I hate my life ;/ פרק שלוש עשרה

ותפסתי אותה, הרמתי אותה ושמתי אותה בנתיים על המיטה זרקתי את כל הבגדים שלה למזוודה ושמתי את המזוודה באוטו, אמרתי לאלון ״אלון תודה שדאגת לה עכשיו תורי״ הרמתי את שחר מהמיטה וסחבתי אותה לתוך האוטו, התחלתי לנסוע תוך שעתיים הגענו לתל אביב שחר עדיין ישנה נכנסתי לדירה שלי, כולה הייתה מסריחה מזלי שהיה חדר פנוי שמתי את שחר שמה והתחלתי לסדר קצת שמה ורק אז קלטתי פאק יש לי אחות איך אני אמור לדאוג לה עכשיו?! לפחות אני אתן לה חיים יותר טובים מהבית יתומים…. אחריי שסידרתי קצת יצאתי החוצה למכולת לקנות אוכל לשחר כי לא נראה לי שהיא תאהב דם, חזרתי לדירה הקטנה שלי באמצע תל אביב עם שלוש חדרים הסתכלתי בחדר שלה וראיתי שהיא עדיין ישנה אז החלטתי לצאת החוצה לבילוי עם כמה חברים אני בטוח שהיא לא תתעורר נפגשתי עם כמה חברים דן, אביב ועידן שתינו המון ולא זכרתי יותר מאותו ערב….
-מנקודת המבט של שחר-
יש לי אח אני לא מאמינה!!! אני לא רוצה שיהיה לי אח. יאיר הוציא מזרק והזריק לי, הכל התחיל להתערפל..
התעוררתי בתוך חדר שאני לא מכירה, יצאתי ממנו והסתובבתי קצת בסלון ראיתי את הדלת ניסיתי לפתוח אותה אבל לא הצלחתי הסתכלתי אל מחוץ לחלון ראיתי שאנחנו בקומה מאוד גבוה כנראה בפנטהאוז לא היה לי סיכוי לקפוץ, התיישבתי על הספה וחשבתי איך לברוח אחריי כמה דקות הדלת נפתחה ויאיר ועוד בחורה התנשקו בתשוקה שמתי לב שהוא שיכור, הם בכלל לא שמו לב שאני שמה!!!! צעקתי להם ״הלווו גם אני פה!!!״ הם הפסיקו יאיר הסתכל עליי בבלבול ואני אמרתי ״טוב אישה את צריכה ללכת״ הבחורה הלכה ואני סחבתי את יאיר למקלחת הדלקתי את המים ויאיר התחיל להתעשת ושאל ״מה קרה?״ עניתי לו ״אל תביא בחורות לבית הזה יותר וגם אתה ממש שיכור אז לך לישון״ ניצלתי את המצב שהוא שיכור כדי להשיג ממנו מפתח אבל לא מצאתי אז שאלתי אותו ״יאיר יש מצב שאתה יכול לפתוח את הדלת?״ ואז הוא אמר ״פחח.. כן בטח כדי שתוכלי לברוח אני לא טיפש״ חשבתי לעצמי הוא כנראה לא כל כך שיכור כמו שחשבתי…. אמרתי לו ״טוב אני צריכה ללכת לתיכון נכון?״ הוא אמר לי ״כן אני ארשום אותך לתיכון פרטי שיש פה באזור״ אמרתי לו ״תיכון פרטי?! אני לא צריכה תיכון של פוצים אני רוצה תיכון רגיל נורמלי״ הוא אמר לי ״יאללה נראה לך שאת יכולה להתווכח איתי?!״ אמרתי לו בכעס ״אתה כלום בשבילי אז כן אני יכולה להתווכח מבחינתי אתה חטפת אותי״ אחריי כמה דקות הוא אמר לי ״את אחותי אם באלך או לא את לא חוזרת לבית היתומים שלך ולחיים הקודמים שלך כי אם הם היו בסדר את לא היית חותכת את עצמך״ אמרתי לו ״איפה הייתי כשהציקו לי ושברו לי את היד?! איפה היית כשאחד מהיתומים בבית כיבה אליי סיגריות כי הייתי יותר קטנה ממנו?! איפה היית כשהייתי צריכה תמיכה ברגעים הכי קשים?! אתה לא היית שמה לא עזרת לי רק בן אדם אחד איכשהו הצליח לעזור לי, אתה יודע שאני סובלת מאנורקסיה?! אתה לא יודע עליי כלום כל החיים שלי הסתדרתי לבד אף אחד לא דאג לי!!!״ הייתה שתיקה במשך כמה דקות עד שהוא אמר ״לא ידעתי את זה אבל מהיום יהיה לך חיים שונים לגמרי אני אטפל בך ואני אגרום לזה שזה בחיים לא יקרה יותר״ הוא התקרב אליי וחיבק אותי אבל לא הייתי צריכה את החיבוק שלו הייתי צריכה את החיבוק של רון….