה הזו עוד לא ממש אהבתי את אלינור, רק חשבתי עליה קצת כי אמא שלי הזכירה אותה ואמרה לי שהיא יפה – בסדר, יש ילדות יפות, כמו שיש ילדים יפים, הרי גם אני יכול להעיד על עצמי שאני נראה לא רע בכלל אבל מה זה בכלל משנה?
אבל מה שקרה אחר כך היה מאוד מוזר, כאשר חיפשתי אותה ואת אחותה הגדולה בפייסבוק ונדהמתי לגלות עד כמה היא גדלה.
אני זכרתי אותה בתור ילדה קטנה ומתוקה שהיה כיף להיות לצידה, עם שיער חום ועיניים כחולות וזוהרות – לא היה בזה שום דבר מיני באותו זמן, הרי שנינו היינו ילדים קטנים, בקושי דיברנו אפילו.
למען האמת האדם הכי קרוב לאלינור שהייתי בקשר איתו הוא אח שלה הגדול, עומרי, מי שהוא בסך הכל חבר טוב שלי אבל שוב, מכיוון שלא היו כמעט מפגשים בין המשפחות שלנו בקושי דיברתי איתו ופגשתי אותו וזה פשוט ביזיון.
אבל כשראיתי אותה בפייסבוק לא האמנתי למראה עיניי, הילדה הקטנה והחמודה הפכה להיות נערה מהממת ביופייה וכל כך לוהטת ומושכת.
זה היה נראה כאילו היא מודעת לכמה היא שווה בתמונות שלה, הייתה תמונה אחת שפשוט הפילה אותי לקרשים – כשהיא לובשת חולצת בטן ומרימה את ידיה למעלה, נותרתי ללא אוויר לנשימה ואני עדיין מרגיש ככה כשאני מסתכל בתמונה הזו.
לעזאזל איתך, אלינור, איך אפשר להיראות כזאת מושלמת?
טוב, אתם בטח תחשבו שמה שקרה הוא למעשה סוג של קראש ולא באמת התאהבות, אני מסכים עם זה.
בהתחלה זה בסך הכל היה קראש, הידלקות, אם תרצו.
כמו שקורה לכולם כשהם רואים איזו בחורה שווה ורוצים להתקרב אליה רק בגלל המראה, וכך גם אני חשבתי על אלינור בתחילת הדרך.
אלו היו רק מחשבות מיניות בהתחלה ואפילו כתבתי את הפנטזיות הכי כמוסות שלי על מנת להרגיש טוב יותר – זה היה כל כך חולני בתחילת הדרך, אני בעצמי מודה, לא רציתי לחשוב עליה בתור אובייקט מיני כי היא לא רק זה.
בהמשך הרגשתי כיצד התחושה משתנה, כיצד זו לא רק תשוקה מינית, כיצד אני רוצה יותר – כיצד אני רוצה להיות לצידה ולחבק אותה בעדינות אליי, לדבר איתה ולשמוע מה יש לה להגיד, להכיר אותה באמת ובלי משחקים.
ואז הגיע האירוע הגדול לכבודה של סבתא רבא שלי ואני כל כך התרגשתי מההזדמנות לפגוש את אלינור ואת אחותה, אבל לא היה ספק מבחינתי מה רציתי להשיג באירוע הזה – אני רציתי לדבר עם המלכה שלי בכבודה ובעצמה, אבל הלוואי שזה מה שהיה קורה, כי קרה בדיוק ההפך.
אמנם דיברתי עם אחותה הגדולה של אלינור, אריאל , וגיליתי שהיא נחמדה מאוד אבל אני לא באתי לכאן בשביל שיחות חולין עם מישהי שאני לא מרגיש כלום כלפיה.
אני רציתי להתקרב אל אלינור ולהבין מה אפשר לעשות הלאה, אני נכשלתי בזה כי מאוד התביישתי ממנה, הוקסמתי מהיופי שלה והרגשתי כיצד היא קדושה בעיניי ואין לי שום זכות להתקרב – וכך ההזדמנות הכי טובה שהייתה לי הלכה לפח ואני חזרתי מאוכזב הביתה.
אכלתי את עצמי במשך כל החודש שעבר על כך שאני לא הצלחתי לדבר איתה ובינתיים האהבה שלי כלפיה רק הלכה והתחזקה עד כדי כך שלא יכולתי ואני עדיין לא יכול להפסיק לחשוב עליה ולחלום עליה.
בלילות, בימים, בכל שנייה, זה לא עובר. אני לא יכול להוציא את הנסיכה המהממת הזו מהראש שלי, היא עד כדי כך מדהימה בעיניי.
באותו זמן היו לי כמה אפשרויות לנסות ולהגיע אליה – ניסיתי להציע לה חברות בפייסבוק אך היא לא הגיבה עדיין (לדעתי היא כבר המון זמן לא בפייסבוק, כמו הרבה אנשים), לאחר מכן ניסיתי לדבר עם בת דודה שלי בתקווה שהיא בקשר יותר טוב איתה אך התברר כי היא לא בקשר לא עם אלינור ולא עם עומרי או אריאל – גם זה לא עזר.
אבל אותה בת דודה אמרה לי לדבר עם אחותה אבל לרוע המזל אחותה של אותה בת דודה מזכירה מאוד את אלינור – גם היא נערה סקסית ויפה, וכמה קשה לי לגשת ולדבר עם כאלה בנות שמשגעות אותי, זה פשוט לא יאומן.
הדבר שאני אוהב הוא גם החולשה שלי, אני אוהב בנות בצורה שיש מי שיקרא לה אובססיבית אבל אני לא מסוגל לגשת ולדבר איתן כי הפחד משתק אותי, אולי זה יישמע דפוק , אבל זו האמת, לצערי זאת האמת.
היו עוד הצעות שקיבלתי מהאנשים שאני סומך עליהם אבל הן לא יצאו לפועל בגלל הפחד שלי או בגלל המשפחה שלי.
למשל, מישהו הציע לי לדבר עם קרובי המשפחה של אלינור שגרים במושב שלי (דוד שלה וסבתא שלה) על מנת לשאול מתי היא והאחים שלה מגיעים הנה אבל אני אמרתי שאני לא מספיק סומך עליהם ומפחד שהם יחשדו בי ובכוונות שלי ולכן לא עשיתי עם זה כלום.
מלבד זאת ניסיתי גם לדבר עם ההורים שלי ולשאול מתי אפשר להיפגש עם המשפחה של אלינור אבל כל מה ששמעתי היו תירוצים מעצבנים וכל כך לא הגיוניים בעיניי – \"אנחנו לא בקשר עם אורית ועוז (ההורים של אלינור) ולכן אי אפשר ממש להיפגש איתם\".
כל מה שיש לי לומר על כך זה: \"נו באמת, אתם דפוקים או מה?\"
לא אמרתי להם את זה בפנים כמובן כי אני לא עד כדי כך טיפש אבל זה ממש מצער אותי, למה אבא שלי לא יכול להיות בקשר עם בת דודה שלו?
זה לא בשבילו והוא לא חייב לעשות עם זה כלום, אני בסך הכל רוצה הזדמנות לפגוש את הבני דודים מהצפון שאני כל כך אוהב ומעריך ואבא שלי עם ההתנהגות המעצבנת שלו גורם לכך שאין לי שום הזדמנות לראות אותם ולדבר איתם.
בגלל השטויות האלו לא ראיתי אותם במשך שנים ארוכות ואני די בטוח שהם לא זיהו אותי, ולצערי אני חושב שאלינור לא ממש יודעת מי אני בגלל זה.
אני רוצה שתראו באיזה מצב בלתי אפשרי אני נמצא – אני מאוהב במישהי בצורה נואשת אבל אני אפילו לא יכול לקבל הזדמנות בשביל לדבר איתה אפילו לשנייה ועד שקיבלתי הזדמנות נדירה כזו זרקתי אותה לפח ובעטתי בדלי.
נמאס לי להיות תלוי באחרים ונמאס לי לעשות טעויות, אני חייב למצוא דרך לפעול ולקדם את העניין הזה, אם אני רוצה להגשים את החלומות שלי אני חייב להאמין ולהשקיע בהם – גם אם זה נראה בלתי אפשרי ואבוד אני חייב לעשות כמיטב יכולתי, להפוך את הפנטזיה למציאות ולא משנה מה יהיה המחיר.
הבעיה הייתה שעד שהבנתי שאני חייב לפעול מבלי לפחד שוב לא היו לי הזדמנויות, רציתי לדבר עם בת הדודה שלי שהיא חברה טובה של אלינור אבל אפילו את זה לא יכולתי לעשות בגלל שאנחנו נפגשים רק בארוחות ערב אצל סבתא שלי ולא הייתה ארוחה במשך כבר שלושה שבועות!
אמנם יש לי עבודה ויש לי מה לעשות במהלך השבוע אבל אני לא מפסיק לחשוב על אלינור וזאת הבעיה כאן – אני רוצה יותר ממה שיש לי ואני רוצה את זה עכשיו, אני לא מסוגל לחכות במשך שנים או חודשים עד שתהיה לי הזדמנות ליצור קשר איתה, אני רוצה את זה כמה שיותר מוקדם.
זה קשה מאוד, אני יודע, אבל בקרוב מאוד, בקרוב מאוד זה יקרה – אני מאמין שבקרוב מאוד תהיה פריצת דרך, אני מרגיש מוכן מאי פעם בשביל לשבור את הקירות ולהמשיך הלאה לעבר החלום, אני יודע שזה מה שיהיה.
אני יודע שהאפשרות תגיע בקרוב מאוד ועד אז תהיו בטוחים שאני לא אעצור ואני אעשה הכל על מנת להגיע אל הרגע הזה.