I hate my life :/ פרק שלישי

טיפלתי בראש של הנערה ונתתי לה זריקה, היא הולכת לישון לעוד לפחות שש שעות, יצאתי החוצה לקנות אוכל כי לא נראה לי שדם של חיות יעניין אותה… ורהיטים לחדר של הנערה, אחריי שעשיתי את זה חזרתי הביתה הצבתי את כל הרהיטים במקום וקניתי לה גם בגדים העברתי אותה לחדר שלה, יצאתי לצוד חזרתי אחריי שעה עליתי למעלה בדקתי שהיא עדיין ישנה, ראיתי שהיא מתחילה להתעורר אז יצאתי שלא תיבהל עוד פעם וחיכיתי שהיא תתעורר, אחריי ששמעתי אותה קמה מהמיטה נכנסתי לחדר היא ראתה אותי ונבהלה אמרתי לה ״את תישארי פה בזמן הקרוב עכשיו את מוכנה להגיד לי איך קוראים לך?!״ היא אמרה ממש בלחש ״שחר, קוראים לי שחר״ ״אוקיי אז היי שחר״ היא שאלה אותי ״מה אתה? למה אני לא יכולה לחזור הביתה?״ עניתי לה ״אני ערפד כמו שאת שמה לב אני בן 200 ואת לא תחזרי הביתה א. את יודעת שאני ערפד ואני לא יכול למחוק אותך לא יודע למה את שונה וב. ראש הערפדים של ישראל רוצה לראות אותך, לראות מה מוזר בך״…
-מנקודת המבט של שחר-
התעוררתי בחדר אחר וישר ראיתי את האלון הזה מול העיניים שלי, הוא אמר לי שמשהו מוזר בי ובגלל זה אני צריכה להישאר פה עד שראש הערפדים בישראל יבוא לפה לראות אותי, חשבתי לשתף פעולה וברגע שהוא לא ישים לב אליי אני ישר אחזור הביתה אז אמרתי לו ״ומה אם אני לא רוצה שהוא יראה אותי?״ הוא ענה לי ״לאף אחד לא אכפת, אם הוא רוצה לראות אותך הוא יראה אותך יש אוכל למטה בגדים בארון ומחשב נייד על השולחן, תתפנקי אבל מה הסיפור שלך כאילו ההורים שלך ידאגו לך שנעלמת כי אני לא רואה שאמרת שאת רוצה לחזור להורים שלך?״ אמרתי לו ״זה כי אני יתומה ויש רק מישהו אחד שיבחין שאני נעלמתי וזה הידיד הכי טוב שלי״ הוא אמר ״אאה אוקיי״ ויצא החוצה קמתי הלכתי למחשב הנייד, פתחתי אותו נכנסתי לפייסבוק שרון פתח לי פעם, וכתבתי לו הודעה ״ברחתי מהבית יתומים רון רק תדע שאני אוהבת אותך אבל אני לא בטוחה אם אני אראה אותך עוד פעם״ ושמתי לו לב קטן אחריי המשפט, הוא לא ענה לי סגרתי את המחשב נייד ירדתי למטה, ראיתי שאלון לא נמצא ניסיתי לפתוח את הדלת אבל היא הייתה נעולה חיפשתי את הדלת האחורית אבל היא גם הייתה נעולה, חיפשתי את המטבח ומצאתי אותו, נכנסתי לתוך המטבח ראיתי שני מקררים פתחתי מקרר אחד וראיתי מלא שקיות דם רצתי לשירותים והקאתי את כל מה שאכלתי אבל מה מוזר שלא אכלתי יותר יום….