I Got a Boy – פרק 1

"אהו ג'יג'י! יה יה, אפשר להתחיל?" זימרתי כשהלכתי, מתרגמת את הקוריאנית המסובכת ליפנית הרהוטה והטובה שלי. כל הקולות שהיו בחצר השתתקו, נועצים בי מבטים. ידעתי שהם מביטים בי, למרות שאני רק המשכתי להביט קדימה וללכת לכיוון כיתת האם שלי, כשאוזניות האם-פי שלי באוזניי. כיביתי אותן באגב, ככה שהצלחתי לתפוס חלק מהשיחה שלהם. הקולות היו לא שקטים בכלל, כום ידעו שאני תמיד עם האוזניות שלי.
"גאד! תסתכלו עליה, תסתכלו!" צעקה אחת הבנות, סוזו שמה? אני לא בטוחה, או שזו היטומי? כל השמות של המשפחות האציליות האלה מזעזעים אותי, זו הייתה מהבנות העשירות פה. סוזו או היטומי, מה זה משנה?
"מה קרה לה שהיא גזרה את השיער? אה?" שאלה הנערה שעמדה מצידה השני. היא נראתה כמו העתק של הראשונה, שגרמה לכולם להתחיל לדבר אחרי הצעקה שלה. בטח זו השניה, אם הראשונה הייתה סוזו, זאת היטומי, או ההפך? הן נעצו בי מבטים, והסתובבתי בקלילות, כאילו טעיתי בדרך, ממשיכה ללכת לפי קצב השיר שכבר ידעתי בעל-פה, מזיזה את השפתיים לפי השיר.
"גאד! תסתכלו עליה שוב! תסתכלו!" צעקו הבנים. עד עכשיו הייתי חביבתם, אבל עכשיו… עכשיו אני לא בטוחה. אולי הם לא יאהבו את הסטייל החדש שלי. למה פתחתי פה לשטן?
"כל הסטייל שלה השתנה-" התחילה אחת הבנות, מאלו ששמו שפתונים ורודים ואיפרו את עצמן כמו ברבי, ושהלכו והזדיינו בלילות עם בחורים בני שלושים. השיער הבלונדיני -הצבוע- שלה היה מסודר בצורה מושלמת, אם אתה חושב שגלים מכוערים זה יפה.
"למה היא עשתה את זה? אני אמות-" קטעה אותה אחת החברות שלה. התחלתי ללכת בשריקת רגליים, גוררת אותן על האדמה. חיפשתי אבן קטנה, וכשמצאתי אותה על האדמה בעטתי בה, כאילו בלי לשים לב, ישר לכיוונה של הנערה שדיברה.
"למה היא עשתה את זה? ספרי לי!" שמעתי עוד צעקות, ובכניסה לבית הספר זיהיתי את ג'יג'אנג, החברה הכי טובה שלי. כנראה שעכשיו היא תשנא אותי, כן? לחצתי על כפתור ה"סטופ" באם-פי שלי בקלילות, ככה שלא יקלוט את התנועה הקלילה וידליק מחדש את השיר, הורדתי את האוזניות והתחלתי ללכת לכיוונה של קיוטו.
"הנה באות צרו-או-ת!" צעקה מאה, ילדה שנחשבה להכי חכמה בבית הספר, למרות שעקפתי אותה בהרבה. אבל הרי אני… אני סאקורה סאטו מהירושימה, החצי קוריאנית, שנחשבת להכי הכי יפה בבית הספר, התלמידה האהובה על המורים למרות שאין לה כישרון, ורק בגלל שהיא עשירה. אבל זה לא נכון, אני לא כזאת. אני חכמה.
"אוני*!" אני שומעת את ג'יג'אנס צורחת. זה לא שאנחנו מדברות יפנית אחת עם השניה, בגלל שג'יג'אנג מעדיפה בהרבה את שפת האם שלה על פני היפנית המהירה שאני דוברת. אני מחייכת לכיוונה, עכשיו הגיע הזמן להתנצל בפני נאזומי**.
אני מכניסה את האם-פי לתוך הכיס ומתחילה ללכת לכיוונה, מחפשת את הבוהק של השיער הבלונדיני של אובונג. אובונג, זו נקודה חשובה. אין הרבה בלונדינים ביפן וקוריאה. אובונג הוא מיוחד, האוני*** שלי. הוא לא ממש נולד לבקן, אלא שיש לו בעיות, אז הוא בהיר יותר מהרבה אנשים בקוריאה ויפן.
—-
*אוני – אחות גדולה בקוריאנית.
**נאזומי – עכבר ביפנית. פניה מקובלת לילדות קטנות (ממש קטנות), או במקרים מסוימים לחברה צעירה יותר מהדוברת. לא רשמי, מקובל. לילדות קטנות זה שני המינים פונים, לחברות רק בנות.
*** אוני – אוני, אח גדול ביפנית. לעיתים גם אוניצ'אן. בתעתיק נכתב שונה מאוני (אחות גדולה בקוריאנית).

עוד משהו – כל המשפטים שנאמרו בהתחלה על סאקורה הם תרגום של הבית הראשון + שורה אחת מתוך שאר השיר של השיר "איי גוט א בוי" של סנסד.